מנזר

מִנְזר הוא בית משכנם של נזירים – אנשי דת שנטלו על עצמם נדרים של התנזרות.

מנזרים בנצרות

מנזר סנט ג'ורג' בוואדי קלט (נחל פרת) שבאזור יהודה ושומרון

ערכים מורחבים – קוינוביון, נזיר (נצרות)

בתרבויות אירופה והמערב המנזר הוא תופעה נפוצה בעיקר בקרב הכתות המשתייכות לכנסייה הקופטית, לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית.

הפרישה למנזר נעשית למען התעלות רוחנית והתקדשות אישית שמושגת, על פי תפיסת הנזירים, בהתרחקות מההמון ומחיי העיר השוקקים שאוצרים שלל פיתוים בכנפיהם. על פי עיקרון Ora et Labora כלומר "תפילה ועבודה", ברוב המנזרים מתחלק היום בין תפילה, לימוד בכתבי הקודש ועבודה פיזית, בגידול גידולים חקלאיים, העתקת ספרים, טיפול בבעלי חיים או עבודה במטבח. בנוסף, יש מנזרים בהם מתבצעת גם עבודה למען הקהילה. במנזר לטרון למשל מגדלים כרמים ומפיקים יין.

במקומות שונים בגאליה הוקמו בסוף תקופת שלטון הקיסרות הרומית מנזרים, חלקם מחוץ לערים וחלקם, בעיקר מנזרי נשים, בתוך שטח העיר. חלק מאבות המנזר היו בישופים כפי שחלק מהבישופים היו אבות מנזר. באירלנד התפתחה נזורה מסוג שונה ששאבה את רעיונותיה מהמבנה השבטי האירי. בסוף המאה ה-6 יצא קולומבנוס מאירלנד לגאליה ושינה את פני הנזורה האירופאית.

במהלך ימי הביניים עם המעבר לשיטה הפיאודלית רצו בעלי האחוזות להשתלט על המנזרים, הן בגלל רכושם ואדמותיהם והן עקב היוקרה שבבעלות על מנזר. נוצר מעמד של מגיני כנסייה (Advocatus Ecclesiae (אנ')) מבין בני האצולה והאריסטוקרטיה שתפקידו היה להגן על המנזר מפני מי שירצה להשתלט עליו. את המגנים הראשונים מינה קרל הגדול, אחר כך בחר לעצמו כל מנזר מגן כנסייה. אולם המנזרים היו צריכים לתת בנפיקיום לחלק מהמגנים, מה שגרם להפרטת אדמות ציבור. כתוצאה מכך המנזרים איבדו חלק מרכושם והפכו לעניים יותר.

המנזרים הקתולים מאוגדים במסדרים נוצריים שונים (כגון האוגוסטינים, הבנדיקטים, הכרמליטים, הטראפיסטים, הדומיניקנים והפרנציסקנים) הנבדלים זה מזה בחוקיהם, נדריהם, אורחות חייהם ולבושם. היות שאחד הנדרים החשובים ביותר הוא נדר הפרישות, קיימת הפרדה ברורה בין נזירים לנזירות עד כדי מנזרים נפרדים.

היו מנזרים קתולים שעסקו בשליחות חברתית והפעילו (בעיקר הנזירות) בתי חולים, בתי ספר ובתי יתומים. בתקופת מלחמת העולם השנייה שימשו חלק מהמנזרים ברחבי אירופה מקלט ומסתור ליהודים נרדפים, וידועים מקרים בהם מסרו הורים יהודים את ילדיהם ותינוקותיהם למנזרים בטרם נשלחו למחנות ההשמדה בשואה. חלק מילדים אלה גדלו במנזרים והפכו לנזירים, מבלי להכיר כלל את מוצאם היהודי.

המנזרים האורתודוקסיים אינם מאוגדים במסדרים שונים ואינם עוסקים בהוראה או בטיפול בחולים ואביונים. מנזרים אלה מאכלסים בין נזירים בודדים לאלפי נזירים. מנזר מר סבא במדבר יהודה הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם. הוא כבן 1500 שנים ונחשב למנזר האורתודוקסי הראשון. הוא מאכלס כיום כ-10 נזירים, אך בעבר אכלס אלפי נזירים. מנזר זה הוא חלק מתוך רשת של כ-14 מנזרים פעילים, ממצרים ועד לטורקיה ויוון. מנזר אורתודוקסי מפורסם נוסף הוא מנזר אוסטרוג שבמונטנגרו.

קבורה במנזר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הנוהג להיקבר בתוך מנזר או כנסייה הוא נוהג שהחל לכל המוקדם במאה ה-6. על אמונתם, היו הפרנקים נקברים מחוץ למרחב העירוני ויחד איתם נקברו סמלי השלטון להם ותכשיטים.

הכנסיות, ובעיקר המנזרים התחילו לאסוף שרידי קדושים על מנת להגדיל את יוקרתם. עם הזמן קיבלו שרידים אלו מעמד קדושה בפני עצמם ויוחסו להם סגולות שונות. נזירים ואבות מנזר ביקשו להיקבר ליד שרידים אלו. חלק מהנקברים קיבלו לאחר מותם ססטוס של קדוש נוצרי והעלו את יוקרת המנזר. אנשים שהאמינו שקבורה ליד קדוש תאציל עליהם מרוחו או יוקרתו ביקשו להיקבר בסמוך לקדושים אלה.

רוב משפחות הנקברים תרמו למנזר למען תפילות לעילוי נשמת קרוביהם וכן עבור עצם הקבורה במקום. המנזר עשה שימוש בכספי התרומות הללו להגדלת שטחו, המבנים שבתוכו או את כתבי הקודש בספרייה ובכך להגדיל את היוקרה של אותו מנזר.

אב מנזר

ערך מורחב – אב מנזר

לכל מנזר יש אב מנזר האחראי על המנזר והנזירים החיים בו, במנזרי נשים יהיה תפקיד זה מסור בידי אם המנזר.

תקנוני המנזרים השונים קבעו את מעמדו וסמכויותיו של אב המנזר והגבילו מעורבות מצדם של בישופים. האפיפיור גרגוריוס הראשון, שהיה נזיר טרם מינויו לאפיפיור, צמצמם את יכולת ההתערבות של בישופים בעבודתם של אבות המנזר ומנע מבישופים להדיח אב מנזר ללא סיבה מוצדקת.