זד

זָד

לשון המקרא [לא בשימוש] עשה רע מתוך כוָנה.
- ”בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם“ (שמות יח, פסוק יא)
- ”שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל אֲדֹנָי זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל“ (ירמיהו נ, פסוק כט)

המשמע הבסיסי של השורש ז-ו-ד הוא 'רתח', משם 'עלה על גדותיו, פעל רע בכוונה': ראו הזיד.

לשון המקרא רשע, עושה רע.
- ”...וְכָל-הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל-יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר לֹא שְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא-תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם.“ (ירמיהו מג, פסוק ב)
- ”וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ.“ (מלאכי ג, פסוק טו)
- ”גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ.“ (תהלים קיט, פסוק כא)
- ”עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.“ (תהלים קיט, פסוק קכב)