שלדון אדלסון
שלדון אדלסון שמו המלא; שלדון גדליה שלום גארי אדלסון (באנגלית: Sheldon Gary Adelson; 4 באוגוסט 1933, י"ב באב ה'תרצ"ג – 11 בינואר 2021, כ"ז בטבת ה'תשפ"א[1]) היה איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקאי, בעל השליטה בחברת "לאס וגאס סנדס" (אנ'), שמחזיקה בבתי מלון ובתי קזינו בעיר לאס וגאס בארצות הברית, באי מקאו שבסין ובסינגפור. היה בעליו של העיתון ישראל היום ובעל השליטה בעיתון מקור ראשון. היה פילנתרופ שתרם מיליוני דולרים לארגונים ולמוסדות ופעיל ציוני.
 | |
| אדלסון, 2008 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1933 בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 2021 (בגיל 87) מליבו, ארצות הברית |
| שם לידה |
Sheldon Gary Adelson |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מקום מגורים |
לאס וגאס |
| השכלה |
|
| מעסיק |
לאס וגאס סנדס |
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית |
| בן או בת זוג |
מרים אדלסון (1991–2021) |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
בדצמבר 2020 העריך כתב העת האמריקאי "פורבס" את הונו האישי במעל 35 מיליארד דולר.[2]
ראשית חייו
עריכהאדלסון נולד בשכונת דורצ'סטר שבבוסטון לשרה (לבית טונקין) וארתור אדלסון. אביו היה נהג מונית ממוצא יהודי אוקראיני ויהודי ליטאי.[3] אמו היגרה לארה"ב מאנגליה וניהלה חנות לכלי סריגה.[4] המשפחה הייתה ענייה ואדלסון חלק חדר אחד עם שני אחיו ואחותו.[5]
בגיל צעיר מכר אדלסון עיתונים בפינות רחוב, ובגיל 12 החל לעבוד כעצמאי. הוא שירת בצבא היבשה של ארצות הברית במשך שנתיים. כשהשתחרר למד פיננסים וכלכלה בסיטי קולג' של ניו יורק אולם לא השלים תואר אקדמי. העסק הראשון שהקים היה לממכר מוצרי טיפוח. בשנות ה-60 הקים עם שני שותפים חברה לטיולים. הוא עבד גם כסוכן משכנתאות, יועץ השקעות ויועץ כספי.
עסקים
עריכהפעילותו העסקית העיקרית של אדלסון התרכזה בחברת לאס וגאס סנדס (אנ'), שהיה בעל השליטה שלה. עסקי החברה הם בעיקר החזקות של בתי קזינו בארצות הברית, סין, סינגפור ווייטנאם.
COMDEX ומרכז הכנסים
עריכהתחילת עושרו של אדלסון הייתה בארגון תערוכת המחשבים COMDEX (אנ') שאותה פיתח יחד עם שותפיו. התערוכה הראשונה התקיימה בשנת 1979. COMDEX הייתה תערוכת המחשבים המקצועית המובילה בעולם ברוב שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20.
בשנת 1988 רכש אדלסון עם שותפיו את מלון הקזינו סנדס (Sands) בלאס וגאס. שנה לאחר הרכישה, בנה אדלסון את מרכז הכנסים והתערוכות סנדס, שהיה למרכז הכנסים הפרטי היחיד בארצות הברית. בשנת 1995 מכר אדלסון עם שותפיו את חטיבת התערוכות שבבעלותם, כולל תערוכת COMDEX, לבנק יפני, תמורת 862 מיליון דולר. חלקו של אדלסון בעסקה היה מעט יותר מ-500 מיליון דולר.
מלון ונישיאן
עריכה
בשנת 1991, בעודו מבלה את ירח הדבש בוונציה, מצא אדלסון השראה בעיר כנושא למלון נופש ענק. הוא הרס את מלון סנדס שבבעלותו והשקיע 1.5 מיליארד דולר בבניית מלון ונישיאן ("הוונציאני"). במלון ובבית הקזינו שבו שוחזרו רבים מאתריה המפורסמים של העיר האיטלקית. המלון הביא למהפכה בתעשיית המלונאות בלאס וגאס וזכה לפרסים בינלאומיים רבים כאחד המלונות הטובים בעולם.
בשנת 2003 נוסף למלון מגדל דירות שבו 1,013 דירות נופש. המלון כולל בסך הכל 4,049 יחידות אירוח, 18 מסעדות, ומרכז קניות שבו תעלות שיט.
לאחר מותו של אדלסון ב-2021, מכרה חברת "לאס וגאס סנדס" את עיקר פעילותה בארצות הברית, את מלון Venetian ואת מרכז הכנסים שלה בלאס וגאס ל-Apollo Global Management ו-Vici Properties.[6]
מלונות באסיה
עריכהבמאי 2004 נפתח מלון קזינו "סנדס מקאו", פרי יוזמתו והשקעתו של אדלסון, בחצי האי מקאו בסין. השקעתו של אדלסון במלון, בסך 265 מיליון דולר, הוחזרה לו מתוך רווחי המלון בתוך שנה אחת. בחודש דצמבר 2004 הונפקו מניות המלון בבורסה, ואדלסון שהחזיק אז ב-69% מן המניות, הפך למיליארדר בין-לילה. בארבע השנים הראשונות מאז פתיחתו של מלון סנדס במקאו הוכפל הונו האישי של אדלסון פי 14.[7]
במאי 2006 הוענק לחברת "לאס וגאס סנדס" רישיון להקמת מלון-קזינו חדש במתחם מרינה ביי בסינגפור. המלון, מרינה ביי סנדס, נפתח לציבור באפריל 2010 ועל פי הערכות הושקעו בו 3.16 מיליארד דולר.
בחודש אוגוסט 2007 חנך אדלסון את מלון "מקאו ונישיאן". הוא הכריז כי הוא מתכנן לפתח רצועת מלונות באזור קוטאי, שתדמה לזו שבלאס וגאס, בהשקעה כוללת של 12 מיליארד דולר וכי עד לשנת 2010 יבנו במקום 20,000 חדרי מלון. בחודש ספטמבר 2007 הכריז כי "לאס וגאס סנדס" תפתח מלון נוסף במקאו, בחודש אוקטובר 2007.
לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 פורסם כי שווי החזקותיו של אדלסון ירד לכדי 4 מיליארד דולר.[8]
בדו"חות הכספיים שפרסמה חברת "לאס וגאס סנדס" ב-1 בפברואר 2012, עבור הרבעון האחרון של 2011, נרשמו עליות של 36% ברווח הנקי ל-460.9 מיליון דולר (57 סנט למניה) ושל 26% בהכנסות לשיא של מעל 2 מיליארד דולר. לפי הדו"חות האחרונים, רוב הכנסות החברה הגיעו מפעילות בתי הקזינו באסיה ובמיוחד בסין (1.33 מיליארד דולר) ובסינגפור (806.9 מיליון דולר), כאשר בלאס וגאס עמדו ההכנסות על סך של 339.5 מיליון דולר. אדלסון הודיע כי בכוונתו להמשיך ולבנות בתי מלון וקזינו בסינגפור, ביפן, בקוריאה הדרומית ובווייטנאם.[9] סיכום לשנת 2013 מצא כי אדלסון היה המרוויח הגדול ביותר עם עלייה של כ-15 מיליארד דולר בשנה זו בלבד.[10]
מעורבות פוליטית
עריכהלמרות שנולד למשפחה שתמכה במפלגה הדמוקרטית, במהלך השנים נטו דעותיו של אדלסון יותר ויותר לאלה של המפלגה הרפובליקנית. הוא השתתף בהקמת קואליציית היהודים הרפובליקנים והיה יושב ראש ועד המנהלים שלה. אדלסון התנגד להקמת מדינה פלסטינית, ובשלהי כהונתם של ג'ורג' בוש ואהוד אולמרט הביע התנגדות לקיום ועידת אנאפוליס.
על אף עיסוקו בתחום בתי-ההימורים, אדלסון התנגד להימורים באינטרנט בנימוק שהם גוזלים את כספם של הצעירים והעניים.[11]
בני הזוג אדלסון התנגדו ללגליזציה של סמים קלים[12] ותרמו מיליוני דולרים לקמפיין הנגד במשאל עם בפלורידה בנושא קנאביס רפואי.[13] שניים מבניו המאומצים של אדלסון מנישואיו הראשונים התמכרו לסמים קשים ואחד מהם מת ממנת יתר,[14] ואשתו היא רופאה המתמחה בגמילה מסמים.
ביוני 2014 נבחר אדלסון על ידי הג'רוזלם פוסט כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם.[15]
תרומות פוליטיות
עריכה
ב-1996 תרם אדלסון לעמותות למען בנימין נתניהו, ומאז המשיך לקיים קשרים הדוקים עם נתניהו.[16] בעקבות עתירה של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10 בבקשה לחשוף את מועדי שיחות הטלפון שנערכו בין אדלסון לנתניהו בין השנים 2012–2015 וערעור שהתקבל בבג"ץ, פרסם נתניהו הודעה שבה נאמר כי הם שוחחו כ-40 פעם בשנה בממוצע.[17]
אדלסון היה אחד מהתורמים הבולטים במאה ה-21 עבור מועמדי המפלגה הרפובליקנית ומטרות שמרניות בארצות הברית.[18][19] בשנת 2005 היו אדלסון ואשתו מרים בין 53 התורמים שתרמו רבע מיליון דולר לטקס ההשבעה השני של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית.[20] בשנת 2007 מימן אדלסון את שדולת Freedom's Watch (אנ') התומכת ביוזמת המלחמה בטרור של הנשיא בוש ומקדמת מועמדים רפובליקנים לקונגרס של ארצות הברית.
במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית ב-2012 תמך אדלסון תחילה בניוט גינגריץ' ואחר כך במועמד הסופי מיט רומני. באותה שנה תרם עם אשתו כעשרה מיליון דולר עבור ניוט גינגריץ',[21] וסך תרומותיו למועמדי המפלגה הרפובליקנית עמד על 92 מיליון דולר.[22] קואליציית היהודים הרפובליקנים, שאדלסון היה מראשיה, תמכה במיט רומני והשיקה קמפיין בשם "חרטת הקונה" (Buyer's remorse) שיועד לקהל המצביעים היהודי, התומך ברובו באופן מסורתי במפלגה הדמוקרטית. בקמפיין הועברה ביקורת על עמדות ברק אובמה בכל הנוגע לישראל ולמזרח התיכון.[23]
במהלך המירוץ לנשיאות, באוגוסט 2012 התנצלה המפלגה הדמוקרטית בפני אדלסון ובני משפחתו, על שפרסמה נגדו האשמות חסרות בסיס.[24] באותה שנה הגיש אדלסון תביעת דיבה נגד ארגון יהודי המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, מפני שקרא למיט רומני לסרב לקבל את "כספו המלוכלך" של אדלסון, וזאת על רקע ידיעה שבית הימורים בבעלותו מאפשר פעילות של זנות בתחומיו.[25] ב-2013 דחה בית משפט פדרלי את התביעה מפני חופש הביטוי. ערעורו לבית המשפט העליון של נבדה נדחה.[26]
במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הודיע אדלסון על תמיכתו במרקו רוביו לראשות המפלגה הרפובליקנית. לאחר שדונלד טראמפ נותר המועמד הרפובליקני היחיד, עבר אדלסון לתמוך בו והיה לתורם הגדול ביותר לקמפיין של טראמפ (מלבד טראמפ עצמו), עם תרומה של 20.5 מיליון דולר.[27] לטקס אירועי ההשבעה של טראמפ תרם אדלסון חמישה מיליון דולר.[28]
שוק התקשורת
עריכה
בישראל
עריכהאדלסון נכנס לתחום העיתונות לראשונה בישראל, שבה לא היו לו כמעט עסקים. לדבריו, החלטתו להשקיע בשוק התקשורת בישראל "לא נבעה רק ממניעי רווח, אלא גם, ואולי בעיקר, מרצוני להציע לציבור הישראלי הזדמנות לתקשורת הוגנת ומאוזנת".[29] העיתון העיקרי בבעלותו, ישראל היום, אינו מפרסם את נתוניו הכספיים בהיותו עיתון בבעלות פרטית, אך לפי התצהיר של שלמה בן צבי במהלך הסכסוך המשפטי ביניהם, ולפי נתונים שמיקי רוזנטל טוען שנחשף אליהם, אדלסון מפסיד כ-100 מיליון ש"ח בשנה על העיתון.[30][31] היו שטענו נגד העיתון כי הוא משמש כדרך לתמיכה כספית מאסיבית של אדלסון בנתניהו.[32][33][34]
פעילותו של אדלסון בשוק התקשורת החלה בשנת 2006, כשחברת "ניוזקו" שבבעלות בני הזוג רכשה 50% מהבעלות בחינמון "ישראלי" ששלמה בן צבי ייסד כמה חודשים לפני זה. כעבור מספר חודשים נחלקו בן צבי ואדלסון, על רקע רצונו של אדלסון בעיתון יותר רציני, בעוד בן צבי טוען שאין היתכנות כלכלית לתוכניות של אדלסון.[30][29] השליטה ב"ישראלי" נותרה בידי בן צבי, אולם חלק גדול מעובדי העיתון, בראשות העורך עמוס רגב (שאותו הביא אדלסון) עזבו והצטרפו לחינמון החדש שאדלסון הקים – ישראל היום. בין אדלסון ובן צבי החל מאבק משפטי שכלל תביעות הדדיות. ב-2012 הגיעו לפשרה שתוכנה נשאר חסוי.[35]
ישראל היום החל לצאת ביולי 2007. העורך הראשי היה רגב, והמו"ל אשר בהרב, שהיה מנכ"ל "ישראלי". בשנת 2010 הוא הפך לעיתון הישראלי היומי בעל שיעור החשיפה הגבוה בימי חול.[36][37] מאז 2017 הוא הנפוץ ביותר גם בסופי השבוע.[38] החל מחודש מאי 2018 מכהנת מרים אדלסון כמו"ל של העיתון.[39]
ב-2014, אחרי ששלמה בן צבי נקלע לקשיים כספיים רכש אדלסון את מקור ראשון תמורת 14 מיליון ש"ח, ואת אתר החדשות של מעריב, nrg (שבהמשך נסגר) תמורת 3 מיליון.[40]
בספטמבר 2011 הודיע אדלסון על כוונתו להגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10 בעקבות כתבה עליו ששודרה מספר חודשים לפני כן. בעקבות זאת שודרה ביומן חדשות שישי "השבוע" של ערוץ 10 התנצלות באורך דקה וחצי על פרסום כזבים ואי בדיקת עובדות בכתבה האמורה.[41] בעקבות ההתנצלות התפטרו כמחאה מנכ"ל חברת "חדשות 10" ראודור בנזימן ועורכת "השבוע" רותי יובל, והמגיש גיא זהר פרש מהגשת "השבוע".[42]
בארצות הברית
עריכהבדצמבר 2015 אדלסון רכש את העיתון לאס-וגאס ריוויו-ג'ורנאל, העיתון הגדול ביותר בנוואדה. אדלסון שילם עבור העיתון 140 מיליון דולר, 38 מיליון דולר יותר מהמחיר שבו נקנה בראשית אותה שנה. אדלסון קנה את העיתון בעזרת חברה שהוקמה כמה חודשים לפני כן, כך שהעובדה שהוא הבעלים החדשים הוסתרה הן מהציבור והן מעובדי העיתון שמחו על כך שהם מתבקשים לעבוד עבור בעלים אלמוניים. כעבור כשבוע זהותו של אדלסון כרוכש נחשפה על ידי כתבי העיתון ופורסמה בכתבה בעיתון עצמו. במקביל משפחת אדלסון פרסמה שהיא אכן הרוכשת, וששמרה על החשאיות בשביל שלא למשוך את תשומת הלב מהעימות בין המועמדים לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית שהתקיים בנוואדה.[43]
עם רכישת העיתון הושפע הקו שלו במספר נושאים בהתאם לאינטרסים העסקיים של אדלסון בנוואדה ולדעותיו. כתבים שכתבו על עסקיו של אדלסון פרשו.[44] בניגוד לעמדה הליברטריאנית שאפיינה אותו, העיתון תמך במיזם של הקמת אצטדיון פוטבול בלאס וגאס בשילוב של מימון פרטי וציבורי בו היה מעורב אדלסון.[46] ובהתאם להתנגדותו של אדלסון ללגליזציה של סמים קלים, עמדתו של העיתון התהפכה מתמיכה להתנגדות.[12]
נדבנות
עריכה
אדלסון היה אחד התורמים הגדולים לארגונים יהודיים. שלדון ומרים אדלסון תרמו מעל 50 מיליון דולר ל"יד ושם". בני הזוג אדלסון הם תורמים בולטים של פרויקט תגלית, המממן ביקורי בני נוער בישראל. מאז 2007 תרמו בני הזוג יותר מ-100 מיליון דולר לפרויקט.[47][48] באפריל 2018 תרמו בני הזוג אדלסון 70 מיליון דולר ל"פרויקט תגלית", לרגל שנת ה-70 לעצמאות ישראל ולציון 18 שנים לפרויקט.[49]
בני הזוג אדלסון תרמו 25 מיליון דולר להקמה בלאס וגאס קמפוס חינוכי יהודי מהגן ועד התיכון.[50] במרץ 2015 תרמו 12 מיליון דולר לארגון IAC וב-2018 עוד כ-13 מיליון דולר.
מיקוד נוסף של בני הזוג אדלסון הוא תחום הרפואה. הם מממנים קרן מחקר רפואית השוכנת בבוסטון למחקרים של מחלות מסכנות חיים. ב-2014 תרמו בני הזוג אדלסון 5 מיליון דולר לפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל.[51] ביוני 2017 תרמו בני הזוג אדלסון 20 מיליון דולר להקמת פקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, וזו נקראה על שמם.[52][53]
באפריל 2014 תרמו 16.4 מיליון דולר לעמותת SpaceIL הישראלית.[54]
פרסים והוקרה
עריכה
- ב-2008 הוענק לאדלסון ולאשתו מרים פרס וודרו וילסון על אזרחות עסקית למופת.
- בשנת 2009 קיבל אדלסון את פרס הרצל של הסתדרות ציוני אמריקה על פעילותו הציונית.[55]
- באפריל 2013 הוענקה לבני הזוג אזרחות כבוד של העיר ירושלים, "על תרומתם לקידומה ולפיתוחה של העיר בתחומי התיירות, ההשכלה הגבוהה, המחקר האקדמי והרפואי והנחלת לקח השואה".[56]
חיים אישיים
עריכהאדלסון היה נשוי לסנדרה. בני הזוג אימצו שני בנים ובת. בשנת 1988 התגרשו. אחד מילדיהם המאומצים, מיטשל, נפטר ממנת יתר בשנת 2005.[14]
ב-1991 נישא אדלסון בשנית למרים פרבשטיין-אוקסהורן, רופאה המתמחה בגמילה מסמים, ישראלית לשעבר. חגיגת נישואיהם נערכה בטרקלין שאגאל במשכן הכנסת בירושלים,[57] הפעם היחידה שבה נערכה חגיגת נישואים במשכן הכנסת.[58] את קיום האירוע בכנסת ביקש בנימין נתניהו, אז סגן שר החוץ.[59] מנישואים אלו יש לבני הזוג שני בנים (מתן ואדם).[60]
במרץ 2019 פורסם שאדלסון חולה בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין.[61][62] ב-7 בינואר 2021 הודיעו מקורביו של אדלסון בשמו, שהוא יוצא לחופשת מחלה כדי להגביר את הטיפולים נגד מחלתו.
אדלסון נפטר ב-11 בינואר 2021, בגיל 87 בשל סיבוך של הטיפול במחלתו, ולמחרת פרסמו מקורביו את דבר מותו.[63] ארונו הועלה לישראל. בנמל התעופה בן-גוריון קיבל ראש הממשלה נתניהו את ארונו. הוא נקבר ב-15 בינואר 2021 בהלוויה מצומצמת בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.[64]
לקריאה נוספת
עריכה- איילת כרמל, תיק אישי: 40 טייקונים בינלאומיים, ידיעות אחרונות - ספרי חמד - גלובס, 2006. עמ' 9–13.
קישורים חיצוניים
עריכה
- בועז ביסמוט, עמוס רגב, באנו לשבור את הפחד מנוני, באתר ישראל היום, 9 במאי 2014
- שלדון אדלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שלדון אדלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ד"ר מרים אדלסון, בכאב גדול: שלדון אדלסון 1933–2021, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2021
- ^ Sheldon Adelson, באתר פורבס
- ^ Tom Tugend, Vegas billionaire Sheldon Adelson expected to set new charity donation record, Jewish Journal, 14 בדצמבר 2006
- ^ שרה אדלסון (טונקין) (באנגלית)
- ^ When 3rd Place on the Rich List Just Isn’t Enough. The New York Times, January 17, 2008.
- ^ עוזבת את לאס וגאס: סנדס מוכרת את נכסיה בעיר ב-6.25 מיליארד דולר, באתר גלובס, 3 במרץ 2021
- ^ The Brass Ring: multibillionaire’s relentless quest for global influence. The New Yorker, June 30, 2008.
- ^ טלי ציפורי, הצרות של אדלסון: מ-26 מיליארד דולר ל-4 מיליארד דולר ב-7 חודשים, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2008
- ^ משה גולן, שלדון אדלסון יכול לחייך: הכנסות שיא ללאס וגאס סנדס, באתר גלובס, 2 בפברואר 2012
- ^ אדלסון הוא הזוכה הגדול של השנה, סוף 2013, במגזין פורבס
- ^
בלומברג, אדלסון: "מתנגד מבחינה מוסרית להימורים באינטרנט", באתר TheMarker, 20 ביוני 2013
- ^ 1 2 אילן זיסר, האדלסונים מדברים, האם נתניהו יקשיב?, באתר העין השביעית, 23 ביוני 2020
- ^ מה יש לשלדון אדלסון נגד קנאביס רפואי?, באתר מאקו, 6 באוקטובר 2014)
- ^ 1 2 אמיר זוהר, יש לי חולשה לאנשים חלשים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
- ^ Marion Fischel, The 50 most influential Jews of 2014, Jerusalem Post
- ^ איתמר ב"ז, חבר שהוא עיתונאי, באתר העין השביעית, 2 במרץ 2016
- ^ רויטל חובל, נתניהו: שוחחתי עם אדלסון בממוצע כ-40 פעם בשנה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
כל הפוליטיקאים בישראל מדברים עם מו״לים, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו - ^ שי בן ארי, המאזן העגום של שלדון אדלסון בבחירות בארה"ב, באתר מאקו, 8 בנובמבר 2012
- ^ What Did Sheldon Adelson Get for His $200 Million?, באתר בלומברג, 12 ביולי 2017 (באנגלית)
- ^ Financing the inauguration, באתר USA Today, 16 בינואר 2005 (באנגלית)
- ^ Laura Strickler, Adelson plans new $10M donation to Gingrich super PAC -- sources, CBS News, 17 בפברואר 2012
- ^ Billionaire mogul Sheldon Adelson looks for mainstream Republican who can win in 2016, באתר וושינגטון פוסט, 25 במרץ 2014 (באנגלית)
- ^ נטשה מוזגוביה ואנשיל פפר, אדלסון משקיע מיליונים בהעברת מצביעים יהודים מאובמה אל רומני, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
- ^ המפלגה הדמוקרטית פירסמה התנצלות בפני שלדון אדלסון, באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
- ^ נטשה מוזגוביה, אדלסון תובע עשרות מיליונים מארגון יהודי-דמוקרטי בגין הוצאת דיבה, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2012
- ^ יוני אליהו, אדלסון הפסיד בבית המשפט בנבאדה, באתר ynet, 3 באוקטובר 2017
- ^ נתוני בלומברג לגבי תרומות במערכת הבחירות, ראו בתחתית העמוד
- ^ אמיר תיבון, שלדון אדלסון תרם חמישה מיליון דולר לאירועי ההשבעה של טראמפ, באתר הארץ, 19 באפריל 2017
- ^ 1 2 אורן פרסיקו, עיתון איכות, באתר העין השביעית, 17 במאי 2012
- ^ 1 2 אורן פרסיקו, האקדח המעשן, באתר העין השביעית, 26 באוגוסט 2011
- ^ איתמר ב"ז, מיקי רוזנטל: הכנסות "ישראל היום" לא מכסות אפילו מחצית מהעלות התפעולית, באתר העין השביעית, 30 באוגוסט 2020
- ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
- ^ אורן פרסיקו, מחקר: "ישראל היום" הוא כלי תעמולה מובהק של נתניהו, באתר העין השביעית, 3 בספטמבר 2020
- ^ תחקיר ישראל היום, תמליל תוכנית "המקור" באתר של רביב דרוקר, 4 בפברואר 2013
- ^ חן מענית, סוף לסכסוך בין אדלסון ושלמה בן-צבי: התביעות ההדדיות בוטלו, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2012
- ^ כך לפי הדס ריבק, סקר TGI: ישראל היום מתחזק ב-30% ועוקף את ידיעות, באתר וואלה, 28 ביולי 2010
- ^ נתי טוקר, סקר TGI: ירידה לרוב העיתונים – עלייה ל"הארץ" ו-TheMarker, באתר TheMarker, 27 בינואר 2016
- ^ נתי טוקר, סקר TGI: ירידה בקריאת עיתונים; "ישראל היום" עוקף את "ידיעות" בסופ"ש, באתר TheMarker, 20 ביולי 2017
- ^ כתב ישראל היום, חילופי תפקידים ב"ישראל היום", באתר ישראל היום, 18 במאי 2018
- ^ אורן פרסיקו, הנאמן: "מקור ראשון" לאדלסון, באתר העין השביעית, 27 במרץ 2014
- ^ יואב יצחק, ערוץ 10 התנצל על הכזבים נגד אדלסון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 בספטמבר 2011
- ^ רז גלבוע, גיא זהר התפטר בשידור חי, באתר מאקו, 9 בספטמבר 2011
- ^ רפי מן, האח החדש של "ישראל היום", באתר העין השביעית, 20 בדצמבר 2015
- ^ Las Vegas Review-Journal columnist resigns, באתר Politico, 26 באפריל 2016
- ^ Stadium deal passes, Raiders move to Vegas looks more likely, בתאר AP, 15 באוקטובר 2016
- ^ אורן פרסיקו, מכה קשה, באתר העין השביעית, 3 בפברואר 2016 [45]
- ^ Birthright Israel... on second thought(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
- ^ יורי ילון, הזוג אדלסון תרם עוד 5 מיליון דולר לפרויקט "תגלית", באתר ישראל היום, 5 בדצמבר 2011
- ^ ארז לין, לרגל שנת ה-70: הזוג אדלסון תרם 70 מיליון ד' ל"תגלית", באתר ישראל היום, 17 באפריל 2018
- ^ The Dr. Miriam and Sheldon G. Adelson Educational Campus
- ^ אדלסון תורם 25 מיליון דולר לאוניברסיטת אריאל, באתר nrg, 24 ביוני 2014
- ^ ליאור דטל, רוני לינדר-גנץ, תרומת ענק ופקולטה לרפואה על שם אדלסון: בנט מכפיל את אוניברסיטת אריאל, באתר TheMarker, 18 ביוני 2017
- ^ צעד נוסף בדרך לפתיחת בית ספר לרפואה באריאל, באתר ישראל היום, 23 בנובמבר 2017
- ^ שלדון אדלסון תרם 16.4 מיליון דולר למיזם החלל הישראלי SpaceIL, 10.4.2013, במגזין פורבס
- ^ Zionist And Philanthropy Giant Sheldon Adelson Receives Herzl Gold Medallion At ZOA Dinner On December 13, 2009, December 15, 2009, ZOA web site
- ^ יורי ילון, ד"ר מרים ושלדון אדלסון - "אזרחי כבוד" של ירושלים, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2013
- ^ גדעון אלון, מסיבה בטרקלין הכנסת לרגל נישואיו של מיליונר מבוסטון עוררה ביקורת, 27 ביוני 1991
- ^ אריק בנדר, פנייה יוצאת דופן ליולי אדלשטיין: לערוך חתונה במשכן בכנסת, באתר מעריב אונליין, 18 בפברואר 2016
- ^ מיה מנע, בלעדי ב"ישראל היום": אדלסון מכחיש את חשיפת "הארץ", באתר וואלה, 28 ביוני 2015
- ^ Dr. Miriam and Sheldon G. Adelson Remember Their Roots
- ^ Casino mogul, GOP donor Adelson getting treatment for cancer, AP NEWS, 1 במרץ 2019
- ^ עמית ולדמן - ישן 4, שלדון אדלסון חולה בסרטן בכלי הדם, באתר מאקו, 1 במרץ 2019
- ^ המיליארדר שלדון אדלסון הלך לעולמו, באתר מאקו, 12 בינואר 2021
- ^ עופר אדרת, שלדון אדלסון נקבר בהלוויה מצומצמת בהר הזיתים, באתר הארץ, 15 בינואר 2021