Shades of Deep Purple
Shades of Deep Purple (מאנגלית: גוונים של סגול עמוק) הוא אלבום הבכורה של להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל שיצא לאור בארצות הברית ביולי 1968, ובבריטניה בספטמבר 1968.
 | |||||
| אלבום אולפן מאת דיפ פרפל | |||||
| יצא לאור |
 ספטמבר 1968 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 11 - 13 במאי 1968 | ||||
| סוגה | רוק פסיכדלי, הארד רוק, רוק מתקדם | ||||
| שפה |
אנגלית  | ||||
| אורך | 43:27 | ||||
| חברת תקליטים |
Tetragrammaton (ארצות הברית) Parlophone (בריטניה) | ||||
| הפקה | דרק לורנס | ||||
| |||||
  | |||||
בבריטניה לא זכה האלבום לתשומת לב רבה, ונמכר בתחילה בעותקים מועטים; בארצות הברית לעומת זאת, זכה האלבום להצלחה רבה, דבר שתרם בסופו של דבר להצלחת האלבום גם בבריטניה.
כתיבה והקלטות
עריכה"דיפ פרפל" נקראה בתחילה "Roundabout", על פי הצעתו של כריס קורטיס, שהיה מתופף להקת המחפשים, ועתה שימש כמנהל הלהקה. החזרות לאלבום החלו בחודש פברואר, כשחברי הלהקה שכללו באותו הזמן את: ריצ'י בלקמור, ג'ון לורד, איאן פייס וניק סימפר, צירפו את רוד אוונס כסולן, לאחר שעבר מספר אודישנים. הם החלו להקליט שירים שכתב בלקמור קודם לכן באותה שנה, כגון: "And The Address" ו"Mandrake Root". (השיר "Mandrake Root" היה גם שמה של הלהקה שבלקמור ניסה להקים קודם לכן בגרמניה[1]).
מנהל הלהקה, כריס קורטיס, הביע את רצונו שהלהקה תבצע גרסת כיסוי לאחד משירי הביטלס,[2] והשיר שנבחר היה Help!, שהפך בידיהם משיר באורך שתי דקות, ליצירה בת שש דקות. קטע המוזיקה "Mandrake Root" שבהתחלה תוכנן להיות קטע אינסטרומנטלי, קיבל מילים. השיר "I'm So Glad" שבמקור נכתב על ידי סקיפ ג'יימס, קיבל תוספת כששתי הדקות מיצירתו המפורסמת של המלחין הרוסי ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שחרזאדה, התווספו כהקדמה לשיר ונקרא "Prelude: Happiness". שירו של בילי רוברטס "Hey Joe", קיבל בטעות קרדיט על שמם של "דיפ פרפל" באלבומים המקוריים, אך תוקן באלבומים החדשים שהוצאו לאור מאוחר יותר. רוברטס שהיה חבר בלהקתו של ג'ימי הנדריקס, The Jimi Hendrix Experience כתב את השיר בשנת 1965 בסגנון גראז' רוק, והשיר קיבל בידי הלהקה סגנון רוק כבד ובלוז רוק.
לאחר שהסכימה הלהקה על רשימת החברים שלה, ביקש בלקמור מחברו, דרק לורנס, שיפיק עבורו את האלבום. לורנס שהיה בעל חברת תקליטים עצמאית שהפיקה סינגלים בארצות הברית, הוזמן על ידי בלקמור לבחון מקרוב את התנהלות הלהקה, וזה התרשם עמוקות ונתן את הסכמתו.
באותו הזמן שינתה הלהקה את שמה מ"Roundabout" ל"Deep Purple" שהיה השיר האהוב על סבתו של בלקמור[דרוש מקור]. לאחר מספר הופעות קטנות בסקנדינביה, חזרה הלהקה לאנגליה, והיא הוחתמה על ידי חברת התקליטים "Tetragrammaton's". במאי 1968, נכנסו חברי הלהקה לאולפני "Pye" והקליטו את האלבום, כשאורכם של חלק מהשירים קוצץ.
הצלחת האלבום
עריכההאלבום יצא לאור בארצות הברית ביולי 1968, שם זכה להצלחה אדירה. חוסר הרצון של חברת התקליטים לשחרר את "!Help" כסינגל, התברר כרעיון מוצלח: הסינגל החלופי ששוחרר - "Hush" - זכה להצלחה עצומה והושמע ברדיו בכל רחבי ארצות הברית, והגיע למקום ה-4 במצעד הבילבורד הוט 100[3] האלבום הגיע למקום ה-24 במצעד הבילבורד,[3] יותר מכפי שחברת התקליטים עצמה חזתה.
בספטמבר 1968 יצא האלבום בבריטניה, ללא תשומת לב מיוחדת. בריאיון למגזין "Melody Maker" אמר מתופף הלהקה איאן פייס בהקשר לכישלון שספגו בבריטניה:
בארה"ב ניתנה לנו חשיפה נכונה. האמריקאים יודעים איך לגרום לשירים להצליח...
לאחר חוסר ההצלחה, ניסתה הלהקה לקדם את עצמה בעזרת הופעות עבור ה-BBC, כמו כן, ערכה הופעות בפאבים ופסטיבלים שונים ברחבי אנגליה, אך באופן כללי היא לא זכתה להכרה ציבורית במדינתם. בריאיון למגזין "Beat Instrumental Magazine" הסביר קלידן הלהקה ג'ון לורד:
הרגשנו שבאנגליה לא סביר שיקבלו אותנו כקבוצה חדשה, כך שלמזלנו השכלנו לשכור גם "לייבל" אמריקאי, שם היה לנו חופש כלכלי ואמנותי כמו שבאף לייבל אנגלי לא היינו מקבלים. לחברות התקליטים באנגליה יש כלל: לא משקיעים בך, אלא אם אתה כבר מותג מבוסס.
באוקטובר יצאו חברי הלהקה לארצות הברית, והודות ללהיטם הגדול "Hush", תשומת הלב הייתה בניגוד מוחלט למה שהם קיבלו במדינתם: הלהקה ניגנה בעשרות הופעות, פסטיבלים וברים ואפילו באחוזת פלייבוי לצד יו הפנר. ההצלחה האדירה לה זכו בארצות הברית, סייעה להם בסופו של דבר לזכות בהכרה ציבורית גדולה גם בבריטניה.
מיקומים במצעדים:
| מצעד (1968) | מקום במצעד |
|---|---|
 בילבורד הוט 100[3]
|
4 |
 RPM50 Singles[4]
|
2 |
 מצעד הסינגלים השווייצרי[5]
|
7 |
ביקורת
עריכה| דירוגים מקצועיים | |
|---|---|
| ציוני ביקורות | |
| מקור | ציון |
| Allmusic |   [6]
|
| Ultimate Guitar Archive | [7]
|
| Sputnikmusic | [8]
|
בארצם קיבלה הלהקה ביקורות צוננות, וההתלהבות בה התקבל האלבום בארצות הברית, לא הרשים את הקהל הבריטי. אולם באופן כללי, קיבל האלבום ביקורות חיוביות. ברוס הדר (Bruce Eder) מאתר AllMusic שיבח את האלבום, וכתב כי "על אף מגרעותיו, הוא חתיכת אלבום" ("a hell of an album"), והעניק לאלבום ציון של 4 כוכבים מתוך 5.[3]
רשימת השירים
עריכהצד א'
| מס' | שם | כותב(ים) | משך |
|---|---|---|---|
| 1. | And the Address | ריצ'י בלקמור, ג'ון לורד | 4:38 |
| 2. | Hush | ג'ו סאות' | 4:24 |
| 3. | One More Rainy Day | לורד, רוד אוונס | 3:40 |
| 4. | Prelude: Happiness/I'm So Glad | ניקולאי רימסקי-קורסקוב, סקיפ ג'יימס | 7:19 |
צד ב'
| מס' | שם | כותב(ים) | משך |
|---|---|---|---|
| 5. | Mandrake Root | בלקמור, לורד, אוונס | 6:09 |
| 6. | Help! | ג'ון לנון, פול מקרטני | 6:01 |
| 7. | Love Help Me | בלקמור, אוונס | 3:49 |
| 8. | Hey Joe | בילי רוברטס | 7:33 |
מבצעים
עריכהחברי ההרכב
עריכה- ריצ'י בלקמור - גיטרה
- רוד אוונס - שירה
- ג'ון לורד - עוגב, קלידים, קולות רקע
- איאן פייס - תופים
- ניק סימפר - גיטרה בס, קולות רקע
הפקה
עריכה- דרק לורנס - מפיק מוזיקלי
- בארי איינסוות' - טכנאי
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Welch, Chris. "The Story of Deep Purple." In Deep Purple: HM Photo Book, copyright 1983, Omnibus Press
- ^ בהערות אלבום
- ^ 1 2 3 4 ביקורת וסיקור על האלבום, באתר AllMusic
- ^ Top Singles – Volume, באתר "Library and Archives Canada"
- ^ מידע על השיר, באתר "Media Control Charts"
- ^ ביקורת על האלבום, באתר Allmusic
- ^ ביקורת על האלבום, באתר Ultimate Guitar Archive
- ^ שקלול ציוני האלבום וביקורת, באתר Sputnikmusic