משה איש כסית
משה (מוישל'ה) איש כסית (ויינשטיין) (14 באוקטובר 1947 – 14 ביולי 1987) היה איש בוהמה, מסעדן ושחקן קולנוע ישראלי. בנו של חצקל איש כסית, מייסד בית הקפה המיתולוגי בתל אביב "כסית", שעם מותו ירש ממנו את המקום והפך לבעליו.
 | |
| משה איש כסית (ראשון מימין) עם זאב רווח ויהודה ברקן בסרט צ'רלי וחצי (צילם יוני המנחם) | |
| לידה |
14 באוקטובר 1947 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
14 ביולי 1987 (בגיל 39) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1971–1987 (כ־16 שנים) |
| עיסוק | מסעדן ושחקן קולנוע |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמשה איש כסית נולד ללאה ויחזקאל (חצקל) איש כסית (ויינשטיין), בעליו של בית הקפה המפורסם "כסית" בתל אביב. ב-1977 הורשע בהחזקת שרידי סם, ונקנס, וזאת לאחר פעמים קודמות שנמצא בחזקתו סגריות חשיש ומריחואנה[1].
לאחר פטירת אביו, בשנת 1979, הפך משה למנהל כסית יחד עם אמו ואחותו צביה. משה איש כסית היה איש בוהמה שאסף סביבו חבורת ידוענים ואמנים תל אביבית בולטת. הוא המשיך את דרכו של אביו בעזרה לזולת ונדבנות. הוא היה ידוע כבעל חוש הומור מפותח, ו"כסית" היה מקום משיכה לשחקנים ולאנשי בוהמה מובילי דעת קהל של אותה התקופה.
בשל מבנה גופו שיחק בקולנוע דמויות של גברים גדולים, המאיימים בחוסנם הפיזי. איש כסית שיחק במספר סרטי קולנוע, מרביתם שייכים לסוגת סרטי הבורקס, ובהם: "צ'רלי וחצי" (גדליה), "גבעת חלפון אינה עונה" (הטבח יוסיפון), "הגונב מגנב פטור", "יופי של צרות!", "לול" (בעיקר במערכון "אני אישה"), "הטוב הרע והלא נורא" (בתפקיד הראשי), סרטי אסקימו לימון: "סבבה" ו"ספיחס" (רס"ר פלכטר, המפקד של שמש), "ספר נשים (מוריס הקופאי), ועוד רבים אחרים. כמו כן, הוא התארח גם כשחקן אורח בתוכניות ובסדרות טלוויזיה שונות, כגון "זהו זה!" ו"קרובים קרובים".
איש כסית הופיע בפרסומת ל"עוגת המלך" של עלית לצד דובי גל וחלי גולדנברג, וזכור בשל המושג שטבע שהפך למטבע לשון "גם יפה וגם אופה". וכן, בתשדיר לצריכת הלימון שבו הוא טבע את המשפט שהפך אף הוא למטבע לשון "לימון מוסיף המון" כאשר הוא מבקש מהמלצר, אחרי שהביא לו את המנות, לימון על מנת לתבלן.
מותו
עריכהאיש כסית נפטר בפתאומיות מדום לב בבית החולים איכילוב בתל אביב. איש כסית הגיע במונית ובאופן עצמאי אל בית החולים בשעה שש בבוקר והתלונן על כאבים בחזה שהרגיש במהלך הלילה, לאחר ששהה במיון מעל לשעה נפטר על המיטה במיון מדום לב, ניסיונות החייאה של צוות המיון והעברתו לחדר החייאה לא הצליחו להציל את חייו. זמן קצר לאחר מותו טענו משפחתו של איש כסית שלא נבדק כראוי במיון, ולא טופל בצורה מהירה שהייתה יכולה למנוע את מותו הטרגי. איש כסית נטמן בבית העלמין בקריית שאול. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים[2].
הנצחתו
עריכהלזכרו הוקדש תקליטו של אריק איינשטיין "על גבול האור" ובצעד חריג שמו אף מונצח על עטיפת האלבום "למוישלה" בכיתוב מתחת לשם האלבום. חמש שנים לפני מותו בשיר של שמוליק קראוס "איך עושים תקליט" מוזכר משה איש כסית, ובסוף השיר מחקה את אביו, חצקל איש כסית[3]. השיר עוסק בחוויותהם של שמוליק קראוס, יעקב רוטבליט (כותב השיר), יבי ומשה איש כסית, בבית הקפה כסית.
בשיר "סן פרנסיסקו על המים" מוזכר איש כסית יחד עם אביו בבית האחרון בשיר. "פתאום אני רוצה הביתה חזרה אל הביצה לשבת ב'כסית', ולצחוק עם משה ועם חצקל".
הבית האחרון בשיר "אחרי עשרים שנה", שכתב יענקל'ה רוטבליט ושר שמוליק קראוס, הוקדש לזכרו של משה איש כסית, השיר נושא את שם אלבומו של קראוס שיצא שנה לאחר מותו של איש כסית ב-1988.
זמן קצר לאחר מותו נערך ערב לזכרו עם מיטב האמנים ואנשי הבוהמה של אותה התקופה[4]. כל הכנסות הערב שימשו לתרומות למוסדות לאמנים צעירים[5]. את הערב הנחו רבקה מיכאלי ואריק לביא.
בשנת 2024 הוציאה לאור אלמנתו רותי את הספר "כך היינו", העוסק בתקופת הזוהר של בית הקפה "כסית", וכן סיפור היכרותה וחייה עם משה.
פילמוגרפיה
עריכה- לול - תוכנית הטלוויזיה במספר מערכונים, הבולטים שבהם: זבזדובה, ספורטאית רוסיה שלוקחת הורמונים גבריים, במערכון "אני אישה"
- כץ וקרסו (1971) – בני (צעיר בליין)
- שלום, תפילת הדרך (1973)
- הבית ברחוב שלוש (1973) – חייל
- עיניים גדולות (1974) – אוהד מתפרע במשחק הכדורסל
- צ'רלי וחצי (1974) – גדליה
- חגיגה לעיניים (1975)
- עברית בסימן טוב (1975) – שליח
- יהיה טוב סלומוניקו (1975)
- איש רחל (1976)
- גבעת חלפון אינה עונה (1976) – הטבח יוסיפון
- יופי של צרות (1976) – אלפונסו הספר
- הצילו את המציל (1977) – בחור בחוף הים
- הגונב מגנב פטור (1977) – גדליה
- בדרנית בחצות (1977)
- שרגא קטן (1978) – פקיד המג"ד
- שלאגר (1979) – מאבטח של מאפיונר
- טעות במספר (1979) – מעסה במלון
- עם ישראל חי (1981) – אופנוען
- חמסין (1982)
- ספיחס (1982) – רס"ר פלכטר
- סבבה (1983) – רס"ר פלכטר (מפקד בסיס סבבה)
- ספר נשים (1984) – מוריס הקופאי הפרסי
- קרובים קרובים (1984) – בפרק "ניכוי במקור"
- פעם אחת (1984)
- רחוב סומסום (1985)
- התזמורת (1985)
- שוברים (1985) – בן חור
- מניו יורק באהבה (1985) – ריקרדו
- זהו זה! (1986)
- הטוב הרע והלא נורא (1986) – בתפקיד הראשי של האסיר בוכמן.
- לול (סרט) (1988) – סרט שמרכז את קטעי השירים והמערכונים הנבחרים מתוך לול (תוכנית טלוויזיה), ששודרה בארבעה חלקים בערוץ הראשון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- משה איש כסית, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
משה איש כסית, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- משה איש כסית, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- נתן זהבי, השריף של דיזנגוף, חדשות, 5 באוקטובר 1984
- נתן זהבי, איש כסית היה, חדשות, 15 ביולי 1987
- דודי פטימר, "הבנתי שאני צריכה לכתוב את הכל": אלמנתו של משה מ"קפה כסית" בריאיון לקראת השקת ספרה, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ משה איש כסית הורשע בהחזקת שרידי חשיש, דבר, 27 בדצמבר 1977
- ^ ירון פריד, 1987, ירון פריד מפתח תחביב עיתונאי מורבידי במקצת, באתר הארץ, 27 במאי 2009
- ^ יוחאי וולף, Japan In Dishpan, גלגל מסתובב: רגעי החסד של שמוליק קראוס, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
- ^ טל פרי, למוישלה באהבה, מעריב, 27 בנובמבר 1988
- ^ טל פרי, אמנים למען קרן ע"ש משה איש כסית, מעריב, 11 בספטמבר 1988