לב דווידוביץ' לנדאורוסית: ‏Лев Давидович Ландау‏; 22 בינואר 19081 באפריל 1968) היה פיזיקאי יהודי-סובייטי, מבכירי הפיזיקאים התאורטיים של המאה ה-20. תחומי המחקר שלו היו רבים ומגוונים, ועל מחקריו בנוזליות-על קיבל פרס נובל לפיזיקה בשנת 1962, שלושה פרסי סטלין ואת עיטור "גיבור העמל הסוציאליסטי". היה חבר באקדמיות למדעים של ברית המועצות, דנמרק, הולנד, ארצות הברית, החברה המלכותית של בריטניה וארגונים מדעיים אחרים.

לב לנדאו
Ландау, Лев Давидович
לידה 22 בינואר 1908
באקו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 1968 (בגיל 60)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Лев Давидович Ландау עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים ברית המועצות
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אברם יופה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט יעקב זלדוביץ', Alexander Patashinski, אלכסיי אבריקוסוב, Roald Sagdeev, Alexander Andreev, Jakov Abramovič Smorodinskij, איסאק חלטניקוב, איסאק פומרנצ'וק, איגור דזיאלושינסקי, אלכסנדר אחיעזר, מרק אזבל, אלכסנדר קומפנייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Konkordija Terentʹevna Landau-Drobanceva עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
תרומות עיקריות

פיתוח מודלים בפיזיקה תאורטית קוונטית, בין היתר בנושאים הבאים: דיאמגנטיזם, מטריצת צפיפות, על-נוזליות, על-מוליכות, נוזל פרמי, פיזיקת פלסמה, אלקטרודינמיות קוונטית וחלקיק הניוטרינו.

כתיבת סדרת ספרי לימוד בת עשרה כרכים, הכוללת את כל הפיזיקה התאורטית עד זמנו, יחד עם תלמידו ייבגני ליפשיץ.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

לב לנדאו נולד בבאקו (כיום בירת אזרבייג'ן) לדוד לנדאו, מהנדס נפט, בנו של אריה לייב לנדאו, שהיה בן דודו השלישי של רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה". כבר כילד הפגין כישרון מיוחד למתמטיקה. בגיל 14 החל ללמוד באוניברסיטת באקו, שם למד במקביל בשני חוגים: פיזיקה-מתמטיקה וכימיה. ב-1924 עבר לאוניברסיטת לנינגרד, שם קיבל את תואר הדוקטור ב-1927 והוא בן 19 בלבד. בהמשך הפך לחבר מן המניין בסגל האוניברסיטה. בין השנים 19261927 פרסם את עבודותיו הראשונות בפיזיקה תאורטית. משנת 1929 שהה כשנה וחצי במרכזי המדע של דנמרק, אנגליה ושווייץ שם עבד עם המובילים בקרב הפיזיקאים התאורטיקנים של אותה תקופה, בהם נילס בוהר, אותו כינה לאחר מכן "מורהו היחיד".

בשנת 1932 מונה לעמוד בראש המחלקה התאורטית במכון הפיזיקלי-הטכני של אוקראינה באוניברסיטה הלאומית חרקוב (Харківський фізико-технічний інститут) עד שנת 1937, אולם עקב הליכים נגד פיזיקאים בעיר בשנה זו קיבל את הצעתו של פיוטר קאפיצה לשמש כראש המחלקה התאורטית במכון לחקר בעיות בפיזיקה במוסקבה (ИФП). בשנת 1938 נעצר במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין ביחד עם יורי רומר ומואיסיי קוריץ, בין השאר עקב חרוזים שכתב נגד הממסד. לנדאו שוחרר כעבור שנה הודות להתערבותו של קאפיצה שלקח את לנדאו תחת חסותו. משחרורו ועד מותו בשנת 1968 כיהן ברציפות כחבר מן המניין בסגל המכון.

ב-7 בינואר 1962, בדרך ממוסקבה לדובנה לחברו ותלמידו סמיון גרשטיין, עבר לנדאו תאונת דרכים קשה. הוא נפצע אנושות, שהה שלושה חודשים בתרדמת והוכרז פעמים אחדות כמת קליני. רופאים מכל העולם נטלו חלק בניסיון להציל את חייו.[1] מכל רחבי אירופה וארצות הברית הוטס ציוד רפואי נדיר שהיה חסר לרופאים הסובייטיים. כתוצאה מכך ניצלו חייו של לנדאו חרף הסיכויים הדלים. לאחר התאונה הפסיק לנדאו כמעט לחלוטין את פעילותו האקדמית. לדעת פיזיקאים מסוימים איבד למעשה לנדאו את יכולותיו השכליות הנדירות, אולם לדברי אשתו וילדיו השתקם ואף היה קרוב לחזור לפעילות אקטיבית בפיזיקה בשנת 1968. הוא היה מלמד במכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה.

שש שנים לאחר התאונה הקשה נפטר לנדאו ב-1 באפריל 1968 במהלך התאוששות מניתוח במעיים.[2]

בני דודתו היו ד"ר יעקב וינשל, רופא, ממייסדי קופת חולים לאומית, סופר ואיש ציבור ישראלי[3] ועורך דין אברהם וינשל, יושב ראש לשכת הסתדרות עורכי הדין בישראל, חבר אספת הנבחרים ואזרח כבוד של חיפה.

החל משנת 1998 ברוסיה מוענקת מדליית זהב על שם לנדאו. לחייו הוקדשו מספר סרטי קולנוע ופרוקיט מולטימדיה של איליה חרז'אנובסקי.

פעילותו האקדמית

עריכה

בין מכלול הבעיות הפיזיקליות איתן התמודד היו מכניקת הקוונטים, פיזיקה של גוף צפיד, מגנטיות, פיזיקה של טמפרטורות נמוכות, קרינה קוסמית, הידרודינמיקה, שדות קוונטיים, פיזיקה גרעינית, פיזיקה של חלקיקים אלמנטריים ופלזמה.

מעבר לתרומה הרבה שהייתה ללנדאו למחקר האקדמי, הוא גם תרם רבות להוראת הפיזיקה בברית המועצות ומדענים רבים ראו בו מודל לחיקוי. יחד עם יבגני ליפשיץ כתב את סדרת הספרים לנדאו-ליפשיץ בפיזיקה, המהווים סיכום של כל הפיזיקה הידועה בימיו.

כרונולוגיה של חייו ופעילותו

עריכה
  • 22 ינואר 1908 — נולד בבאקו, בנם של לובוב בינימינובנה ודויד לבוביץ' לנדאו.
  • 1916 — 1920 - למד בגימנסיה.
  • 1920 — 1922 — למד באוניברסיטה הכלכלית של באקו.
  • 1922 — 1924 — למד באוניברסיטה הלאומית של אזרבייג'ן.
  • 1924 — עבר למחלקה הפיזיקלית-מתמטית של אוניברסיטת לנינגרד.
  • 1926 — התקבל ללימודי דוקטורט במכון הפיזיקלי-טכני בלנינגרד.
    • השתתפות בעבודה של הכנס החמישי של הפיזיקאים הסובייטיים במוסקבה (15-20 בדצמבר).
    • פרסום העבודה האקדמית הראשונה של לנדאו "תאוריית הספקטרום של מולקולות דו-אטומיות"
  • 1927 - סיים הלימודים (20 בינואר).
    • בעבודתו "בעיית קרינת הבלימה" (חלקיק הבולם פולט קרינה) לצורך תיאור מצב המערכת הכניס לראשונה למכניקת הקוונטים את המושג "מטריצת הצפיפות".
  • 1929 — נסיעה לחו"ל לצורך השלמת לימודיו, למשך שנה וחצי. שהה בברלין, גטינגן, לייפציג, קופנהגן, קיימברידג' וציריך.
    • פרסום עבודתו על דיאמגנטיות, המציבה אותו בשורה אחת עם גדולי הפיזיקאים בעולם.
  • מרץ 1931 — חזרה למולדת ועבודה בלנינגרד.
  • אוגוסט 1932 — מעבר לחרקוב לתפקיד ראש המחלקה התאורטית במכון הפיזיקלי-טכני של אוקראינה (אופט"י - УФТИ).
  • 1933 — מונה לראש החוג לפיזיקה תאורטית של המכון המכני הטכני לבניית מכונות בחרקוב ובנוסף הרצה לתלמידי החוג.
  • 1934 — קיבל את התואר ד"ר (מקביל לפוסט-דוקטורט) למדעי הפיזיקה והמתמטיקה ללא עבודת מחקר.
    • השתתף בכנס של פיזיקה תאורטית בחרקוב.
    • נסע לסמינר של נילס בוהר בקופנהגן (1-22 במאי).
    • הקים את ה"מינימום התאורטי" — תוכנית מיוחדת ללימוד פיזיקאים צעירים ומוכשרים.
  • 1935 — נשא הרצאות בפיזיקה באוניברסיטת חרקוב, כראש החוג לפיזיקה כללית
  • 1936-1937 — פיתח את תאוריית מעברי הפאזות מהסוג השני ותאוריית המצב הרגעי של על-מוליכים.
  • 1937 — עבר למכון לחקר בעיות פיזיקליות במוסקבה (8 בפברואר).
    • מונה לראש המחלקה התאורטית.
  • 1938 — נעצר (27 באפריל)
  • 1939 — שוחרר מהכלא הודות להתערבותו של פ.ל. קאפיצה (29 באפריל).
  • 1940 - 1941 — פיתח את תאורית העל-מוליכות של הליום נוזלי.
  • 1941 — פיתח את התאוריה של הנוזל הקוונטי.
  • 1946, 30 בנובמבר — מונה לחבר פעיל באקדמיה המדעית של ברית המועצות.
    • קיבל את פרס סטלין.
  • 1946 — פיתח את תאורית התנודות של פלזמה אלקטרונית ("דעיכת לנדאו").
  • 1948 — פרסם את הספר "הרצאות בקורס לפיזיקה כללית" (בהוצאת МГУ).
  • 1949 — הוכר כזכאי לפרס סטלין.
  • 1950 — בנה ופיתח את תאוריית מוליכות העל (בשיתוף עם ויטאלי גינזבורג).
  • 1951 — מונה לחבר בסגל באקדמיה המלכותית של דנמרק.
  • 1953 — קיבל את פרס סטלין.
  • 1954 — קיבל את העיטור "גיבור העמל הסוציאליסטי".
  • 1955 — פרסם את «הרצאות בתאוריית גרעין האטום» (יחד עם יעקב. א. סמורודינסקי).
  • 1956 — נבחר לחבר האקדמיה המלכותית של הולנד.
  • 1957 — פיתח את תאוריית "נוזל פרמי".
  • 1959 — הציע את עקרון שמירת הזוגיות המשולבת.
  • 1960 — נבחר לחבר בקהילת הפיזיקאים הבריטית, הקהילה הלונדונית המלכותית, האקדמיה הלאומית למדע של ארצות הברית והאקדמיה האמריקאית למדעים ואומניות.
  • 1962 — נפגע בתאונת דרכים קשה בדרך לדובנה (7 בינואר)
  • 1 באפריל 1968 — נפטר.

הנצחתו בבול ישראלי

עריכה

ב- 17 באפריל 1996, הנפיק השירות הבולאי סדרה של 6 בולי דאר שנקראה "תרומת היהודים לתרבות העולם", שעליהם דיוקנאות של 6 יהודים שבלטו בהישגיהם ותרומתם לאנושות בתחומים שונים ושנולדו ופעלו במדינות בחוץ לארץ, אחד מהם לב דווידוביץ' לנדאו . כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמן דניאל גולדברג עיצב את הבול שהוקדש לו.[4]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לב לנדאו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה