בלאשקי
בלאשקי (בפולנית: Błaszki) היא עיירה במחוז שיירדז שבפרובינציית לודז' בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
| |||
מדינה | פולין | ||
---|---|---|---|
פרובינציה | לודז' | ||
מחוז | שיירדז | ||
שטח | 1.62 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיירה | 2,094 (31 במרץ 2021) | ||
קואורדינטות | 51°39′00″N 18°26′00″E / 51.65°N 18.433333333333°E | ||
אזור זמן | UTC+1 | ||
http://www.blaszki.pl/ | |||
תולדות היישוב
עריכההעיירה נזכרת לראשונה בתעודה מהמאה ה-14, כיישוב בבעלות כנסייתית. בשנת 1729 קיבל היישוב זכויות עיר.
יהודי בלאשקי
עריכהחרף הגבלות על ישיבת יהודים באזור, גדלה הקהילה היהודית ביישוב במהלך המאה ה-19. מאמצע המאה ה-19 נעשתה הקהילה ביישוב לעצמאית, לאחר שהייתה כפופה תחילה לקהילת קאליש.
בעיירה פעלו חסידויות גור, אלכסנדר וסוכצ'ב, ובשנת 1916 הוקמה בעיירה ישיבה.
בין מלחמות העולם התקיימה בעיירה פעילות ציונית, אך רוב הקהילה נמנתה על אגודת ישראל, ובעיירה פעלו בית ספר מרשת בית יעקב ובית ספר מרשת יבנה. בתקופה שבין המלחמות היגרו רבים מיהודי העיר לארצות הברית ולמערב אירופה (בבריסל התקבצה קהילה קטנה של יוצאי העיירה) ומעוטם עלו לא"י.
בשנות השלושים סבלו יהודי העיירה ממעשי אנטישמיות מצד האוכלוסייה הפולנית, שהגיעו לכדי תקיפת יהודים בעת הליכתם לבית הכנסת, ולשוד של רוכלים יהודים.
בשנת 1921 נמנו בעיירה כ-2,100 יהודים, רוב תושביה, וטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיירה כ-5,700 תושבים, כמחציתם יהודים. רב יצחק מאיר קנל היה בין ראשי הקהילהעד שעבר לוורשה.
לאחר כיבוש העיירה בידי הגרמנים בספטמבר 1939 הוצאו להורג עשרה מנכבדי הקהילה. לאחר מכן, הוטלה על יהודי היישוב חובת עבודות כפייה, ורכוש היהודים הוחרם.
בדצמבר 1939 גורשו יהודי העיירה לשטחי הגנרל גוברנמן, ונספו שם. מספר יהודים נמלטו במהלך הגירוש והגיעו ללודז' ולוורשה.[1] לאחר השואה שב לעיירה יהודי אחד, אך הלה נרצח עד מהרה בידי פולנים תושבי המקום.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- בלאשקי (פולין), דף שער בספרייה הלאומית
- אתר האינטרנט הרשמי של בלאשקי
- בלאשקי/ שוורצאו באתר Polish Poland
- בלאשקי ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "בלאשקי", באתר השטעטל הווירטואלי
- "בלאשקי", באתר JewishGen (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ עורכים: דנוטה דומברוסקה, אברהם ויין, פנקס הקהילות, פולין, כרך ראשון, ירושלים: יד ושם, 1976, עמ' 69-70