פארק עדולם
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 31°39′08″N 34°57′22″E / 31.652285°N 34.956094°E |
|
(למפת השפלה רגילה)   פארק עדולם | |
  | |
פארק עֲדֻלָּם, או בשמו המלא פארק מערות עדולם, הוא פארק במזרח שפלת יהודה בחבל עדולם, המכיל שרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. הפארק נקרא על שם העיר המקראית עֲדֻלָּם, הנזכרת בתנ"ך, ומזוהה בתל הנמצא בתחומי הפארק.
הכשרת הפארק החלה לאחר שהושלמה גדר ההפרדה ממזרח לפארק אל עבר הרי חברון.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק תחום בין שלושה כבישים: בצפון כביש 375 בין עמק האלה לירושלים, בדרום כביש 35 בין אשקלון לחברון, ובמערב כביש 38 בין מחלף שער הגיא לצומת נחושה. גבולו המזרחי הוא הקו הירוק. הפארק משתרע על פני כ-50,000 דונם שרובם חורשות אורן, אשר נטעו בשנים הראשונות לקיום המדינה על ידי העולים שהתיישבו בחבל לכיש. הפארק הוכשר לציבור על ידי רשות העתיקות וקרן קיימת לישראל ונפתח לציבור באפריל 2008.
הכניסה הראשית לפארק היא מכיוון מערב, מול הכניסה למצפה משואה (פארק בריטניה).
הפארק נמצא באגני הניקוז של נחל האלה בצפון ונחל גוברין בדרום. שני הנחלים הם יובלים של נחל לכיש הנשפך לים התיכון ליד העיר אשדוד.
הפארק בנוי מגבעות נמוכות של סלעי קירטון, גובה הגבעות הוא כ-400 מטר מעל פני הים. הקירטון הרך מאפשר חפירת בורות מים ומערות. באזור בורות מים רבים ומערות. הוא היה מיושב בימי בית שני, ימי מרד בר כוכבא והתקופה הביזנטית. עדות לכך עשרות אתרים ארכאולוגיים באזור, בעיקר בראשי הגבעות. השטחים בין הגבעות נשארו פנויים לעיבוד חקלאי (תבואה וכרמים) עד היום.
בתחומי הפארק היישובים גבעת ישעיהו, צפרירים ונחושה וכן חווה של חברת "כרמים" המנצלת את עמקים צרים בין הגבעות המיוערות לגידול כרמי יין. בתחום הפארק מתגוררות משפחות של בדואים ורועים באזור עם עדרי הצאן.
צומח וחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]רובו של הפארק הוא יער אורן אשר נטע על ידי הקרן הקיימת לישראל. במקומות שאינו מכוסה בצפיפות ביער האורן יש עצי חרוב, שיחה אלת המסטיק וכן עצים בעלי נוף נמוך כמו אשחר ארצישראלי ואלון מצוי.
בשטחים שבהם החורש הטבעי נעלם ונותר סלע קירטון בלבד, שולטת בתה של בני שיח נמוכים בעיקר סירה קוצנית. ליד מערות עדולם צומחים עצי אלה אטלנטית.
בעלי החיים המצויים בפארק הם היונקים: צבי ארץ-ישראלי, תן זהוב, שועל מצוי, חזיר בר, גירית מצויה וארנבת, המכרסמים: דרבן, גרביל הסלעים וחולד ארצישראלי וכן עופות נדידה, בעיקר ליד שוקתי מים המיועדות למרעה הצאן.
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשרדי הקרן הקיימת, מצפון לצומת גבעת ישעיהו, פועל מרכז חינוכי משותף לרשות העתיקות ולקרן קיימת לישראל. המרכז עוסק בלימוד ובחפירות ארכאולוגיות. במקום יש תצוגה של פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בחפירות באזור.
בתחום הפארק אתרים ארכאולוגיים רבים, ובהם:
- חורבת עתרי - שוכנת על גבעה בגובה 406 מעל פני הים, ליד הכניסה לפארק. פרופ' בועז זיסו ואמיר גנור מרשות העתיקות חשפו במקום יישוב מתקופת בית שני. בכפר מקוואות רבים, מבני ציבורי גדול (כנראה בית כנסת וגתות רבות. יש להניח[דרוש מקור] כי גידול גפנים היה הגידול החשוב של אנשי המקום. במקום התגלה גם קולומבריום לגידול יונים ולהפקת דשן וכן מתקני טוויה ואריגה. באתר התגלה חרס הנושא את השם "עתרי" - אולי "כפר אתרא" הנזכרת אצל יוסף בן מתתיהו בתיאור ערי השפלה בתקופת המרד הגדול.
- חורבת בורגין - הארכאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור סבורים כי זיהו בחורבה את שרידי היישוב כפר ביש, הנזכר במלחמות היהודים של יוסף בן מתתיהו (השם "ח'רבת ביס" השתמר בסמוך לחורבה). לפי התיאור, כפר ביש הייתה עיירה גדולה ומבוצרת אשר נכנעה ללגיון הרומי בעת מסעו באזור. בשנת 2008 ניהל אמיר גנור חפירה ארכאולוגית בחורבה וגילה בה שרידי ביצורים, חללים תת-קרקעיים ששימשו כמערכות מסתור, מערות קבורה, חללי אחסון, בורות מים, מתקנים חקלאיים ושרידים של מבני מגורים. באתר נחשפה מערה קבורה, חצובה בסלע מהתקופה הביזנטית. בדפנות המערה חצובים מקומות קבורה שהיו מכוסים בלוחות אבן, שלא נמצאו. במרכז המערה שני עמודים חצובים בסגנון יווני. אחד העמודים שוקם. חזית הכותרות מעוטרת במדליונים שבכל אחת מהם חרוט צלב.
- תל עדולם ומערות עדולם - שרידי עיר מקראית מרכזית, הנזכרת רבות בתנ"ך, בין היתר כמקום מגוריו של יהודה בן יעקב, וכמקום בו דוד הסתתר מפני שאול המלך.
- חורבת מדרס - שרידי יישוב חקלאי. שטח היישוב נאמד ב-250 דונם, והתגלו בו כ-50 מערות ובורות, וכן מערכת מחילות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא. האתר נחפר בעבר ונמצאה בו מערת קבורה עם אבן גולל גדולה ליד פתחה, עליה מצבה ייחודית בדמות פירמידה קטומה, בגובה 3.5 מטר. משערים כי היישוב היה קיים כבר מהמאה ה-2 לפנה"ס וכי ההתיישבות בו נמשכה עד התקופה הביזנטית. בשנת 2010 נערכה במקום חפירת הצלה שבה נחשפה באתר כנסייה מהתקופה הביזנטית, ובה משטחי פסיפס המעוטרים בדגמי צמחים וחיות, חצר התכנסות רחבה המרוצפת בלוחות אבן, ואולם שבו ניצבים שמונה עמודי שיש קורינתיים שבראשם כותרות מפוארות שיובאו מאסיה הקטנה.
- חורבת לבנין - חורבה מוקפת חומה על פסגת תל. במקום ממצאים ארכאולוגיים מהאתר מתוארכים לתקופות הברזל עד התקופה הרומית הקדומה, מרד בר-כוכבא וכן לתקופה הביזנטית. בתאר התגלו ארבע מערכות מסתור ומספר מערות קבורה מתקופת בית שני, וכן מערות קבורה מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל.[1]
- תל שוכה - שרידי עיר מקראית חשובה, הנזכרת בתיאור קרב דוד וגלית, ואשר היישוב בה המשיך להתקיים גם בתקופות מאוחרות.
- חורבת ריבוא - חורבה עם ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, אשר נזכרת בשמה גם באונומסטיקון של אוסביוס.
נופש ופנאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפארק שני שבילים מסומנים לרוכבי אופניים:
- מסלול שוכו - 13 ק"מ לתל שוכה העתיקה וחזרה.
- מסלול בורגין - 22 ק"מ עובר את שתי החורבות העתיקות: עתרי ובורגין וחזרה.
שמורת חורש עדולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליד פארק מערות עדולם מצויה שמורת חורש עדולם. שטח השמורה הוא 5,000 דונם ובה נשמר חורש ים תיכוני במלואו, הכולל עצי אשחר ארצישראלי, אלון מצוי, קטלב מצוי עזרד קוצני, אלת המסטיק, מיני לוטם ואזוב מצוי. בתחומי השמורה נמצאת חורבת מדרס.
הפקת פצלי שמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2009 החלו קידוחי חיפוש לפצלי שמן בפארק עדולם, כשלב מקדים להפקת נפט מפצלי שמן בשיטת in-situ, חימום הקרקעות כדי להזרים נפט לצינורות, והוצאת גופרית בבתי זיקוק במקום.[2] לאחר מאבק תושבים בוטל הפרויקט ובכך נשתמר לדורות הבאים אופיו הכפרי חקלאי של האזור.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פארק מערות עדולם, קרן קיימת לישראל - סדרת צל נוף - שפלת יהודה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקראת יום העצמאות ה-60 קק"ל מגישה לישראל שי - פארק ביוספרי בחבל עדולם, באתר קרן קיימת לישראל
- דליה מזורי, גוש דן של ימי בית שני, nrg מעריב - על שני האתרים: חורבת עתרי וחורבת בורגין
- אסף שטול-טראורינג, "כנסייה, פסיפסים וקבר עתיק התגלו בחפירות ארכאולוגיות בפארק עדולם", באתר הארץ, 2 בפברואר 2011
- גידי בשן, טבע, היסטוריה ומחילות: טיול חורפי בפארק עדולם צרפת וחורבת בורגין, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתן קליין ואחרים, חורבת לַבְנין, חדשות ארכאולוגיות, 135, רשות העתיקות, 2023
- ^ יובל הימן, מה מסתתר מאחורי קידוח הענק בשפלת יהודה?, זמן ירושלים (nrg מעריב מקומי), 16 בפברואר 2010.