גבריאל בר

היסטוריון ישראלי

גבריאל בֶּר (13 בינואר 191922 בספטמבר 1982) היה היסטוריון ומזרחן ישראלי, יהודי יליד גרמניה, פרופסור להיסטוריה וחוקר אסלאם ישראלי.

גבריאל בר
Gabriel Baer
לידה 13 בינואר 1919
ברלין, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בספטמבר 1982 (בגיל 63)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אלפרד בונה עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט ישראל גרשוני עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1976) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אווה באר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בר נולד בברלין בירת גרמניה. דודו מצד אמו היה חוקר תולדות האמנות גרשם קורט פרייער. עלה לארץ ישראל ב-1933, ולמד בבית הספר הריאלי בחיפה. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה האמריקנית בביירות ובאוניברסיטה העברית בירושלים, בה קיבל תואר מוסמך ב-1952 ותואר דוקטור ב-1957. עבודת הדוקטורט שלו, בהדרכתו של ד"ר אלפרד בונה, עסקה בנושא "הרכוש הקרקעי במצרים המודרנית, 1800–1950" ובה ניתח את תהליך ההפרטה של קרקעות המדינה והשפעתן על המעמדות במדינה והכלכלה במצרים. מחקריו שילבו ידע במזרחנות לצד תובנות סוציולוגיות וכלכליות, ובשנים מאוחרות יותר הוא עסק בחקר הווקף והשפעתו על פיתוח כלכלי.

בר לקח חלק בכתיבת האנציקלופדיה לנושאי אסלאם. עבודותיו זכו להתעניינות רבה בעיתונות בלבנון ובמצרים, וספריו תורגמו לשפה הערבית ונלמדו באוניברסיטאות דוברות השפה הערבית. הוא עמד בראש החברה המזרחית הישראלית, וייסד את הכנס הבינלאומי שלה. באוניברסיטה העברית שימש ראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה. כמו כן הוא ערך את ביטאון האגודה "המזרח החדש", ובשנת 1965 התפרסם ביוזמתו לראשונה הביטאון Asian and African Studies.

לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, יזם בר את הקמת המרכז האקדמי הישראלי בקהיר.

בשנת 1976 הוענק לבר פרס ישראל לבלשנות ערבית. בשנת 1990 נוסד באוניברסיטת תל אביב "הפורום על שם גבריאל בר" לדיון אקדמי בנושאים הקשורים בחברות מזרח תיכוניות ואסלאמיות.

נפטר בירושלים ב-1982.

כתב עת לזכרו

עריכה

מפרסומיו

עריכה
  • הרכוש הקרקעי ושאלת הריפורמה האגררית במצרים, 1957.
  • מקורות לתולדות המזרח התיכון החדיש, 1960.
  • "כניעות" הפלאח הערבי: לתולדות המרידות האגראריות במצרים, 1962.
  • מבנה הגילדות הטורקיות: ומשמעותו להיסטוריה החברתית העות’מאנית, 1970.
  • מבוא לתולדות היחסים האגראריים במזרח התיכון: 1800-1970, 1972.
  • המוח’תאר הכפרי בארץ ישראל: תולדות מעמדו ותפקידיו, 1979.

לקריאה נוספת

עריכה


קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גבריאל בר בוויקישיתוף