יעקב סיקא אהרוני

לוחם מחתרת וסופר ישראלי

יעקב סיקא אהרוני (‏21 בפברואר 1921, י"ג באדר א' ה'תרפ"א21 בנובמבר 2022, כ"ז בחשוון ה'תשפ"ג) היה לוחם אצ"ל, פובליציסט, מחנך, עיתונאי, משורר וסופר ישראלי. מתוקעי השופר בכותל המערבי בתקופת המנדט ומוביל פעולת האצ"ל בעיראק שהצילה יהודים רבים בתקופת הפרהוד.

יעקב סיקא אהרוני
לידה 21 בפברואר 1921
י"ג באדר א' ה'תרפ"א
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 21 בנובמבר 2022 (בגיל 101)
כ"ז בחשוון ה'תשפ"ג
ישראלישראל רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ארגון צבאי לאומי
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1938שנות ה-50
תפקידים בשירות
ממקימי "היחידות המיוחדות" של האצ"ל, איש הדרכה בתותחנים
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
פעולת האצ"ל בעיראק (1941)
מלחמת העצמאות
עיטורים

אות הלוחם בנאצים  אות הלוחם בנאצים

עיטור לוחמי המדינה  עיטור לוחמי המדינה
תפקידים אזרחיים
סופר, משורר, פובליציסט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יעקב סיקא אהרוני בצעירותו

ביוגרפיה

עריכה

אהרוני נולד בשנת 1921 בשכונת מאה שערים, לסולטנה ולמקובל רבי יצחק אהרוני, שעלה מאיראן בתחילת המאה ה-20, והיה אחד מעשרה ילדים.[1] בצעירותו היה חניך בתנועת הנוער בית"ר ובגיל 17 התגייס לאצ"ל, בה היה ממקימי "היחידות המיוחדות".[2] כל אחיו היו חברי מחתרת, ובבית הכנסת המשפחתי שלהם בנתניה היה סליק של האצ"ל.[3]

הוא השתתף בפעולת האצ"ל בעיראק בה נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל. בפעולה זו השתתפו גם יעקב מרידור ויעקב טרזי. בסיכון חיים ובהצלחה, השלימו יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי את הפעולה שהובילה לכניסת הבריטים לעיראק ולהצלת הקהילה היהודית מפרעות הפרהוד.

נמנה עם התוקעים בשופר בכותל בתקופת המנדט. המנהג החל בעקבות איסור של השלטון הבריטי לתקוע בשופר בכותל המערבי במוצאי יום כיפור בעקבות מאורעות תרפ"ט. למרות האיסור, אהרוני נמנה עם תוקעי השופר ברחבת הכותל בשנת 1938 ביחד עם ישראל תבואה.[4] בשנת 2010 שוחזר המעשה ברחבת הכותל.[5]

השתתף בפעולות נוספות של האצ"ל, בהן תקיפת המטה הארצי של המשטרה והבולשת ב-23 במרץ 1944, תקיפת משטרת בית דגן במוצאי יום הכיפורים, 27 בספטמבר 1944 (פעולה שעליה פיקד), והטמנת מרגמות מול המטה המחוזי של המשטרה ביפו ב-14 במאי 1945.[6]

במאי 1945, בתקופת הסזון, נחטף, עוּנה ונחקר על ידי "ההגנה" והוסגר לבריטים שהגלו אותו למחנות המעצר בסודאן, קניה ואריתריאה.[1] הוא חזר משם לישראל ב-12 ביולי 1948.

עם הקמת המדינה התגייס לצה"ל ושירת כאיש הדרכה בחיל התותחנים.

אהרוני היה בוגר אוניברסיטת תל אביב בספרות ותנ"ך. עסק בחינוך ושימש כמורה, מחנך ומנהל בתי ספר, ויצא לשליחויות חינוכיות מטעם המדינה במדינות העולם. היה בשליחות להצלת יהודי איראן ערב עליית ח'ומייני לשלטון וחזר לישראל בטיסה האחרונה משם.[1] שימש שנים רבות כחבר מועצת עיריית רמת גן, והיה יקיר העיר רמת גן.

כתב דברי פרוזה, סיפורת, שירים, מאמרים ודברי הגות בבמות שונות, בהן "מעריב", "ידיעות אחרונות", "הצופה", "ברקאי", "מהות", "נתיב" ו"האומה".

נפטר ב-21 בנובמבר 2022 והובא לקבורה בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.[7]

חיים אישיים

עריכה

אהרוני התחתן עם לוחמת האצ"ל ילידת ירושלים רחל אהרוני לבית אבישר. לזוג חמישה ילדים, הסופרת מיכל אהרוני רגב, האדריכל דוד רזיאל אהרוני, מנהלת בכירה בשירות הציבורי אפרת שטראוס, החוקרת והיזמית החברתית ד"ר שלומית אהרוני ליר והמשפטנית ד"ר שרונה אהרוני גולדנברג.

אהרוני נפטר ב-21 בנובמבר 2022, בגיל 101. במכתב הנחמה למשפחתו, כתב הנשיא יצחק הרצוג כי "חייו הארוכים ועתירי המעש של יעקב סיקא היו קודש לעמו ולמדינתו. הוא היה מאותן דמויות מופת אשר חייהן וקורותיה של המדינה שזורים אלו באלו".[8]

ספריו

עריכה

ספריו של סיקא אהרוני חושפים עולם עשיר וצבעוני שמקורותיו רבים ומגוונים. סיפוריו הקצרים כתובים בלשון מזרחית 'ירושלמית' השואבת ממקורות התלמוד וההלכה. כתיבתו זיכתה אותו באות קסת הזהב מטעם אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל ואחדים מספרי הפרוזה שכתב מומלצים על ידי משרד החינוך לתוכנית הלימודים בספרות.

ספרי פרוזה

עריכה
 
יעקב סיקא אהרוני עם ספרו שבע נוצותיו של המלאך גבריאל
 
יעקב-סיקא אהרוני במרכז בטקס פתיחת מוזיאון "פלוגת הכותל" ברובע היהודי בירושלים. מימין ראובן ריבלין, משמאל: מנכ"ל בית"ר העולמית נריה מאיר
  • ממעגלי החיים, תיאורי מחזורי החיים בארץ ישראל והמזרח התיכון מתקופת הטורקים ועד ימינו אלו בעין בוחנת בניחוח ירושלמי ובשפה מתובלת בביטויים צבעוניים בטורקית, בלדינו, ביידיש, בערבית ובפרסית (1993, 1994).
  • פותחת הגורלות ירוקת העין, עשרים ושלושה סיפורים על הווי חייהם והרפתקאותיהם של יהודי העולם בשכונות ירושלים ובצפת, באספהאן, בהאג, בסלוניקי, בליטא, בתימן, בחלב, בדלהי, בלשון חכמי ירושלים (1997).
  • שבע נוצותיו של המלאך גבריאל, אסופת סיפורים מרתקת של מפגש בין מזרח ומערב, ברגעים קטנים וגדולים, ובשפה צבעונית ופיוטית (2005).
  • מנפלאות הספינה אלבטרוס, הוצאת חלונות (2015), 203 עמודים.

ספרי עיון

עריכה
  • בעקבות המופתי עם דוד רזיאל - על המבצע בעיראק לדיכוי המרד הערבי בהשראה הנאצית שהביא להצלת יהודי עיראק. (2000)
  • עלה מות בחלונינו – והומת, קולאז' ספרותי בשירה ובסיפורת העוסק בשואה ובתקומה מזווית מזרחית. (2006)

ספרים לבני הנעורים

עריכה
  • חלום שחלמתי אמש, 2021
  • רוני חכמוני, 1993
  • סלים ועבדאללה, ספור מעשה בנער יהודי ונער ערבי, 1999
  • עלילות סולימאן, 1999
  • חגיגת שיר ומזמור לחג ולמועד, 1999

מרובעים

עריכה
  • מרובעים של סיקא - צּפן ותכלית החיים, אמרי-בינה, פתגמים משלים, 2009

פרסים ואותות הוקרה

עריכה
 
גן יעקב סיקא ברחוב רימלט ברמת גן

לקריאה נוספת

עריכה
  • מיכל אהרוני רגב, "אבי, סיקא, לוחם החרות בן 100", האומה 222, מאי 2021, עמ' 70–74.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יעקב סיקא אהרוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 דב גולדשטיין, ראיון השבוע עם יעקב (סיקא) אהרוני, מעריב, 5 בינואר 1979
  2. ^   היחידות המיוחדות של האצ"ל מאת יעקב אהרוני (סיקה) - מראיין יוסי רנרט, סרטון בערוץ "מצייני הדרך IDF WAYS TIS", באתר יוטיוב (אורך: 05:16)
  3. ^ יעקב סיקא אהרוני, בעקבות המופתי עם דוד רזיאל, שבט תש"ס - 2000
  4. ^ זאב גולן, שופרות של מרד, מכון ז'בוטינסקי, תשס"ז - 2007, עמ' 84
  5. ^ עמיחי אתאלי, לאחר 60 שנה: תוקעי השופר חזרו לכותל, באתר nrg, ‏19 באוגוסט 2010
  6. ^ איתן לבני, המעמד – מבצעים ומחתרת, הוצאת עידנים, 1987
  7. ^ יעקב סיקא אהרוני באתר GRAVEZ
  8. ^ מכתב ניחומים הנשיא הרצוג