סדר טהרות

סֵדֶר טְהָרוֹת (או טָהֳרוֹת) הוא הסדר השישי מבין ששת סדרי משנה, ועוסק בענייני טומאה וטהרה.

בול ישראלי המוקדש לסדר טהרות.
על הבול ציטוט ממסכת ידיים.
מעצבת הבול: דנה זדה

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על שישה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר טהרות היא "וָדָעַת", כנראה כיוון שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות – ואף יותר מסדר קודשים.

רשימת המסכתות

הסדר כולל את שתים עשרה המסכתות הבאות:

• מסכת כלים – הדנה בדיני טומאה וטהרה של כל סוגי הכלים.
• מסכת אהלות – העוסקת בדיני טומאת המת ובטומאת האוהל.
• מסכת נגעים – העוסקת בדיני מצורע ומפרטת את אופני הטהרה והטומאה על פי הנגעים השונים ושיעוריהם.
• מסכת פרה – העוסקת בדיני פרה אדומה ובעיקר באופן הכנת אפר פרה אדומה.
• מסכת טהרות – העוסקת בדיני טומאה וטהרה.
• מסכת מקוואות – העוסקת בדיני כשרות מקווה.
• מסכת נידה – העוסקת בעיקרה בטומאת נידה ויולדת.
• מסכת מכשירין – העוסקת בענייני הכשרת אוכל לקבלת טומאה על ידי משקים.
• מסכת זבים – העוסקת בענייני טומאה של זב.
• מסכת טבול יום – העוסקת בדיני אדם שטבל ועדיין לא שקעה השמש, ודינו שטהרתו אינה שלמה עד שתשקע השמש.
• מסכת ידיים – העוסקת בטומאת הידיים.
• מסכת עוקצים – העוסקת באוכלים ונספחיהם המקבלים טומאה.

על הסיבה לסידור זה כותב הרמב"ם, שרבי יהודה הנשיא התחיל קודם כל ללמדנו מה נטמא, משום שזה הבסיס לדיני הטהרה, לכן הסדר מתחיל דווקא במסכת כלים, המבארת לאלו כלים יש פוטנציאל להיות טמא ולאלו לא. לאחר מכן סודרה מסכת אהלות, משום שהיא עוסקת בטומאה החמורה ביותר – טומאת מת, ומסכת נגעים שגם בה יש דמיון למיתה. אחר שדיבר על טומאת מת, דיבר על הטהרה ממנה במסכת פרה. לאחר מכן הובאו דיני הטומאה הקלים יותר במסכת טהרות והטהרה מהם במסכת מקוואות. מסכת נידה מופיעה רק לאחר מכן משום שהיא טומאה שאינה שייכת לכולם אלא רק לנשים. והיה ראוי לסדר אחריה את מסכת זבים שעניינה דומה, אך משום שדיני מכשירין מופיעים בתורה קודם לכן (דיני הכשרת אוכלין מופיעים בפרשת שמיני ואילו דיני זבים מופיעים בפרשת מצורע), סודרה מסכת מכשירין לפניה. לאחר מכן מופיעה מסכת טבול יום שהיא סיום דיני הטומאה של כל הגוף. בסיום הסדר מופיעה מסכת ידיים העוסקת רק בטומאה של איבר אחד ומסכת עוקצים שכולה נלמדה מסברה ואין דיניה מפורשים בתורה.

סוגיות טהרה בתנ"ך ובחז"ל

בתורה מרוכזות הלכות טומאה וטהרה בעיקר בספר ויקרא, בפרשיות שמיני – תזריע – מצורע, וכן בספר במדבר, בפרשת חוקת.

במשנה הוקדש לכך סדר טהרות כולו, ומלבדו פזורות הלכות טומאה וטהרה במסכתות רבות, בעיקר במסכתות פסחים, חגיגה, עדויות וחולין. לסדר טהרות כולו קיימת גם תוספתא.

במדרשי ההלכה מוסבר הקשר בין פסוקי התורה שבכתב לבין הלכות הטהרה בתורה שבעל פה, בספרא לפרשיות הנ"ל בספר ויקרא ובספרי וספרי זוטא לפרשת חוקת.

סדר טהרות בתלמוד

אין תלמוד בבלי לסדר טהרות, מלבד למסכת נידה, מפני שהיא עוסקת רבות בנושאי טהרת המשפחה, שאקטואליים בכל זמן ומקום. עם זאת, סוגיות רבות בתלמוד עוסקות בהלכות טומאה וטהרה, בפרט במסכתות פסחים חגיגה וחולין, ובמידה ידועה גם במסכת שבת. מבין הסוגיות התלמודיות בנושא טהרות מפורסמות סוגיה ארוכה ומורכבת בשם "סוגיית רבי חנינא סגן הכהנים" (פסחים דפים יד–כ), וסוגיות רבות בפרק התשיעי במסכת חולין העוסקות בעוקצין. התלמוד מציין את הקושי המיוחד בלימוד הלכות הטומאה והטהרה, ואף מספר על חכמים מבין האמוראים שלא היו בקיאים בהם, והתקשו בהבנת משניות בסדר טהרות (דבר חריג ביותר בהשוואה לשאר סדרי המשנה).

התלמוד הירושלמי בסדר טהרות, כפי שהוא מצוי בידינו, כולל שלושה פרקים בלבד מתוך מסכת נידה, וכנראה יתר שבעת הפרקים אבדו.

סדר טהרות בספרות הראשונים

בימי הביניים נכתבו חיבורים מועטים בלבד שמוקדשים לנושאי טהרה (מלבד טהרת המשפחה). הבולטים מבין אלה הם פירושיהם של רבי שמשון משאנץ, המהר"ם מרוטנבורג ורבנו אשר למשניות בסדר טהרות.

הרמב"ם

יחיד ומיוחד היה הרמב"ם, שבמסגרת הקודקס ההלכתי המקיף משנה תורה כלל גם את "ספר טהרה" המסכם את הלכות טומאה וטהרה, בשמונה חטיבות נפרדות: הלכות טומאת מת, הלכות פרה אדומה, הלכות טומאת צרעת, הלכות מטמאי משכב ומושב, הלכות שאר אבות הטומאות, הלכות טומאת אוכלין, הלכות כלים, והלכות מקוואות. לרוב החטיבות הללו יש מקבילות מסודרות במשנה, כגון מסכת כלים אהלות ופרה; הלכות מטמאי משכב ומושב כוללות את מסכת נידה ומסכת זבים; הלכות טומאת אוכלין מקבילות למסכתות טהרות, מכשירין, עוקצין; הלכות שאר אבות הטומאות רוכזו מכל רחבי סדר טהרות.

בנוסף כתב הרמב"ם פירוש למשנה כולה, כולל סדר טהרות. בפירושו למשנה כתב הרמב"ם הקדמה מיוחדת לסדר טהרות, המשמשת מבוא מקיף לנושא זה. הרמב"ם עצמו כתב אודות הקושי הרב בלימוד נושאים אלה, ועל חשיבותה ונחיצותה של הקדמה זו:

ואני רוצה להעירך כאן על מה שאפשר לשגות בו, והוא: ראוי לך, אם אתה ממי שגבר חשקו לדעת הטומאות והטהרות והֲבָנַת כל מה שנכלל בסדר זה, שתדע על פה תחילה כל ההקדמות שהקדמתי במבוא זה, עם לשון הפרק הראשון הזה של כלים וגם פירושינו בו, עד שתדעהו על פה היטב מאד, עד שיהא כל זה שגור בפיך בלי שתצטרך לאמץ מחשבתך כדי לזכרו. ולא יספיק לך כלל לכך לקרוא אותו ולעבור עליו, ואפילו תקראהו אלף פעמים בלי שתדעהו על פה לא יספיק לך זה, אלא יהיה שגור על לשונך כמו קריית שמע, ואולי יושג לך עם זיכרון טוב והבנה וכשרון הֲבָנַת מה שנכלל בסדר זה, מפני שהם דברים קשים מאוד כשלעצמם, רבות הספקות ועמוקי העיון.

הרמב"ם אף כותב, שלא הייתה בידו משנה סדורה מרבותיו בנושאים אלה, והוא טרח על איסוף החומר וגיבוש הכללים מתוך מקורות חז"ל באופן עצמאי:

שהכללים הללו גדולי הערך שהסדרתי לך בהקדמה זו, לא הושג שום כלל מהם אלא לאחר שיגעתי בו יגיעה גדולה בבירורו לכל צדדיו, ולקטתים אחד מעיר ושניים ממשפחה מכל פינות התלמוד ונבכי הברייתות והתוספתות, עד שאספתי מהם הקדמה זו, שתהא מפתח לכל מה שאני רוצה לפרש בסדר זה, וכן אף לרוב ההלכות הקשות שבתלמוד. לפי שכל הלכה שמדובר בה על טומאה וטהרה... קשים אפילו על הרבנים הגדולים... לפי שאינם עוסקים בעיקרי המקצוע הזה כלל.

סדר טהרות בספרות האחרונים

בספרות האחרונים נכתבו ספרים בודדים המקיפים בצורה שיטתית את סוגיותיו של סדר טהרות. הרב יהודה ליב אדל כתב את ספרו "מים טהורים" על משניות סדר טהרות, ואת ספרו "מי נפתוח" על הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה לסדר טהרות, המהווה מבוא לסוגיות סדר זה.

רבי גרשון העניך ליינר, האדמו"ר מראדזין, כתב ספר בשם "סדרי טהרות", בו ליקט את סוגיות התלמוד ומדרשי ההלכה על מסכתות כלים ואהלות שבמשנה, ובכך יצר מעין מסכת בתלמוד על משניות אלו, בתוספת ליקוט מפירוש רש"י והרחבות משלו בדומה לתוספות. בעקבות ביקורת על הניסיון לחקות את התלמוד הבבלי, לאחר שיצא לאור הכרך על מסכת כלים, הוסיף הרבי מראדזין בכרך על מסכת אהלות בכל עמוד את הכיתוב: "מלוקט מדברי התנאים ואמוראים ז"ל".

כהמשך למגמה זו, כתב הרב שלמה גורן ספר בשם "שערי טהרה", על מסכת מקוואות. גם הוא מנסה ליצור תלמוד למסכת זו, באמצעות ליקוט המקורות התנאיים והאמוראיים.

ספר "ערוך השולחן העתיד", של רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, נכתב במקביל לספר טהרה של הרמב"ם, ובו מביא המחבר את דעותיהם של ראשונים אחרים מלבד הרמב"ם, ואת הכרעותיו וחידושיו.

לימוד הסדר בימינו

בימינו נמשכת המגמה המסורתית, לפיה הלכות טומאה וטהרה אינן נלמדות בדרך כלל בישיבות. גם הלומדים בעיון את מסכת פסחים, למשל, מדלגים בדרך כלל על סוגיית "רבי חנינא סגן הכהנים", והדבר בולט בספריהם של רוב ראשי הישיבות על מסכת זו. עם זאת, ניכרת פריחה יחסית בעיסוק בהלכות טומאה וטהרה בהשוואה לדורות קודמים, והוקמו אף כוללים שזהו הנושא המרכזי בלימודיהם.

במקביל, נכתבים עשרות ספרים הדנים בהלכות טומאה וטהרה, הן בפרשנות המשנה והתלמוד והן בריכוז פסקי ההלכה. ראויים לציון מיוחד שני חלקי הספר "שערי דעת", מאת הרב שלמה פלדמן, המסכמים באופן בהיר ומסודר את הלכות טומאה וטהרה לכל כלליהן ופרטיהן. הדבר ניכר גם באנציקלופדיה התלמודית בערכים הנוגעים לטומאה וטהרה (בעיקר בכרכים יט–כ). מכון המקדש החל להוציא לאור סדרת ספרים בשם "שערי היכל", על מסכתות העוסקות בקדשים וטהרות (לעת עתה יצאו לאור מסכתות יומא, זבחים, פסחים ועוד, מסכתות נוספות נמצאות בהכנה), ובהן סיכומים מפורטים על ענייני הטהרה שבמסכתות אלו. כמו כן הוציא המכון סדרת ספרים חדשה בשם "טהרת ישראל", העוסקת בענייני חיי הטהרה בזמן המקדש השלישי.

מיקום סדר טהרות

סדר טהרות הוא האחרון בששת סדרי המשנה והוא ממוקם אחרי סדר קדשים. הסיבה לכך היא, שכך מסודר ספר ויקרא – קודם דיני הקורבנות (סדר קדשים), ולאחר מכן הלכות טומאה וטהרה (סדר טהרות).

קישורים חיצוניים

• סדר טהרות הטקסט המקורי - מתוך מאגר ספרות הקודש