יעל צ'ילטאני
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 יעל צ'ילטאני
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| שבט: | יעלים |
| סוג: | יעל |
| מין: | עז הבר |
| תת־מין: | יעל צ'ילטאני |
| שם מדעי | |
 Capra aegagrus chialtanensis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
יעל צ'ילטאני (שם מדעי: Capra aegagrus chialtanensis; מוכר יותר כעז בר צ'ילטאנית או כעז צ'ילטאן), הוא אחד מ-6 תת-המינים של עז הבר האנדמי למערב פקיסטן. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1913 על ידי הזואולוג האנגלי ריצ'רד לידאקר, ושמו הרשמי והמדעי ניתן לו על שם מקום חיותו העיקרי - מורדות הר צ'ילטאן הסמוך לעיר קוויטה.
תת-מין זה של עז הבר היה ידוע היטב לציידים המקומיים בפקיסטן עוד לפני התיאור המדעי של לידאקר, וכמה טקסונומים הציעו שמקורו של תת-המין הוא בהכלאה טבעית היסטורית שהתרחשה בין תת-המין הדרומי יעל סינדי לבין יעל בורג החי באותו אזור; בשל כך יש המכנים אותו עד היום "מארקור צ'ילטאני" ("מארקור" הוא כינוי ליעל בורג). סיווג מוצע זה התבסס על הצורה המעוותת והייחודית של קרני היעל הצ'ילטאני - שנראות כשילוב בין קרני עז הבר לקרני יעל הבורג. טקסונומים אחרים הציעו שהוא מהווה תת-מין של יעל בורג או לחלופין כלאיים בין עז הבית ליעל הבורג. עם זאת, בסביבות 1980 הטקסונומים הגיעו הגיעו למסקנה שהיעל הצ'ילטאני מהווה תת-מין נפרד של עז הבר ולא כתוצאה מכלאיים, בהתבסס על שינויים מורפולוגיים משמעותיים בין קרניו לקרני יעל הבורג.
יעל צ'ילטאן הוא תת-המין הנדיר והמאוים ביותר בקרב עיזי הבר.
קרניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרניים הגדולות והספיראליות של זכרי היעל הצ'ילטאני הם המאפיין הבולט ביותר של תת-המין, ובשל כך ניתן לזהותו בקלות מתת-המינים האחרים בפקיסטן כיעל סינד או יעל בזואר. הקרן צומחת בזווית אלכסונית לכיוון הצדדים, והיא מתחילה בשלב מסוים להתעקל לכיוון פנימה מעלה תוך כדי השלמת ספיראלה אחת לכל היותר; בסופו של דבר קצוות הקרן מתעקלים שוב החוצה או פנימה, וכתוצאה מכך הקרניים נראות במבט חזיתי בצורה של לירה. לעיתים קרובות הקרניים "מתמוטטות" כביכול לאחור, וקצוות הקרן עשויות לצמוח אחד לכיוון השני. לדברי חוקר טבע האורך המרבי של קרני הזכרים הוא 73 ס"מ - קטן יותר משל תת-מינים אחרים, אך עם זאת השיא שתועד עד היום הוא אורך של 101.6 ס"מ.
מיקום קרניו של יעל צ'ילטאן הוא על פני מרבית הקרקפת - מעל העיניים ובצידי האוזניים. בבסיס הקרניים סמוכות אחת לשנייה עם רווח של סנטימטרים בודדים, אולם ככל שהן גדלות המרחק ביניהן יעלה - תלוי בגודל הקרן; לעיתים דווקא בסוף הקצוות יהיו סמוכות שוב בשל העקמומיות של הקרן. הקרניים של תת-מין זה עבות יותר מאשר אצל תת-מינים אחרים, והדבר בולט במיוחד בבסיס. הקרניים של יעל צ'ילטאן מתאפיינות במשטח חזיתי שטוח ומשטח אחורי עגלגל, וכן יש להם לאורך המשטח החזיתי שידרה בולטת בדומה לעיזי הבר. מלבד חריצים עמוקים או עדינים לאורך הקרן, שידרת הקרניים של יעל צ'ילטאן חלקה יותר משל תת-מינים אחרים, ורק בצד האחורי של הקרן הסמוך לקצוות יש לעיתים מספר בליטות - בניגוד לעיזי בר אחרות שמתאפיינות בבליטות דווקא בצד החזיתי.
לנקבות יעל צ'ילטאן יש קרני דקות וקצרות דמויות פגיון, והן מעוקלות מעט לצדדים ונראות מלפנים בצורת "V". אין להן כלל שידרה בולטת אלא חריצים דקים בלבד והקרניים שלהן דומות יותר לקרניים של נקבות עיזי בר מאשר לנקבות של יעל הבורג. צבע הקרניים של שני הזוויגים הוא חאקי, אפור כהה, אפור בהיר, חלודה בהירה או ברונז'ה. קצוות הקרן של הזכר עשויות להיות כהות במעט.
אנטומיה ומראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרווה של יעל צ'ילטאן בקיץ קצרה ודקה ומורכבת משערות דלילות יחסית, בעוד שבחורף היא הופכת לעבה וגסה יותר. הצבע הכללי של הפרווה הוא אדמדם/צהבהב-אפרפר עם פס חום כהה לאורך השידרה - מהכתף עד לזנב. הרגליים של היעל בצבע קרם-לבן והן בעלות דפוס חום כהה בולט בחלק החזיתי של הרגל להוציא את הברך לבנה. גם המותניים, הגחון והמפשעה נוטים להיות בצבע לבנבן. לזכרים בוגרים החל מהחורף השלישי או הרביעי לחייהם, יש כמות הולכת וגדלה של שערות לבנות ואפורות בצדדי הגב, בצלעות ובעורף. באותו זמן החזה והגרון מתכהים לצבע חום כהה או דהוי ומעל המותניים הבהירות מופיע פס כהה. בנוסף, לפרטים מבוגרים ישנה רצועה חומה כהה שמקיפה את אזור הכתף עד לחזה ויוצרת מעין "צווארון" כהה בדומה לעיזי בר; עם זאת הסימונים של היעל הצ'ילטאני פחות ברורים משל תת-מינים אחרים והם די מתמזגים אחד לתוך השני. בניגוד ליעל בורג, לזכרי יעל צ'ילטאן אין רעמת שיער באזור הגרון ובחזה, ומאפיין זה יחד עם צבעי הפרווה שלו תומכים בטענה שהוא מהווה תת-מין של עז הבר ולא של יעל הבורג. זנבו של יעל צ'ילטאן בצבע חום כהה ובולט היטב על רקע הפרווה הבהירה שסביבו.
צבע ראשו של היעל הצ'ילטאני צהבהב או אדמדם באזור הלחיים וחום כהה באזור החרטום והמצח. זכרים מבוגרים נוטים להיות כהים בכל הפנים. מהעיניים ועד ללוע ישנם שני פסים בהירים בדומה לצבי, ולעיתים גם יש ליעל גבות לבנות מעל כל עין. הזכרים מתאפיינים בזקן גדול ועבה, וצבעו זהה לצבע הלוע - חום שוקולד כהה. האוזניים מתחלקות בין חום כהה בצד החיצוני ללבנבן בצד הפנימי.
מבנה גופו של היעל הצ'ילטאני מוצק ושרירי, ויש לו צוואר קצר ועבה התומך בראש מוארך ומשולש. יש לו אוזניים צרות וארוכות וזנב קצרצר. רגליו קצרות, דקות וחזקות ובעלות פרסות קצרות וגדולות, והן מותאמות לבית הגידול ההררי בגלל כרית הגומי שבתחתית הפרסה המספקת ליעל אחיזה טובה בזיזי הסלעים. הלוע מעוגל והנחיריים מחורצות. לא ידוע על מידות גוף ספציפיות ליעל צ'ילטאן, אולם סביר להניח שהם דומים לאלו של עיזי בר אחרות: גובה הכתפיים עד 95 ס"מ אורך ראש וגוף עד 140 ס"מ, אורך זנב עד 15 ס"מ, ומשקל של עד 90 ק"ג. הזכרים גדולים וכבדים במידה ניכרת מהנקבות.
יעל בורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעל הבורג (Capra falconeri) המכונה גם מארקור, דומה כאמור ליעל צ'ילטאן עד שהלה היה נחשב כתת-מין שלו. עם זאת בסופו של דבר היעל הצ'ילטאני סווג כתת-מין של עז הבר על בסיס 3 מאפיינים מורפולוגיים: 1) הקרניים של יעל צ'ילטאן מתאפיינות כאמור בשידרה בולטת בחלק החזיתי בדומה לעז הבר, שלא כמו השידרה האחורית אצל קרני יעל הבורג. 2) הפרווה של תיישי צ'ילטאן הבוגרים חסרה רעמה פרועה בחזה, בגרון ובגחון, ויש לה נטייה להתבהר בצלעות ובעורף ולהתכהות בכתף, בחזה ובקו האמצע הגבי - כל התכונות שמזכירות עז בר ונעדרות אצל יעל הבורג. 3) החתך של ליבת הקרן הגרמית של יעל צ'ילטאן דומה לזו עז הבר ולא ליעל הבורג. מעבר לשינויים המורפולוגים ניתן להבדיל ביניהם בקלות גם במבט שטחי: ליעל הבורג קרניים ארוכות דמויות בורג או חולץ פקקים והן משלימות לפחות 3 ספירלות; פרוותו גם נוטה להיות ארוכה ושעירה יותר. הנקבות של שניהם די דומות לבד ממבנה הקרניים. יעל הבורג מצוי בהודו, פקיסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, והוא חופף עם היעל הצ'ילטאני.
תפוצה ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעל צ'ילטאן אנדמי למערב פרובינציית בלוצ'יסטן שבפקיסטן בקרבת הגבול עם אפגניסטן. עד 1970 הוא היה מצוי במספר רכסי הרים בדרום מחוז קוויטה כמו הר צ'ילטאן, הר מורדאן, הר קאו-אי-מרן והר קאו-אי-ג'יסנק, אך כיום הוא מוגבל לחלוטין להר צ'ילטאן שנמצא בתחומי הפארק הלאומי הזרגנג'י - צ'ילטן וסמוך לעיר קוויטה (בירת הפרובינציה). ישנם דיווחים של ציידים מקומיים על שרידים קטנים מאוד של אוכלוסייה מאוד השורדת בהר מורדאר הנתמכים על ידי הקרניים שהוצגו. וזה יכול להיות גם ארבעה עד חמישה אנשים. התפוצה הגאוגרפית שלו מוגבלת למרכז הרי סולימאן ברמת בלוצ'יסטן המהווים חלק מהרי הינדו-כוש.
בית הגידול של יעל צ'ילטאן הוא באזור האקלים המדברי והצחיח למחצה, ומורכב ממדרונות הרריים עם פסיפס של צוקים, גבעות, חורשים דלילים, שיחים, אדמה טרשית, מחשופי סלע, בגבהים של 1,500 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 40-20 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 250 מילימטר לשנה.
התזונה של היעל הצ'ילטאני כוללת עשבי תיבול, שיחים, עשבים, עלים, ענפים וצמחייה טרשית נוספת. היא משתנה בין העונות בהתאם לזמינות המזון. היעל כנראה מסוגל לשרוד זמן ניכר ללא שתיית מים בדומה ליעל סינד. היעל פעיל בשעות הבוקר ואחר הצהריים, והשעות החמות של היום מנוצלות למנוחה. הוא חי בעדרים של כתריסר פרטים. מרבית האקולוגיה שלו דומה ליעל בורג ולשאר עיזי הבר. עונת הרבייה מתחילה באמצע אוקטובר ונגמרת בשבוע השלישי של נובמבר. הגדיים נולדים בסוף מרץ עד תחילת אפריל לאחר תקופת הריון של 160 ימים, ותאומים מתרחשים בתדירות די גבוהה. הגדיים נגמלים לאחר 6-5 חודשים ומגיעים לבגרות לאחר כשנתיים.
תוחלת החיים של היעל הצ'ילטאני היא כ-13 שנים.
הטורפים הפוטנציאלים של יעל צ'ילטאן בוגר הם נמר הודי, זאב הודי וקרקל, בעוד שטורפים קטנים יותר כ-שועל בנגלי ותן זהוב מהווים איום לגדיים. בעבר הטורפים הפוטנציאלים שלו כללו גם דוב שחור אסייתי וברדלס אסייתי.
איומים ושימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]היעל הצ'ילטאני מסווג על ידי IUCN במצב השימור "סכנת הכחדה חמורה" (CR), בשל מספר נמוך ביותר יעלים המוגבל כיום לאזור אחד בלבד המאוים על ידי ציד לא חוקי ואובדן בית גידול, וכן בגלל הכחדתו מכל תחומי המחייה ההיסטוריים שלו.
האוכלוסייה האחרונה בעולם של יעלי צ'ילטאן מוגבלת כיום לפארק הלאומי צ'ילטאן-חזרג'אני שבמחוז קוויטה. המאמצים שנעשו בעבר כדי להציל את היעל מכליה כללו סגר מנהלי על הפארק, ושליטה על רעיית עדרי צאן, כריתת עצים וציד לא חוקי, יחד עם בניית קילומטרים של גדרות באזורי הגבול הבעייתיים. הפעולות הללו הביאו להתאוששות משמעותית של הצמחייה יחד עם גידול באוכלוסיית היעל הצ'ילטאני. עם זאת, ישנם דיווחים כי השימור של הפארק התדרדר לאחרונה.
פעולות השימור שמוצעות על ידי IUCN לפקיסטן:
- ליישם תוכנית ניהול דומה לפארק הלאומי קירטאר שבו משגשגת אוכלוסייה של יעל סינד.
- לספק לתושבים המקומיים שיעקרו ממקומם מקורות פרנסה חילופיים.
- לפתח תוכנית ניהול של אזורי הפארק השונים לפי רמת הפעילות האנושית בהם.
- ההגבלות על התושבים המקומיים חייבים להיות מלווים לא רק על ידי פיצוי כספי אלא גם בשיתוף ובשילוב שלהם בתהליך השימור של חיות הבר.
- לקבוע את החלוקה ומצב האוכלוסייה הנוכחי של תת-המין בטרם השקת פרויקטים לשימורו.
- לשקול את יישום 3 ההצעות של חוקרי הטבע להנהלת הפארק: א. להגדיל את שטחו של הפארק על ידי הכללת האזור המיוער ההררי שסמוך אליו כדי להגדיל את מספרי היעל; ב. להשיב מחדש לפחות עדר אחד של יעלים צ'ילטאנים לרכסי ההרים שהיו מצויים בהם בעבר (למשל: הר מורדאר או הר קאו-אי-מרן"). הצעה זאת תוכל להתבצע רק בטווח הארוך כאשר צפיפות היעלים בפארק הלאומי תהיה גבוהה מידי; ג. לאסור לחלוטין ציד חוקי של יעלי צ'ילטאן בתחומי הפארק תמורת תשלום כספי גבוה; רק לאחר שהאוכלוסייה תהיה בת־קיימא ותושב גם לאזורים שנכחדה מהם בעבר ניתן יהיה ליישם תוכנית ניהול של ציד חוקי כדי לייצר מקורות מימון לאמצעי שימור נוספים.
בשנת 1975, האוכלוסייה הכללית של יעל צ'ילטאן הסתכמה בקירוב ב-168 פרטים בלבד. בשל הגנה נוקשה על הפארק הלאומי שהוקם בשנת 1980 כדי להציל את תת-המין, האוכלוסייה של היעלים גדלה לכ-480 פרטים עד שנת 1990. אומדני אוכלוסייה אחרונים שנעשו על ידי ה-הקרן העולמית לשימור חיות הבר בפקיסטן בשנת 1997 העריכו שישנים כ-800 פרטים. בשל הקרבה של הפארק לעיר קוויטה המהווה את בירת פרובינציית בלוצ'יסטן, הציד הלא חוקי באזור תמיד היה בעיה עיקרית. במהלך שנת 1992, שבטי המארי שהיגרו לאפגניסטן חזרו לפקיסטן בשל השפעותיה של מלחמת האזרחים במדינה. הממשל האזורי הבלוצ'יסטני הושיב אותם באופן זמני על המדרונות הנמוכים בסמוך לפארק הלאומי. כתוצאה מכך נגרמה השפעה הרסנית לצמחייה הטבעית ולחיות הבר בפארק הלאומי.
מכיוון שלא ידוע האם ההגנה הנוקשה על הפארק עדיין ממשיכה, היעל הצ'ילטאני נחשב עדיין כתת-המין הנדיר והמאוים ביותר ורשום בנספח א' של אמנת וושינגטון האוסרת מסחר בינלאומי בו ובמוצריו.