בלאשקי

עיר בפולין

בלאשקיפולנית: Błaszki) היא עיירה במחוז שיירדז שבפרובינציית לודז' בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

בלאשקי
Błaszki
סמל בלאשקי
סמל בלאשקי
סמל בלאשקי
דגל בלאשקי
דגל בלאשקי
דגל בלאשקי
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה לודז' (פרובינציה)לודז' (פרובינציה) לודז'
מחוז שיירדז
שטח 1.62 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 2,094 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות 51°39′00″N 18°26′00″E / 51.65°N 18.433333333333°E / 51.65; 18.433333333333 
אזור זמן UTC+1
http://www.blaszki.pl/

תולדות היישוב

עריכה

העיירה נזכרת לראשונה בתעודה מהמאה ה-14, כיישוב בבעלות כנסייתית. בשנת 1729 קיבל היישוב זכויות עיר.

יהודי בלאשקי

עריכה

חרף הגבלות על ישיבת יהודים באזור, גדלה הקהילה היהודית ביישוב במהלך המאה ה-19. מאמצע המאה ה-19 נעשתה הקהילה ביישוב לעצמאית, לאחר שהייתה כפופה תחילה לקהילת קאליש.

בעיירה פעלו חסידויות גור, אלכסנדר וסוכצ'ב, ובשנת 1916 הוקמה בעיירה ישיבה.

בין מלחמות העולם התקיימה בעיירה פעילות ציונית, אך רוב הקהילה נמנתה על אגודת ישראל, ובעיירה פעלו בית ספר מרשת בית יעקב ובית ספר מרשת יבנה. בתקופה שבין המלחמות היגרו רבים מיהודי העיר לארצות הברית ולמערב אירופה (בבריסל התקבצה קהילה קטנה של יוצאי העיירה) ומעוטם עלו לא"י.

 
כרטיס חבר באגודה הציונית, בלאשקי פולין, 1917.

בשנות השלושים סבלו יהודי העיירה ממעשי אנטישמיות מצד האוכלוסייה הפולנית, שהגיעו לכדי תקיפת יהודים בעת הליכתם לבית הכנסת, ולשוד של רוכלים יהודים.

בשנת 1921 נמנו בעיירה כ-2,100 יהודים, רוב תושביה, וטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיירה כ-5,700 תושבים, כמחציתם יהודים. רב יצחק מאיר קנל היה בין ראשי הקהילהעד שעבר לוורשה.

לאחר כיבוש העיירה בידי הגרמנים בספטמבר 1939 הוצאו להורג עשרה מנכבדי הקהילה. לאחר מכן, הוטלה על יהודי היישוב חובת עבודות כפייה, ורכוש היהודים הוחרם.

בדצמבר 1939 גורשו יהודי העיירה לשטחי הגנרל גוברנמן, ונספו שם. מספר יהודים נמלטו במהלך הגירוש והגיעו ללודז' ולוורשה.[1] לאחר השואה שב לעיירה יהודי אחד, אך הלה נרצח עד מהרה בידי פולנים תושבי המקום.

ראו גם

עריכה

שואת יהודי פולין

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בלאשקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עורכים: דנוטה דומברוסקה, אברהם ויין, פנקס הקהילות, פולין, כרך ראשון, ירושלים: יד ושם, 1976, עמ' 69-70