Sharon Pardo
Prof. Sharon Pardo (Ph.D., Ghent University, Faculty of Political and Social Studies) is a full professor and a Jean Monnet Chair ad personam in European Studies in the Department of Politics and Government at Ben-Gurion University of the Negev (BGU). Pardo is the founder and the former Chairperson of The Simone Veil Research Centre for Contemporary European Studies – The National Jean Monnet Centre of Excellence at BGU. He is the co-editor of Europe and the World book series by Lexington Books. Prof. Pardo served as the Chairperson of the Department of Politics and Government at BGU between the years 2016-2018, and is currently serving as a Senior Adjunct Fellow at the National Centre for Research on Europe (NCRE), University of Canterbury, New Zealand, a Member of the Board of the Israel Council on Foreign Relations (ICFR), President Emeritus of the Israeli Association of International Studies (IAIS) and a Member of the Israel Bar Association. His research interests focus on the legal and political dimensions of European Union foreign and security policy. Prof. Pardo also has a significant interest in the development of the Euro-Mediterranean region, in Israeli-European Union relations and in the Israeli-Canadian relationship. He has published widely on these issues. Prof. Pardo teaches courses on the European integration process, diplomacy and public international law.
Personal website: https://www.sharonpardo.com
Address: Ben-Gurion University of the Negev
Department of Politics and Government
P.O. Box 653
Beer Sheva, 84105
Israel
Personal website: https://www.sharonpardo.com
Address: Ben-Gurion University of the Negev
Department of Politics and Government
P.O. Box 653
Beer Sheva, 84105
Israel
less
Related Authors
InterestsView All (11)
Uploads
Books by Sharon Pardo
למרות החשיבות של יחסי ישראל והאיחוד האירופי והעדנה האקדמית שהם זוכים לה בשנים האחרונות, נושא זה כמעט שאינו עולה לדיון כלל בקרב הציבור הישראלי הרחב, שלא בהקשר של שואת העם היהודי או הסכסוך הישראלי–פלסטיני. ספר זה שם לו למטרה למלא באופן מזמין וקל לקריאה חלל זה, המצוי בלב ההוויה הישראלית העכשווית. הספר מגשר בין המחקר האקדמי של חקר יחסי ישראל והאיחוד האירופי לבין העניין של קוראות וקוראים רבים לבחון את עצמם כיחידים וכקולקטיב בתוך מערכת יחסים ייחודית זו.
ספר זה סוקר את המהלכים הפוליטיים והדיפלומטיים שהוביל אדנאואר בשנים המכריעות 1950–1952: החתימה על הבריתות שכוננו את הקהילות האירופיות ואת האיחוד האירופי העתידי; החבירה לארצות הברית במטרה להדוף את השתלטותה של ברית המועצות; המתח בין הרצון לאחד את גרמניה המפוצלת לבין הרצון להבטיח שגרמניה תישאר מערבית ודמוקרטית; הניסיון לשלם את החוב הכספי והמוסרי שהותירו זוועותיה של מלחמת העולם השנייה, ובמסגרתה גם תוכנית השילומים לעם היהודי ולישראל; והניסיון לפייס את העולם תוך שמירה על האינטרסים הגרמניים ועל השאיפה של מערב גרמניה להפוך למדינה עצמאית, חזקה ומרכזית באיחודה של יבשת אירופה.
"כל זה לא מובן מאליו. במשך דורות, גרמניה ייצגה דווקא את העיקרון של התנגדות לערכים הפוליטיים של המערב... אף שהיה מדינאי בעל חזון, הכרעותיו של אדנאואר לא נבעו מאידיאלים מופשטים. לא הערצה לערכי המערב גרמה לו לחתום על הסכם הידידות הצרפתי–גרמני, אלא חשש הגובל באימה מהאיום הגובר שבמזרח – ברית המועצות הסטליניסטית. המדיניות שהתווה – שילובה של גרמניה בבלוק של דמוקרטיות מערביות – היוותה דרך מוצא מהתוכנית שביקשו הסובייטים לקדם: איחוד גרמניה בתנאים הנוחים למוסקבה על ידי הקמת ממשלה כלל־גרמנית ניטרלית שבה נציגים משתי הגרמניות" (מתוך פתח הדבר מאת עפרי אילני).
קודנהובה־קלרגי גילם בדמותו הן את איש החזון והן את איש המעש שיכול היה לפשט כל רעיון גדול. פאן־אירופה, ספרו משנת 1923, הוא מדריך לעקרונות היסוד הנדרשים כדי להביא את עמי אירופה לתמוך ברעיון איחודה הפדרלי של היבשת. זהו איננו ספר אקדמי או פילוסופי, אלא מניפסט של התנועה הציבורית החשובה ביותר בתולדות האינטגרציה האירופית, והוא כולל את אבחנותיו של קודנהובה־קלרגי לבעיותיה של אירופה, הן בהיבטים פנימיים והן בהיבטים גלובליים.
הספר היה לרב־מכר בינלאומי מיד עם צאתו, והוא תורגם לשפות רבות. הנאצים ראו בו סכנה ממשית לחזונם הלאומני, ועם עלייתם לשלטון שרפו את עותקיו. עתה הספר רואה אור לראשונה גם בשפה העברית.
פאן־אירופה הוא הספר השלישי בסדרת הספרים האירופים, השמה לה למטרה להביא לראשונה לקוראי השפה העברית את כתבי היסוד של האימהות והאבות המכוננים של פרויקט איחודה של יבשת אירופה.
Reviews:
This book offers a fascinating study into Israeli perceptions on a number of key foreign policy issues. It looks into Israel’s relations to Europe and to NATO. It chronicles how Israeli politicians flirted with membership of the European Economic Community in the 1950s and more recently the European Union (EU) and examines how NATO membership is perceived in the country. Through the Normative Power Europe framework, media analysis and survey research Pardo offers a careful narrative of how Israelis see themselves in the world today and how foreign policy has developed accordingly. He finds that although Israel sees itself as a nation that is close to Europe, he finds very limited diffusion of EU norms and values into Israeli society and politics. This fascinating book is a must read for anyone with an interest in Israel-Europe relations.
— Amy Verdun, University of Victoria, Co-editor of the Journal of Common Market Studies
The complexity of the EU’s relationship with Israel has been a neglected topic in recent years. Normative Power Europe Meets Israel: Perceptions and Realities fills this gap. It provides depth and richness to our understanding of one of the EU’s most complicated, yet crucially important, relationships.
— Richard G. Whitman, Global Europe Centre, University of Kent
This is an important book not only because it provides an empirically rich account of the EU’s relations with Israel, which is undoubtedly one of the most fascinating and challenging areas for EU foreign policy, but also because it heralds a new generation of normative power Europe studies. Rather than rejecting the concept, the author takes the normative power approach to the next level by carefully and provocatively focusing on two core tensions: external perceptions (within third countries) and trade, economic and scientific agendas (from the EU). Therefore Pardo’s arguments should be must-read for all scholars and practictioners working on the EU in world politics.
— Jan Orbie, Ghent University
Israel and the European Union: A Documentary History, by Sharon Pardo and Joel Peters, traces the history of these complex relations by bringing together over two hundred documents in one volume. The documents contained in this book are divided into five time periods: i) 1957–1966, Israel Looks to Europe; ii) 1967–1979, Between War and Peace; iii) 1980–1991, From Venice to Madrid; iv) 1992–2003, From Oslo to Barcelona; and v) 2004–2011, A Renaissance Cut Short?. Each section is preceded by a short essay outlining the major themes of Israeli-European Relations during those years. The authors have not added any commentary to the documents themselves and instead have allowed the documents to speak for themselves.
The aim of this book is to offer a public record for future researchers and students of the dynamics of European-Israeli relations—as well as of Europe's relationship with the Middle East—over the past fifty years. Israel and the European Union is designed to serve as a companion volume to Pardo and Peters' Uneasy Neighbors: Israel and the European Union (Lexington Books, 2010).
This study of Israeli-European relations is important not only because it explores this unusual relationship, but also because it offers insights into how the European Union (E.U.) is actually judged by Israelis as well as serves as an important indicator of how well European intentions have been translated into observable actions in both Israel and the Middle East. In addition, Israeli-European relations reflect what has been faced by the E.U. in the process of setting-up its foreign policy instruments. In other words, the book offers both an analysis of Israeli-European relations, and an observation on the Union's emerging role as an international actor, especially in the Middle East.
Despite the importance of Israeli-European relations, the subject has received relatively little attention in the fields of Israeli, European and Middle East studies, outside the context of the Arab-Israeli-Palestinian conflict. A review of the academic literature reveals a limited number of studies on Israeli-E.U. relations. This book attempts to fill this academic gap in our grasp of major aspects of this relationship. Each of the chapters reflects on different dimensions of this relationship. The emphasis is on across-the-board observations and crucial areas for the understanding of Israeli-European relations. In this regard, while the chapters were designed to add up to an inclusive study, each of them can also be read individually.
Articles by Sharon Pardo
development of Israeli law has been analyzed and vindicated in numerous studies in the local legal literature. These studies typically focus on the two most prominent legal systems— common law (the Anglo-American system) and civil law (the Continental system). The historical reasons for this are clear, emanating from the fact that Israel’s legal system is based on these legal regimes and is amended in the spirit of changes made to them. Over the years, however, Israeli law has developed and has become a diverse mosaic which has appropriated doctrines
and interpretations on legal issues drawn from various other legal traditions.
One of the most prominent legal systems to emerge in recent years is that of the European Union (EU), currently the largest democratic bloc in the world. Despite its relative novelty, EU law has greatly influenced the development of legal interpretation in Israel. The Article seeks to complete the portrait painted in the study by the research briefly introduced in these authors’ previous Article, The Image of European Union Law in Bilateral Relations, which laid the theoretical and historical foundations of the role played by comparative law in Israeli jurisprudence and outlined the development of Israel-EU relations over the years under discussion. In the Article, the portrait is completed through an integrated empirical and descriptive analysis of Israeli Supreme Court (ISC) rulings, based on a database of all rulings referencing EU law sources in any manner during the years 1948–2016.
The Article’s findings indicate a gradual yet continual diffusion of legal norms emanating from EU law into ISC rulings, as the status and resonance of EU law among Supreme Court justices in Israel demonstrate. The referencing of sources drawn from EU law, as evidenced in the findings, has been made, inter alia, in several principal and precedent-setting rulings which carry far-reaching implications. The EU sources cited in these rulings provide the foundations for interpretive, normative, and theoretical inspiration, and at times serve as a base against which local law is either reinforced or challenged. The Article’s findings highlight a perpetual positive trajectory in the number of ISC rulings citing EU legal sources. In addition, they also point to a steep qualitative rise in the size and scope of these citations during the period examined. These findings challenge the perceived absence of EU law from the discussion of comparative law and underscore the role played by EU law in the normative development of the legal systems of third countries which are not members of the EU. The Article’s results fortify the claim that a theoretical and interpretative approximation of Israeli jurisprudence to the theories and norms found in the EU legal system is underway and that this is part of a larger process of convergence between Israel and the EU in all spheres of life.
לצד זאת, המשפט הישראלי התפתח במרוצת השנים ונהפך לפסיפס רבגוני, אשר בסוגיות משפטיות מסוימות הטמיע דוקטרינות ופרשנויות הלקוחות משיטות משפט נוספות. אחת משיטות המשפט הבולטות ביותר בשנים האחרונות בזירה הבין-לאומית היא זו של האיחוד האירופי – גוש המדינות האירופיות המקדמות את ערכי הדמוקרטיה והשלום, ושותף הסחר הגדול והחשוב ביותר של מדינת ישראל, אשר השפיע רבות על התפתחותה של הפרשנות המשפטית בישראל. מאמר זה מבקש להשלים את התמונה המחקרית שהוצגה במאמר קודם, אשר הניח תשתית עיונית והיסטורית למקומו של המשפט ההשוואתי בישראל וכן ליחסים בין ישראל לאיחוד האירופי במרוצת השנים. השלמת התמונה המחקרית במאמר זה נעשית באמצעות ניתוח דסקריפטיבי ואמפירי משולב של כל פסקי הדין של בית המשפט העליון שבהם נעשתה הפניה כלשהי למקורות של משפט האיחוד האירופי.
ממצאי המחקר מלמדים על חלחול הדרגתי אך עקבי של נורמות משפטיות שמקורן במשפט האיחוד האירופי אל תוך פסיקת בית המשפט העליון, ועל עלייה גוברת ומתמדת במעמדו ובקרנו של משפט האיחוד האירופי בקרב שופטי בית המשפט העליון בישראל. הפניות למקורות של משפט האיחוד האירופי, כפי שממצאי המחקר מלמדים, נעשות, בין היתר, במסגרת פסיקות תקדימיות או עקרוניות בעלות השלכות רוחב, ואותם מקורות של משפט האיחוד האירופי מהווים בהן בסיס להשראה פרשנית, נורמטיבית או רעיונית, או אף כבסיס לחיזוק הדין המקומי או לביקורת כלפיו. ממצאי המחקר מלמדים על עלייה מתמדת, חיובית ויציבה במספר פסקי הדין שבהם נעשית הפניה למקורות של משפט האיחוד האירופי. נוסף על כך, מחקר זה מצביע גם על עלייה תלולה ואיכותית בהיקפה ובנפחה של ההפניה למקורות של משפט האיחוד האירופי בתקופה הנבדקת. ממצאי המחקר מאתגרים את נפקדותו של משפט האיחוד האירופי בשיח המשפט ההשוואתי, ומצביעים על תפקידו של המשפט האירופי בהתפתחות נורמות בשיטות משפט של מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי. ממצאי המחקר מניחים ומחזקים את הטענה כי חלה התקרבות פרשנית ורעיונית של שיטת המשפט הישראלית אל עבר הרעיונות והנורמות המצויים בשיטת המשפט של האיחוד האירופי, כחלק מתהליך התקרבות כולל של ישראל אל האיחוד האירופי בכל תחומי החיים.
מאמר זה מהווה חלק ראשון מבין שני מאמרים הבוחנים את השפעתו של משפט האיחוד האירופי על התפתחות הפסיקה הישראלית בראי פסיקתו של בית המשפט העליון. מחקרים שקדמו למאמר זה נמנעו מלהתייחס למשפט האיחוד האירופי כשיטת משפט עצמאית, אף שזו זכתה למעמד זה כבר בשנות החמישים של המאה העשרים, שנים מועטות לאחר הקמתן של הקהילות האירופיות.
***
ממצאי המאמר מחזקים את הטענה כי השימוש שמבצע בית המשפט העליון במשפט ההשוואתי הינו חלקי כיוון שפונה לעבר שיטות משפט מסוימות בלבד. בכך למעשה מקבע דפוסים פרשניים ומצר את האפשרויות לפרשנויות נוספות העומדות בפני השופט.
למרות החשיבות של יחסי ישראל והאיחוד האירופי והעדנה האקדמית שהם זוכים לה בשנים האחרונות, נושא זה כמעט שאינו עולה לדיון כלל בקרב הציבור הישראלי הרחב, שלא בהקשר של שואת העם היהודי או הסכסוך הישראלי–פלסטיני. ספר זה שם לו למטרה למלא באופן מזמין וקל לקריאה חלל זה, המצוי בלב ההוויה הישראלית העכשווית. הספר מגשר בין המחקר האקדמי של חקר יחסי ישראל והאיחוד האירופי לבין העניין של קוראות וקוראים רבים לבחון את עצמם כיחידים וכקולקטיב בתוך מערכת יחסים ייחודית זו.
ספר זה סוקר את המהלכים הפוליטיים והדיפלומטיים שהוביל אדנאואר בשנים המכריעות 1950–1952: החתימה על הבריתות שכוננו את הקהילות האירופיות ואת האיחוד האירופי העתידי; החבירה לארצות הברית במטרה להדוף את השתלטותה של ברית המועצות; המתח בין הרצון לאחד את גרמניה המפוצלת לבין הרצון להבטיח שגרמניה תישאר מערבית ודמוקרטית; הניסיון לשלם את החוב הכספי והמוסרי שהותירו זוועותיה של מלחמת העולם השנייה, ובמסגרתה גם תוכנית השילומים לעם היהודי ולישראל; והניסיון לפייס את העולם תוך שמירה על האינטרסים הגרמניים ועל השאיפה של מערב גרמניה להפוך למדינה עצמאית, חזקה ומרכזית באיחודה של יבשת אירופה.
"כל זה לא מובן מאליו. במשך דורות, גרמניה ייצגה דווקא את העיקרון של התנגדות לערכים הפוליטיים של המערב... אף שהיה מדינאי בעל חזון, הכרעותיו של אדנאואר לא נבעו מאידיאלים מופשטים. לא הערצה לערכי המערב גרמה לו לחתום על הסכם הידידות הצרפתי–גרמני, אלא חשש הגובל באימה מהאיום הגובר שבמזרח – ברית המועצות הסטליניסטית. המדיניות שהתווה – שילובה של גרמניה בבלוק של דמוקרטיות מערביות – היוותה דרך מוצא מהתוכנית שביקשו הסובייטים לקדם: איחוד גרמניה בתנאים הנוחים למוסקבה על ידי הקמת ממשלה כלל־גרמנית ניטרלית שבה נציגים משתי הגרמניות" (מתוך פתח הדבר מאת עפרי אילני).
קודנהובה־קלרגי גילם בדמותו הן את איש החזון והן את איש המעש שיכול היה לפשט כל רעיון גדול. פאן־אירופה, ספרו משנת 1923, הוא מדריך לעקרונות היסוד הנדרשים כדי להביא את עמי אירופה לתמוך ברעיון איחודה הפדרלי של היבשת. זהו איננו ספר אקדמי או פילוסופי, אלא מניפסט של התנועה הציבורית החשובה ביותר בתולדות האינטגרציה האירופית, והוא כולל את אבחנותיו של קודנהובה־קלרגי לבעיותיה של אירופה, הן בהיבטים פנימיים והן בהיבטים גלובליים.
הספר היה לרב־מכר בינלאומי מיד עם צאתו, והוא תורגם לשפות רבות. הנאצים ראו בו סכנה ממשית לחזונם הלאומני, ועם עלייתם לשלטון שרפו את עותקיו. עתה הספר רואה אור לראשונה גם בשפה העברית.
פאן־אירופה הוא הספר השלישי בסדרת הספרים האירופים, השמה לה למטרה להביא לראשונה לקוראי השפה העברית את כתבי היסוד של האימהות והאבות המכוננים של פרויקט איחודה של יבשת אירופה.
Reviews:
This book offers a fascinating study into Israeli perceptions on a number of key foreign policy issues. It looks into Israel’s relations to Europe and to NATO. It chronicles how Israeli politicians flirted with membership of the European Economic Community in the 1950s and more recently the European Union (EU) and examines how NATO membership is perceived in the country. Through the Normative Power Europe framework, media analysis and survey research Pardo offers a careful narrative of how Israelis see themselves in the world today and how foreign policy has developed accordingly. He finds that although Israel sees itself as a nation that is close to Europe, he finds very limited diffusion of EU norms and values into Israeli society and politics. This fascinating book is a must read for anyone with an interest in Israel-Europe relations.
— Amy Verdun, University of Victoria, Co-editor of the Journal of Common Market Studies
The complexity of the EU’s relationship with Israel has been a neglected topic in recent years. Normative Power Europe Meets Israel: Perceptions and Realities fills this gap. It provides depth and richness to our understanding of one of the EU’s most complicated, yet crucially important, relationships.
— Richard G. Whitman, Global Europe Centre, University of Kent
This is an important book not only because it provides an empirically rich account of the EU’s relations with Israel, which is undoubtedly one of the most fascinating and challenging areas for EU foreign policy, but also because it heralds a new generation of normative power Europe studies. Rather than rejecting the concept, the author takes the normative power approach to the next level by carefully and provocatively focusing on two core tensions: external perceptions (within third countries) and trade, economic and scientific agendas (from the EU). Therefore Pardo’s arguments should be must-read for all scholars and practictioners working on the EU in world politics.
— Jan Orbie, Ghent University
Israel and the European Union: A Documentary History, by Sharon Pardo and Joel Peters, traces the history of these complex relations by bringing together over two hundred documents in one volume. The documents contained in this book are divided into five time periods: i) 1957–1966, Israel Looks to Europe; ii) 1967–1979, Between War and Peace; iii) 1980–1991, From Venice to Madrid; iv) 1992–2003, From Oslo to Barcelona; and v) 2004–2011, A Renaissance Cut Short?. Each section is preceded by a short essay outlining the major themes of Israeli-European Relations during those years. The authors have not added any commentary to the documents themselves and instead have allowed the documents to speak for themselves.
The aim of this book is to offer a public record for future researchers and students of the dynamics of European-Israeli relations—as well as of Europe's relationship with the Middle East—over the past fifty years. Israel and the European Union is designed to serve as a companion volume to Pardo and Peters' Uneasy Neighbors: Israel and the European Union (Lexington Books, 2010).
This study of Israeli-European relations is important not only because it explores this unusual relationship, but also because it offers insights into how the European Union (E.U.) is actually judged by Israelis as well as serves as an important indicator of how well European intentions have been translated into observable actions in both Israel and the Middle East. In addition, Israeli-European relations reflect what has been faced by the E.U. in the process of setting-up its foreign policy instruments. In other words, the book offers both an analysis of Israeli-European relations, and an observation on the Union's emerging role as an international actor, especially in the Middle East.
Despite the importance of Israeli-European relations, the subject has received relatively little attention in the fields of Israeli, European and Middle East studies, outside the context of the Arab-Israeli-Palestinian conflict. A review of the academic literature reveals a limited number of studies on Israeli-E.U. relations. This book attempts to fill this academic gap in our grasp of major aspects of this relationship. Each of the chapters reflects on different dimensions of this relationship. The emphasis is on across-the-board observations and crucial areas for the understanding of Israeli-European relations. In this regard, while the chapters were designed to add up to an inclusive study, each of them can also be read individually.
development of Israeli law has been analyzed and vindicated in numerous studies in the local legal literature. These studies typically focus on the two most prominent legal systems— common law (the Anglo-American system) and civil law (the Continental system). The historical reasons for this are clear, emanating from the fact that Israel’s legal system is based on these legal regimes and is amended in the spirit of changes made to them. Over the years, however, Israeli law has developed and has become a diverse mosaic which has appropriated doctrines
and interpretations on legal issues drawn from various other legal traditions.
One of the most prominent legal systems to emerge in recent years is that of the European Union (EU), currently the largest democratic bloc in the world. Despite its relative novelty, EU law has greatly influenced the development of legal interpretation in Israel. The Article seeks to complete the portrait painted in the study by the research briefly introduced in these authors’ previous Article, The Image of European Union Law in Bilateral Relations, which laid the theoretical and historical foundations of the role played by comparative law in Israeli jurisprudence and outlined the development of Israel-EU relations over the years under discussion. In the Article, the portrait is completed through an integrated empirical and descriptive analysis of Israeli Supreme Court (ISC) rulings, based on a database of all rulings referencing EU law sources in any manner during the years 1948–2016.
The Article’s findings indicate a gradual yet continual diffusion of legal norms emanating from EU law into ISC rulings, as the status and resonance of EU law among Supreme Court justices in Israel demonstrate. The referencing of sources drawn from EU law, as evidenced in the findings, has been made, inter alia, in several principal and precedent-setting rulings which carry far-reaching implications. The EU sources cited in these rulings provide the foundations for interpretive, normative, and theoretical inspiration, and at times serve as a base against which local law is either reinforced or challenged. The Article’s findings highlight a perpetual positive trajectory in the number of ISC rulings citing EU legal sources. In addition, they also point to a steep qualitative rise in the size and scope of these citations during the period examined. These findings challenge the perceived absence of EU law from the discussion of comparative law and underscore the role played by EU law in the normative development of the legal systems of third countries which are not members of the EU. The Article’s results fortify the claim that a theoretical and interpretative approximation of Israeli jurisprudence to the theories and norms found in the EU legal system is underway and that this is part of a larger process of convergence between Israel and the EU in all spheres of life.
לצד זאת, המשפט הישראלי התפתח במרוצת השנים ונהפך לפסיפס רבגוני, אשר בסוגיות משפטיות מסוימות הטמיע דוקטרינות ופרשנויות הלקוחות משיטות משפט נוספות. אחת משיטות המשפט הבולטות ביותר בשנים האחרונות בזירה הבין-לאומית היא זו של האיחוד האירופי – גוש המדינות האירופיות המקדמות את ערכי הדמוקרטיה והשלום, ושותף הסחר הגדול והחשוב ביותר של מדינת ישראל, אשר השפיע רבות על התפתחותה של הפרשנות המשפטית בישראל. מאמר זה מבקש להשלים את התמונה המחקרית שהוצגה במאמר קודם, אשר הניח תשתית עיונית והיסטורית למקומו של המשפט ההשוואתי בישראל וכן ליחסים בין ישראל לאיחוד האירופי במרוצת השנים. השלמת התמונה המחקרית במאמר זה נעשית באמצעות ניתוח דסקריפטיבי ואמפירי משולב של כל פסקי הדין של בית המשפט העליון שבהם נעשתה הפניה כלשהי למקורות של משפט האיחוד האירופי.
ממצאי המחקר מלמדים על חלחול הדרגתי אך עקבי של נורמות משפטיות שמקורן במשפט האיחוד האירופי אל תוך פסיקת בית המשפט העליון, ועל עלייה גוברת ומתמדת במעמדו ובקרנו של משפט האיחוד האירופי בקרב שופטי בית המשפט העליון בישראל. הפניות למקורות של משפט האיחוד האירופי, כפי שממצאי המחקר מלמדים, נעשות, בין היתר, במסגרת פסיקות תקדימיות או עקרוניות בעלות השלכות רוחב, ואותם מקורות של משפט האיחוד האירופי מהווים בהן בסיס להשראה פרשנית, נורמטיבית או רעיונית, או אף כבסיס לחיזוק הדין המקומי או לביקורת כלפיו. ממצאי המחקר מלמדים על עלייה מתמדת, חיובית ויציבה במספר פסקי הדין שבהם נעשית הפניה למקורות של משפט האיחוד האירופי. נוסף על כך, מחקר זה מצביע גם על עלייה תלולה ואיכותית בהיקפה ובנפחה של ההפניה למקורות של משפט האיחוד האירופי בתקופה הנבדקת. ממצאי המחקר מאתגרים את נפקדותו של משפט האיחוד האירופי בשיח המשפט ההשוואתי, ומצביעים על תפקידו של המשפט האירופי בהתפתחות נורמות בשיטות משפט של מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי. ממצאי המחקר מניחים ומחזקים את הטענה כי חלה התקרבות פרשנית ורעיונית של שיטת המשפט הישראלית אל עבר הרעיונות והנורמות המצויים בשיטת המשפט של האיחוד האירופי, כחלק מתהליך התקרבות כולל של ישראל אל האיחוד האירופי בכל תחומי החיים.
מאמר זה מהווה חלק ראשון מבין שני מאמרים הבוחנים את השפעתו של משפט האיחוד האירופי על התפתחות הפסיקה הישראלית בראי פסיקתו של בית המשפט העליון. מחקרים שקדמו למאמר זה נמנעו מלהתייחס למשפט האיחוד האירופי כשיטת משפט עצמאית, אף שזו זכתה למעמד זה כבר בשנות החמישים של המאה העשרים, שנים מועטות לאחר הקמתן של הקהילות האירופיות.
***
ממצאי המאמר מחזקים את הטענה כי השימוש שמבצע בית המשפט העליון במשפט ההשוואתי הינו חלקי כיוון שפונה לעבר שיטות משפט מסוימות בלבד. בכך למעשה מקבע דפוסים פרשניים ומצר את האפשרויות לפרשנויות נוספות העומדות בפני השופט.
ריכרד נ' קודנהובה קלרגי: חוזה ארצות הברית של אירופה