"מינדי מרגיעה את אסף כמו שאני את הבן שלי כשנופלת לו במבה"

אני כל כך אוהבת לראות זוגות מאוהבים, אבל לצערי אני באמת לא רואה איך הזוגות של חתונמי יצלחו את המעבר לחיים האמיתיים ולזוגיות ארוכת שנים, כי אם יש משהו שראינו אפילו יותר בבירור בפרק האחרון - זה את החריקות המאוד קשות שיש לכל זוג, ומבאסים בעיקר הם הזוגות שכן נראו בהתחלה כאילו יש להם סיכוי.

למשל הזוג המלכותי, זה שעליו רובנו שמנו את כל הז'יטונים - ברק וחן. זה התחיל כל כך יפה, ונראה שברק באמת מכיל את העדינות של חן, אבל לאט לאט ההתנהלות שלה הופכת להיות יותר ויותר קיצונית, מה שגורם לברק להתמודד ולהכיל יותר, אבל אני תוהה כמה זה ימשיך.

הבכי של חן, הקריסה של מינדי: חרבו דארבו בסופ"ש שלא היה כמותו
תברחי מהר: לזה מתכוון מי שמעיד על עצמו שהוא "גבר של פעם"
העיקר הפאסון: ההתעלמות של ניצן מהנושא הכאוב רק הדגישה אותו

אני לא יודעת אם מה שיש לחן זו באמת חרדה חברתית או סתם תחושות חוסר ביטחון קשות, אבל מרגע לרגע הבכי הבלתי פוסק הופך מחביב ועדין למשהו שכבר אי אפשר להבין. זה בסדר להיות לחוצה, ולהיבהל ולרצות לקח רגע, שניים או אפילו כמה שעות, אבל הלופ שהיא נכנסת אליו, של בכי מסיבות לא ברורות, הציפיה שברק יתמודד עם זה, ואז בכי על זה שברק התמודד עם זה ועכשיו יש מצב שהוא יזרוק אותה, הוא לא רק לא בריא, אלא יכול בקלות להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. כי בזמן שהוא כן מסוגל ורוצה להכיל אותה ולהיות שם בשבילה, דווקא החלק שבו היא מלקה את עצמה וגורמת לו להרגיע אותה על זה שהוא בסדר עם להרגיע אותה - יכול להיות הדפוס שישבור אותו.

ואם כבר להפיל את כל המהות שלך על מישהו אחר - מישהו יכול להזכיר לחיה שהיא אישה חזקה, יפה ומגניבה שהצליחה לעשות דברים בעצמה לפני התוכנית? כי עם כל הכבוד לעובדה שמור לא חיכה לה לאמבטיית הקרח (וכן, אני לגמרי מבינה למה היא נעלבה, ואני בצד שלה פה), חוסר הרצון לעשות אף פעולה ללא מור מתחיל לעייף. נכון, היא רוצה להרגיש בזוג וללכת ביחד לחדר האוכל, אבל לפעמים אנשים צריכים להתמודד עם מציאות ולעשות החלטות מסובכות כמו למשל להחליט האם להמתין עוד 5 דקות שבן הזוג שלנו יסיים להתארגן או ללכת לבד. לעמוד ולרטון, להתלונן ולהתעצבן על זה שאת רוצה ללכת איתו אבל לא רוצה לחכות זה כמו ילד קטן שצורח כי לא מרשים לו לדחוף את האצבע לשקע - אני מבינה שזה מעצבן, אבל זה המצב, זאת המציאות, וכן, אפשר להתמודד איתה בלי להתמוטט לחלוטין.

עוד משתתף עם גיל מנטלי של ילד בן 8 הוא ללא ספק אסף. השידוך שלו למינדי הוא גם הסיבה שבגללה אני, כאישה גרושה, משתדלת לא לצאת עם רווקים נטולי ילדים - כי כשאת עוברת דברים אמיתיים ובעיות משמעותיות, ובעיקר כשאת מבינה שאת לא חיה רק בשביל עצמך, דברים כמו מחסור בקפה או סכין אבודה פשוט לא ממוטטים את העולם שלך יותר.

הסצנה בה הוא שוכב במיטה כמו שק תפוחי אדמה, בחושך, במחנק שממש יכולתי להרגיש פיזית מתוך הטלווזיה, ונשבר לחלוטין בגלל שאין לו את הקפה שהוא אוהב בזמן שמינדי מנסה לעודד אותו גרמה לי להתכווץ. "אני אקנה לך סכין חדשה" היא עוד ניסתה לעודד אותו בטנטרום הנוסף שלו, "לא נורא". זה ממש הזכיר לי את הדרך שבה אני מדברת לבן הפרטי שלי כשנופלת לו במבה לרצפה. יופי מינדי, תקני לו סכין חדשה באמת, ותתכונני לעוד סדרה של התמוטטיות נפשיות שיישפכו עלייך, ושהוא יצפה ממך להרים אותו מהן פשוט כי את האדם הקרוב ביותר אליו. לא פלא שהיא נראית יותר ויותר כאילו היא מאבדת את הניצוץ שהיה לה בהתחלה.

מי שעוד מאבד את הניצוץ, ואולי גם את הרצון לחיות, הוא שקד. והאמת - אני לא מאשימה אותו. אני לא חושבת שרוני בוגדת כמו שהוא אומר, או שהיא משקרת לו. נראה לי שההסתרה והעובדה שהיא פותחת את כל מה שמפריע לה בו דווקא מול אנשים אחרים ולא, נגיד, מולו - היא יותר סימפטום של מחלה, והמחלה היא לא בגידה או חוסר אהבה. נראה שהבעיה של רוני היא אותה בעיה שהיתה שם מההתחלה - וזה שהיא לא רוצה, או אולי מפחדת, להיות אול אין. מהרגע הראשון היא תמיד תוכנית מגירה ב' שמונחת לה בצד, ועם עין אחת שיודעת איפה היציאה.

זה יכול להיות תסמין של מישהי שפשוט מפחדת לפספס או של פחד מנטישה, אבל מה שזה לא יהיה, זה גורם לה לחפש כל הזמן את מה שלא עובד ונולנת לצד השני להרגיש שהיא לא לגמרי שם, כדי שחלילה נטישה תפגוש אותה לא מוכנה. כדי לשכנע את עצמה שזה ממש בסדר אם הכל ייגמר פתאום. שקד חווה את זה, גם כבגידה באמון, וגם כתמרור אזהרה. הוא מחליט בעצם לא לסמוך עליה יותר. זה כנראה הדפוס של רוני - להרוס ב"תמימות" מאד אקטיבית כל מערכת יחסים שעלולה לסכן אותה, באמצעות פליטת "אמיתות" שאף אחד לא ביקש לשמוע בזמן הכי גרוע.

זה משעשע כי דווקא הזוגות שלא ציפינו מהם - עובדים פתאום טוב יותר. שחר ואיילה ממש חוגגים את הזוגיות שלהם ונראים מאוהבים מתמיד. אני רק תוהה, האם בגלל שמדובר בשני אנשים שחיים קהל ובמות, ופורחים בסביבה בה הם מרכז העניינים, יכול להיות שמדובר בהופעה? אני לא חושבת שלא מדובר ברגש אותנטי, כי זה נראה שהם מתקרבים והרגשות שם אמיתיים לגמרי. אני רק אומת שהרגש הזה מתגבר אצל שניהם כשיש להם קהל, ואני תוהה אם הוא עדיין ינשק אותה בלהט או ייצמד אליה כשהם יהיו לבד, בלי אף אחד שמסתכל ומתלהב מהם.

מהצד זה נראה שהיחידים שכן עובד להם שבוע הזוגות הזה הם איזבל ונועם - לא כי היא החליטה לתת לו הזדמנות, חס וחלילה, אלא בעיקר כי הם זוכרים עדיין שהם שני אנשים נפרדים ושעל המצברוח ועל האושר שלהם לא אחראי הצד השני. השיחה שלהם על אמבטיית הקרח למשל היתה אחת הבריאות ביותר שראיתי - הוא לא רצה, היא התלבטה, וביחד הם החליטו שזה דווקא כן מתאים, וזרמו.

אפילו בר ואור נראו סביר בסיטואציה - אולי זאת העצמאות של כל אחד מהם והעובדה שהם מאוד שומרים על עצמם, בעיקר בר אחרי הנסיעה, שחזרה לבחון מחדש האם מדובר פה במישהו עם פוטנציאל אמיתי, אבל דווקא זה מה שגורם להם לכבד ולנהל שיחות אמיתיות, בלי לצפות מהאדם השני פשוט להרים אותם למעלה בכל פעם מחדש.

אני לא אומרת שאנחנו לא צריכים להישען על בני הזוג שלנו, אבל יש הבדל בין לרצות מישהו שימשוך אותך למעלה במשבר ויהיה שם איתך ולצידך בזמן מלחמה, לבין להרשות לעצמך פשוט לשחרר כל רסן ולהתרסק מכל מהמורה, קטנה ככל שתהיה, פשוט מתוך הידיעה שיש מישהו שחייב לתפוס אותך ולסחוב אותך למעלה.