שקיעת המערב

שקיעת המערב (בגרמנית: Der Untergang des Abendlandes) הוא חיבור פילוסופי-היסטורי מאת אוסוואלד שפנגלר בשני כרכים אשר הראשון מביניהם פורסם ב-1918 והשני ב-1922.

שקיעת המערב
Der Untergang des Abendlandes

כריכת הספר-כרך שני מהדורת 1922
מידע כללי
מאת	אוסוואלד שפנגלר
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פילוסופיה, היסטוריה
נושא	פילוסופיה של ההיסטוריה
הוצאה
תאריך הוצאה	1918–1922
הוצאה בעברית
תרגום	לא תורגם

תקציר רעיוני

בניגוד לדעה המקובלת בזמנו, ולפיה כל תרבות מקיימת תהליך רציף של התפתחות במגמה של שיפור, בכל תחומי החיים האישיים והחברתיים, מעלה שפנגלר את הרעיון ולפיו כל תרבות מקיימת תהליך מחזורי של צמיחה והתפתחות ולאחריו נסיגה ושקיעה.

המחבר, בן החברה המערבית, מאבחן את מצבה כנתונה בשלב האחרון, הנסוג, של תהליך זה.

רעיון "גלגל החיים" של ציוויליזציה לידה, בגרות, ושקיעה משולבים ברעיונות של אחרים ובעיקר של ניטשה, בדבר הכוחות המניעים את בני האדם ובעיקר הרצון להשגת עוצמה, שליטה, וכסף, תוך ויתור על שיקולי מוסר.

הרקע ההיסטורי

השפעת המשבר המרוקאי השני בשנת 1911 היא שגרמה לשפנגלר להתעמק במקורות ההיסטוריים ובעתידה של התרבות המערבית. מטרתו הייתה לתאר את תהליך השקיעה של התרבות המערבית המתמשך מזה מאות שנים לאור תהליך השקיעה שעבר על התרבויות הקלאסיות של יוון ורומא. תפיסת העולם הבסיסית שלו מושפעת בעיקר מזו של הפילוסוף ניטשה והמשורר גתה.

הספר שנכתב בהשפעת מלחמת העולם הראשונה מציג השקפת עולם צינית ואכזרית בדבר העתיד המר הצפוי לתרבות המערבית. בין היתר טוען שפנגלר כי צורת השלטון הדמוקרטית, המאפיינת את התרבות המערבית, חשופה למעשי שחיתות ולכן משמשת כזרז לתהליך השקיעה. רעיונותיו של שפנגלר, בעיקר ביקורתו על השיטה הדמוקרטית, נקלטו היטב על הקרקע הפוליטית הבלתי יציבה בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימר, ושימשו כחיזוק לרעיונות הנאציים בדבר הצורך בשינוי דרמטי של הפוליטיקה הגרמנית. שפנגלר הביע תמיכה בתפיסת השלטון בידי מנהיג יחיד חזק בשלב הראשוני שלאחר ביטול הדמוקרטיה. לשיטתו, כל תרבות צומחת על רקע האזור הגאוגרפי שבו התפתחה ומתאפיינת באמונה דתית, התייחסות פסיכולוגית, וסגנון אמנותי ייחודיים.

שפנגלר מונה בספרו שמונה תרבויות-על שהתקיימו לאורך ההיסטוריה:

הבבלית, המצרית, הסינית, ההודית, המקסיקנית (הכוונה לתרבות האצטקית ותרבות המאיה), הקלאסית (תרבות יוון ורומא), הערבית והמערבית (התרבות האירופית–אמריקנית).

אוסוואלד שפנגלר

המינוחים של שפנגלר

לצורך החיבור יצר שפנגלר מונחים חדשים, ועשה שימוש באחרים באופן אשר אינו מקובל בדרך כלל, לצורך המחשת רעיונותיו:

שפנגלר ממיין את התרבויות לשלוש קבוצות בעלות מאפיינים "רוחניים", אשר על פיהם היא פועלת:

1. התרבות ה"מאגית" המבוססת על הגורל, הכישוף, והנסתר המכוונים את מעשי האדם- כוללת את שלוש הדתות העתיקות, יהדות נצרות ואסלאם וכן את התרבות הפרסית והשמית העתיקה.
2. התרבות ה"אפולונית- דיוניסית" המבוססת על מאפייני האלים אפולו ודיוניסוס מן המיתולוגיה היוונית-כוללת את התרבויות הקלאסיות של יוון ורומא. תרבות זו מדגישה את יפי הגוף האנושי, ומעדיפה את חיי הרגע והשעה על העתיד.
3. התרבות ה"פאוסטית" המבוססת על מאפיינים המשויכים לדמותו של פאוסט מן הפולקלור הגרמני, הכוללת את התרבות המערבית המודרנית. מתאפיינת בעיקר בשאיפה לחיי נצח.

פסאודו-מורפיזם – מונח המתאר תרבות בשלבי התפתחות מוקדמים. בשלב זה עדיין אין בכוחה לנצח במאבק מול תרבות עתיקה ומושרשת ממנה ולכן במקום לטפח את היצירתיות והחיוניות שבה, מפנה את האנרגיות האצורות בה לטיפוח רגשות שנאה כלפי התרבות העתיקה יותר.

להיות או להפוך ל - בלשונו של שפנגלר זה הוא המושג הבסיסי של מהלך החיים. השאיפה קדימה לחיים ולשינוי העומדים בניגוד למוות ולנסיגה.

תרבות לעומת ציוויליזציה - עבור שפנגלר, ציוויליזציה היא השלב שבו תרבות מאבדת את החיוניות והיצירתיות שלה. בעוד התרבות מייצגת עומק רוחני ונפשי שאפתני, בדומה למעיין נעורים המתפרץ לעבר העתיד הזוהר, הרי שהציוויליזציה הופכת את אותו כח טבעי וחיוניות לרציונליים.

דם - לגישתו של שפנגלר זהו הכח היחיד היכול להתגבר על כח הכסף השולט בתרבות המודרנית. בהקשר זה, אין המדובר במונח גזעי אלא ביצירת השקפת עולם משותפת, ללא כל קשר למוצא האתני של המחזיקים באותה השקפת עולם. למעשה, קורא שפנגלר למאבק הסופי בין כח החיים לכח הכסף.

שלבים של צמיחה ושקיעה

מודל הצמיחה והשקיעה של תרבויות משתקף בחיבורו של שפנגלר בהתאם למאפייני עונות השנה. כל עונה מייצגת שלב בתהליך ההתפתחות של תרבות בהתאם למאפיינים הפיזיים שלה.

• אביב: שלב ההתעוררות התרבותי. עוצמת התחדשות ויצירתיות אינטואיטיבית. בשלב זה מתפתחות דתות חדשות בעלות תפיסה חדשנית של האל. מתקיים חיבור עוצמתי עם הטבע, ומתפתחים כיווני מחשבה עמוקים. מבחינה פוליטית זוהי תקופת שלטון פיאודלי של אצילים לוחמים. המעמדות המשפיעים הם אצולת בעלי הקרקעות המעבירים את נכסיהם ושלטונם בירושה, ומולם מעמד הכמורה חסר הנכסים החומריים, המתאפיין בסגפנות ולמדנות.

• קיץ: שלב הבגרות של התרבות. תחילתה של חברה עירונית ומחשבה ביקורתית. בשלב זה מתקיים תהליך של רפורמציה דתית. סימני מרדנות מול הדתות הישנות. מתחילה התפתחות של תאוריות פילוסופיות חדשות, ומתגלות פריצות דרך מדעיות. הפוליטיקה מתנהלת כשלטון אבסולוטי. מתגלים עימותים בין בני מעמד המלוכה למעמד האריסטוקרטי. מרכז הכובד וההשפעה הפוליטית עובר מטירות המלכים אל אנשי העיר.

• סתיו: השלב העירוני. החיים מתנהלים תחת חוקים ומשמעת נוקשה. אמונה עזה ברציונליות. סדרי חשיבה סדורים ומתוכננים. חוקי הטבע נתפסים כמוחלטים ללא עוררין. קידוש ההגיון והידע. המאבק על השלטון מתנהל בין המעמד הבורגני והאריסטוקרטיה, אשר גורר לעיתים למהפיכות חברתיות ולאי יציבות שלטונית.

• חורף: פילוג במבנה החברתי העירוני. חולשה מחשבתית ורעיונית אשר גוררת להחלשות מעמד הדתות המסורתיות. ההתנהגות של הפרטים בחברה מתאפיינת בחומרנות ורכושנות. התועלתנות עומדת ביסוד השיקולים האנושיים. המחשבה המופשטת הטהורה מוחלפת במקצוענות מדעית מוכוונת מטרה והישגיות. המשטר הפוליטי הוא דמוקרטיה הנתונה להשפעת בעלי הממון והמנגנון הבירוקרטי הממשלתי.

ההיבט הגזעי של התרבות

שפנגלר כורך את רעיון הגזע והתרבות זה בזה בהתבסס על רעיונות פילוסופים קודמים. רעיונות אלה היו מקובלים ונפוצים בגרמניה בתקופתו, וחלקם שימשו בסיס לרעיונות הנאצים בדבר התחייה התרבותית של העם הגרמני.

לטענתו, לגזע יש שורשים כמו לעץ הנטוע באדמת אבותיו. המינוח שלו לגזע מתבטא במובן השבטי-תרבותי ולא בהיבט הביולוגי שלו. גזע הוא מונח תלוי-תרבות ולא תלוי-מיקום, כלומר אפשר שאדם ייוולד רחוק ממולדת אבותיו אולם בהיותו שייך לאותו גזע, יהיה בעלי אותם מאפיינים תרבותיים כשל אבותיו. כלומר השתייכות גזעית נובעת מתוך תהליך חברתי. ראשיתו של התהליך הוא ביצירת החברות הקדומות בראשית היוצרות התרבות. שפנגלר שולל את התאוריות האנתרופולוגיות מבוססות הגזע שהיו מקובלות בתקופתו. הוא מבטל את ההבדלים הגופניים כמאפייני גזע, כדוגמת גולגולת שונה של בן הגזע הארי לעומת בן הגזע השמי. אפילו שפה לא מקובלת עליו כמאפיין גזעי.

שפנגלר מעניק ממד רוחני מופשט במיוחד למושג בן אדם. לשיטתו, אדם הוא ביטוי גשמי של פעילות רוחנית-נפשית. שפנגלר רואה התרחשויות היסטוריות לא ככאלה שבוצעו על ידי בני אדם אלא נהפוך הוא: התרבות עצמה היא שיוצרת ומגדירה את המושג בן אדם

מושג הגזענות של שפנגלר הוא בעל מאפיינים חברתיים רוחניים העומד בניגוד מוחלט לתפיסה המקובלת של מאפיינים פיזיולוגיים. בעוד אנו נוטים להתייחס למונח גזע בהקשרים של ברירה טבעית דרוויניסטית, הרי ששפנגלר רואה בו מונח מטאפיזי הנובע מההרמוניה טבעית של הנצח.

ההיסטוריה של העולם על פי שפנגלר, היא ההיסטוריה של התרבויות השונות המתקיימות בו, ובני האדם אינם אלא הביטוי החיצוני וכלי השרת של התרבויות הללו בדרכן להגשמת היעוד שלהן.

מקומה של האמונה הדתית

שפנגלר אינו מתנגד לאמונה דתית וגם אינו תומך בה. לעומת זאת הוא מאבחן את הביטויים החיצוניים שלה בתהליך ההתפתחות התרבותי. בתחילה, מופיעה זהות דתית כלשהי, אשר הופכת במהלך הזמן לבעלת מאפיינים רציונליים של ההכרה. בשלב האחרון שלה המתאפיין בדעיכה היא מושפעת בעיקר מרעיונות מדעיים המנסים לפרש ולהסביר את אותה רציונליות כאמת מוחלטת.

הניסיון להסביר אמונה דתית באמצעים מדעיים, שולל ממנה את העוצמה הרוחנית והיצירתית של המחשבה. שפנגלר משווה את התפתחות הדת למאפייני תהליך העיור. צמיחה ראשונית על הרקע של חיי הכפר הטבעיים, מעבר למגורים בערים הקטנות, ועד לשלב החומרני של חיי העיר הגדולה, שם אובד לנצח שאר הרוח ועוצמת היצירתיות הבראשתיים.

דמוקרטיה, תקשורת וכסף

הדמוקרטיה נתפסת אצל שפנגלר כנשק פוליטי בידי בעלי ההון. אלה בתורם, משתמשים באמצעי התקשורת במטרה להשפיע על המערכת הפוליטית. לדעתו של שפנגלר, הדמוקרטיה היא בעצם שלטון בעלי הממון, אשר עושים שימוש בכספם לצורך צבירת עוצמה פוליטית, אולם מציגים תהליך זה כחלק מחופש הבחירה לשיפור איכות החיים של כלל האזרחים בחברה.

שפנגלר טוען כי עקרונות הבסיס של השיטה הדמוקרטית כגון: שוויון אזרחי, זכויות טבעיות, זכות הצבעה לכל, ותקשורת חופשית כולם משמשים כמסווה למלחמת מעמדות בין המעמד הבורגני לאריסטוקרטיה.

המונח חופש מקבל משמעות שלילית בהיותו מחסום לקיומה של מסורת. בהתאם, חופש עיתונות דורש אמצעים כספיים ובעזרתם ניתן להשפיע על התכנים התקשורתיים. חופש הבחירה גורר לתעמולה אשר עוצמתה רבה יותר כאשר היא נתונה בידיהם של העשירים. חופש העיתונות מקבל גם הוא משמעות שלילית בטענה שבאמצעות הכסף של בעלי אמצעי התקשורת לא ישמש להפצת דעות אלא ליצירתן של דעות מוכוונות.

שפנגלר רואה את השלב האחרון של תרבות דמוקרטית כמאבק על העוצמה השלטונית בין קבוצה מצומצמת של אילי הון. מצב זה לא נתפס בעיניו כשחיתות או ניוון מערכתי אלא כשלב הכרחי בדרך לסופה של תרבות.

המדינה ושלטון היחיד

חזונו של שפנגלר למדינה אופייני לשמרנות הגרמנית בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה. הוא מתנגד לליברליזם, לדמוקרטיה, ותומך בשלטון יחיד אוטוריטארי (בלשונו של שפנגלר - קיסריזם).

השלטון מתבסס על שכבה חברתית צרה אשר בעלי השררה נמנים עם חבריה בלבד. כמובן שלא קיים פרלמנט יצוגי לשאר האזרחים במדינה. את האשמה בנוגע לתהליך הפיכתה של התרבות לציוויליזציה, תולה שפנגלר במעמד הבורגני המגלה עוינות כלפי הסדר החברתי הישן והאליטות המשויכות אליו, דורש את חלקו בשלטון, ולעיתים עושה זאת גם בדרכים אלימות. לעיתים מתקיים שלב ביניים במעבר בין הסדר הישן לסדר הדמוקרטי החדש (המכונה על ידו - נפוליאוניזם), אשר בו מתקיים שילוב של שניהם, משטר אוטוריטארי אשר יחד עם זאת שובר את המסגרות החברתיות המסורתיות של חלוקת הכוח.

בתהליך נסיגתה של ציוויליזציה רואה שפנגלר שינוי משמעותי של הכח הצבאי. הצבאות המסורתיים המבוססים על גיוס עממי מקרב האוכלוסייה, יוחלפו בצבאות קטנים ומקצועיים. צבאות אלה לא ישמשו להגנה ולהרתעה בלבד אלא יזמו עימותים צבאיים. מדינות קטנות יכבשו על ידי המעצמות העולמיות ויכונן סדר עולמי חדש שבו המעצמות ילחמו ביניהן על ההגמוניה.

במדינה הנמצאת במעבר לשלטון היחיד, מפסיק להתקיים תהליך פוליטי. הפרטים בחברה דואגים כל אחד לעצמו לצרכיו ולשאיפותיו ללא התחשבות בכלל החברה. פאסיביות אזרחית מעקרת מתוכנו את התהליך הפוליטי וההסכמה החברתי שהוא מייצר.

שקיעת המערב והנאצים

כמו במקרים אחרים גם כאן לקחו הנאצים רעיונות פילוסופיים עמוקים ועשו בהם שימוש מעוות לצורכי בניית ה"תרבות" על פי תפיסת עולמם.

הנאצים ראו ברעיונות הפילוסופיים של ניטשה ושפנגלר כיסוד הרוחני שלהם שעל פיהם תכונן החברה החדשה. הרעיון של המאבק בין כוחם של בעלי הממון לכוח המסורתי העממי על השלטון, הושווה על ידם למאבק בין הכסף היהודי לדם ולכבוד הגרמני.

שפנגלר עצמו התנגד פומבית לקיומה של רפובליקת ויימר והטיף להחלפתה בשלטון אריסטוקרטיה צבאית־תעשייתית.

שפנגלר ראה את קשיי שנות השלושים בעולם ובעיקר בגרמניה כמשקפים בדיוק את התאוריות שלו בדבר קריסת המערכת ואת היציאה מהמצב הנוכחי רק באמצעות פעילות מהפכנית אלימה. זו אכן הגיעה כ- 3 שנים לאחר מותו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

הערכה וביקורת

רעיונותיו של שפנגלר לא מציירים אותו כפסימיסט דווקא. לדעתו על בני האדם לקבל את גורלם ולפעול כמיטב יכולתם בהתאם לנסיבות . שפנגלר היטיב לחזות ולתאר את אורח חייו של האדם המודרני ותחושותיו הפנימיות. האדם המערבי המודרני מגיע להבנה ולהכרה כי הוא מתקשה לקיים את מהותה של התרבות המערבית ההיסטורית הטהורה והטבעית, וכי מה שהיה בעבר לא יחזור עוד, ולכן עליו לפעול בהתאם למצב הקיים לטובת עצמו^{[דרושה הבהרה]}.

שפנגלר צדק בתחזיותיו כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 לגבי פריצתה של מלחמה עולמית נוספת, עליית כוחה של רוסיה כמעצמה גלובלית, התחזקותן של מעצמות מזרח אסיה, והפוליטיזציה של האסלאם. לעומת זאת לא צפה את מפלתה של גרמניה כתוצאה מאירועי מלחמת העולם השנייה ואת אובדן המעמד של האימפריה הגרמנית כמעצמה בעלת השפעה עולמית.

הניגוד בין הקפיטליזם האנגלו-סקסי לסוציאליזם הפרוסי כפי שראה אותם שפנגלר, קיבל ביטוי מחודש בגרמניה המזרחית שקמה לאחר המלחמה.^{[דרוש מקור][מפני ש...]} זו שילבה בתוכה את הגרסה הקיצונית של הסוציאליזם ביחד עם השמרנות הפרוסית המאופיינת בגינוני כבוד, נאמנות, צדק, וסדר. שילוב זה התברר בסופו של דבר ככישלון מוחלט העומד בניגוד לתחזיותיו של שפנגלר.

אחת התחזיות בעבודתו של שפנגלר היא זו הנוגעת לעתידה של שיטת הממשל הדמוקרטית, אשר לטענתו מהווה שלב מוקדם בדרכה להפוך לקיסרית. בפועל משטר דמוקרטי, שהיה נדיר למדי בזמן כתיבת הספר, הפך לשיטת משטר יציבה ורווחת בעולם.

הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין ציין את שפנגלר כאחת מהשפעותיו העיקריות. השימוש הראשון של ויטגנשטיין במונח 'דמיון משפחתי', מופיע בדיון בעבודתו של שפנגלר משנת 1931, הנכלל באסופת ההערות "תרבות וערך".

הכלכלן והוגה הדעות השמרני דייוויד פ. גולדמן משתמש בשם העט "שפנגלר" לחתימת מאמריו העוסקים בביקורת תרבות המערב.

לקריאה נוספת

• Spengler, Oswald (1922). The Decline of the West: Perspectives on World-History, (tr. Atkinson, Charles Francis, London: George Allen & Unwin LTD), vol II, p 430-432,
• Adorno T., (1982), Spengler after the Decline in Prisms (Trans. Nicholsen and Weber), MIT press, pp. 51–72 ISBN 0-262-51025-1
• Frye N., "The Decline of the West" by Oswald Spengler, Daedalus, Vol. 103, No. 1, Twentieth-Century Classics Revisited (Winter, 1974), pp. 1–13
• William H. McNeill, 1963 [1991]. The Rise of the West: A History of the Human Community [With a Retrospective Essay], University of Chicago Press, ISBN 978-0-226-56141-7
• Scruton, Roger, "Spengler's Decline of the West" in The Philosopher on Dover Beach, Manchester: Carcanet Press, 1990. ISBN 0-85635-857-6