ספיישל Southern Accents

טום פטי Southern Accents

כשטום פטי וה-Heartbreakers החלו לעבוד על אלבומם השישי, הרעיון המקורי היה ללכת אחורה. פטי רצה לגעת יותר בשורשים וההשפעות עליו ואפילו חשב להקליט אלבום אקוסטי שירד מן הפרק די מהר. אבל הקונספט נשאר במחשבה והכתיבה, עם השפעות מהדרום, האימאג’ים שקשורים אליו והמקום ממנו פטי והבסיס של הלהקה מגיעים – גיינסוויל, פלורידה.

הקונספט והאווירה הכללית הדרומית של האלבום בסוף לא הושלמה עד הסוף, כשנכנס לתמונה דייב סטיוארט מיורית’מיקס, שעזר בכתיבת שלושה שירים, שהם שליש מהאלבום, והשפיע על הסאונד הכללי שלהם. לבסוף, האלבום שהושלם ויצא ב-26 במרץ 1985, לא היה כולו באווירה הראשונית שלו, במיוחד עם שישה שירים שהושארו בחוץ שיכלו להביא לו את הקונספט השלם אם היו נכנסים במקום שיריו של סטיוארט.

ספיישל Bringing It All Back Home

בוב דילן Bringing It All Back Home

אחד השינויים הגדולים והמוכרים ביותר בעולם המוזיקה החל בתחילת 1965, כשבוב דילן החליט להרים גיטרה חשמלית בשביל הקלטות אלבומו החמישי. אחרי המפגש עם הביטלס, התרחקות מג’ואן באאז וסצינת הפולק בה הפך לכוכב הראשי, המפגש עם המוזיקאי ג’ון פ. האמונד והמעבר לוודסטוק, הוא עבר גם לרוקנ’רול, אבל לא ב-100%.

האלבום Bringing It All Back Home הוא בחציו חשמלי, עם שירים חדשים ונגני ליווי, וחציו השני שמר על טהרת הפולק, עם מספר שירים נפלאים בקטלוג של דילן. המעבר הזה והשילוב יצרו את אחד מאלבומי הפולק-רוק הגדולים של דילן, שבמקום שירי מחאה, כתב יותר על רומנטיקה וסיפורים בשילוב ליריקה פואטית ופתוחה לפרשנויות שונות.

Will You See Me In The Afterlife? 16.3.25

ג'ק ווייט לונדון

תכנית סיכום הגיחה המוזיקלית, עם החוויות ורגעי שיא אישיים מההופעות של ג’ק ווייט, ההולד סטדי ושרון ואן אטן.

ניתן להאזין באתר הקצה וגם פה:

הרמוניה דרומית 16.3.25 – Will You See Me In The Afterlife?


ספיישל Mad Season

כשמייק מק’רידי יצא מגמילה ב-1994, הוא הקים טריו עם הבאסיסט ג’ון בייקר סאונדרס והמתופף ברט מרטין. הם החלו לכתוב מוזיקה ואז מק’רידי צירף אליהם גם סולן שיכתוב מילים – את ליין סטיילי, במחשבה שגם סביבת הגמילה הזו תעזור לו.

יחד הם הקימו לבסוף את Mad Season. סופר גרופ מסיאטל שכוללת חברים מפרל ג’אם, סקרימינג טריז ואליס אין צ’יינס. עם האורח מארק לאנגן ואיש הסאונד של פרל ג’אם על ההפקה, הם שחררו אלבום אחד ויחיד ב-1995. קראו לו Above, והוא ייצג סאונד של תקופה בתוך פרויקט צדדי וחד-פעמי.

ספיישל Physical Graffiti

אחרי סיבוב ההופעות באמריקה ב-1973, ארבעת חברי לד זפלין החלו לעבוד על אלבומם הבא, שיהיה הראשון שישוחרר בלייבל שלהם – Swan Song. החומרים החדשים יצרו את הרעיון לשחרר אלבום כפול, עם שירים טריים משולבים עם כאלו שהלכו בשבילם אחורה לסשנים קודמים.

לד זפלין Physical Graffiti

התוצאה שוחררה בפברואר של 1975 תחת השם Physical Graffiti. האלבום השישי של הלהקה, שהוא פרויקט שאפתני וגדול שמייצג את כל הצדדים של זפלין בזמנו; הבלוק והרוק, הפולק, פאנק וגרוב. הכל בתוך 15 שירים שבשבילי כבר הרבה שנים בונים את ההוצאה האהובה עליי של זפלין.

לכבוד יובל שנים לאלבום, הקדשתי לו ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה. עם כל השירים, השפעות, קטעים מיוחדים ועוד.

ספיישל A Complete Unknown

בוב דילן A Complete Unknown

שעתיים עם האורח אורי רונן מהפודקאסט “הופעה מהגיהנום” על הסרט A Complete Unknown. מחשבות, דעות, מה שאהבנו, מה שהיה חסר לנו ועוד. הכל משולב עם שירי בוב דילן מהתקופה וגרסאות לייב שונות.

ניתן להאזנה באתר הקצה, וגם (ללא השירים, רק דיבורים) בספוטיפיי ועמוד היוטיוב של הופעה מהגיהנום.

וגם פה:

הרמוניה דרומית 19.2.25 – ספיישל A Complete Unknown

Always Thought I Was Someone 16.2.25

ג'ייהוקס

במוקד התכנית – שעה שנייה שמוקדשת לגארי לוריס וציון 30 שנה לאלבום Tomorrow The Green Grass של ה-Jayhawks.

להאזנה באתר הקצה

וגם פה:

הרמוניה דרומית 16.2.25 – Always Thought I Was Someone

The Hardest Part Is Knowing I’ll Survive 13.2.25

אמילו האריס

מהדורת שלוש שעות של הרמוניה דרומית ביום חמישי. הרבה מוזיקה חדשה ושעה אחרונה שמוקדשת לאמילו האריס ו-50 שנה לאלבומה Pieces of the Sky.

להאזנה באתר הקצה

וגם פה:

הרמוניה דרומית 13.2.25 – The Hardest Part Is Knowing I’ll Survive

Maybe She’ll Pick Him Up Again 5.2.25

הרמוניה דרומית

תכנית רגילה ראשונה של הרמוניה דרומית לשנת 2025, עם שידור ניסיון מהאולפן החדש של הקצה. קאברים לכל האלבום Blood On The Tracks של בוב דילן ופרידה מגארת’ הדסון של The Band.

להאזנה באתר הקצה

או פה:

הרמוניה דרומית 5.2.25 – Maybe She’ll Pick Him Up Again



פרידה ממריאן פיית’פול

מריאן פיית’פול נפרדה מהעולם אתמול, כשהיא בת 78. היה בה כ”כ הרבה יופי, מבחוץ ומבפנים. בפריצה בשנות השישים ועד ממש הסוף והקריירה המאוחרת הנהדרת שיצרה לעצמה. הקשר שלה עם מיק ג’אגר והסטונס בזמנו יצר לא מעט רגעים מוזיקליים. כמובן שהגרסה שלה ל-As Tears Go By, אבל גם לא לשכוח שהיא כתבה עם ג’אגר וריצ’רדס את Sister Morphine המצוין, ששחררה במקור בגרסתה, שנתיים לפני שהסטונס הוציאו אותו ב-Sticky Fingers.

השיר הזה היה הבי-סייד של Something Better, שאותו ביצעה גם ב-Rock N’ Roll Circus של הסטונס. אבל פיית’פול עשתה את שלה לבד אחרי ההתחלה, עם הפולק-רוק-פופ הנוגע ומרגש, הקאברים שתמיד ידעה לעשות מהם מטעמים וגם כשתמיד ידעה לצאת חזקה ומצליחה מתקופות פחות זוהרות בקריירה.