בר 51 נתפס בשנים האחרונות כאחד מעוגני הבילוי האהודים על הקהל התל-אביבי העדכני. זו לא מסעדה של ממש, יותר בר אוכל, שתמיד צפוף והומה בו, תמיד צריך להקדים להזמין כדי למצוא מקומות פנויים ותמיד אפשר למצוא אנשים עומדים בכניסה, מחכים לשולחנם שייתפנה.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
השף מושיקו גמליאלי מוביל אותו קולינרית, וזהו רק אחד ממפעלותיו של מי שהפך בשנים האחרונות לאחד מאנשי המקצוע העסוקים ורבי הזרועות בסצינה. המקום אהוב על רבים וטובים אבל בביקוריי בו בעבר תמיד הרגשתי שהאיזון החמקמק לעתים בין איכות וייחוד האוכל לאיכות החוויה נוטה לכיוון הגורם השני. ובמילים אחרות - יותר משטעים כל כך שם, כיף שם.
אין להקל ראש בחשיבות הפקטור הזה. החוויה היא עניין מורכב שבמורכבים. אני מכיר לא מעט מסעדות שיודעות לעשות אוכל אבל לא באמת מצליחות לספק ממשק משתמש ראוי. זה פוגע בהן. מעטים המקומות שמתקיימת בהם סינרגיה בין שני היסודות.
אז יצאנו לבר 51 ללגום קצת ולנשנש קצת, מקווים שהאוכל יישר קו במידת האפשר. היינו ארבעה, בשעת לפנות ערב של יום שישי, מהזמנים היותר מתוקים בעיני ליציאה. לא פקוק בדרך, אין בעיות חניה או עומס גדול במסעדה, נינוחות נעימה שאלמלא הקטסטרופה שבתוכה אנו חיים הייתה נוכחת כל כך, אפשר היה לחשוב שהחיים פה יפים.
ובכל זאת, כשנכנסים לחלל המוארך של בר 51, מתיישבים ולוגמים קצת יין ושלוק מים מוגזים, ואז לועסים לחם עם קצת חמאה, ברור שבמעט מקומות יש את הוייב המאפשר קצת אסקפיזם כמו כאן.
התפריט לא גדול, לא יומרני וכולל בעיקר מנות בגודל ראשונות או ביניים. לא בדיוק מקום לארוחה במובן הקלאסי; כן למנות חלוקה שמכסות את רובו ככולו של השולחן. התחלנו עם קרודו דג ים (78 שקלים), קלמרי עם עגבניות לחות (78) מולים (88) ולחם עם חמאה (24).
בקרודו הייתה פלמידה לבנה עם כרובית, אספרגוס, עגבניות, בצל ירוק, עלים וקרם פרש בפלפל שחור. הדג היה טוב וטרי אך מועט יחסית. בכל שאר הרכיבים לא נפל כל פגם. הם חברו לשלם לא רע, חביב אפילו, אך ללא אופי או ייחוד. כזה תקבלו בלא מעט מקומות. מי שמצפה לטאץ' יתאכזב ממנה כזו. מי שטוב לו ושמח עם אוכל סימפטי ותקין, יסתדר איתה.
במנת הקלמרי היו תבשיל עגבניות לחות וחצילים. אם דיברתי בפסקה הקודמת על מנה עם אפגרייד, כאן בהחלט הייתה כזו. קלמרי עשויים מצוין בתבשיל שטעמיו משלבים עומק ועדינות, חמצמצות נעימה, חריפות צובטת נכונה. מנה טובה באמת שמרגישים בה את החשיבה והטאץ', ואף שאינה מנסה לחדש או להמציא, יש בה ייחוד ואופי.
במנת המולים היו סאקה, סלרי ומנגולד עם צ'ילי אדום ולמון גראס. נוזל הבישול, שריפרר למזרח אסיה, היה טוב וראוי. המולים שבתוכו מועטים, רבים מדי מהם סגורים. ספיגת הלחם המצוין בנוזלים העלתה גרגורי הנאה. הרכיב החלבוני עצמו תיסכל משהו.
המשכנו לסבב הבא - שיפוד מוסר ים (96), צ'יזבורגר (88) ואנילוטי (78).
מנת השיפוד הייתה טובה מאוד. מספיק דג שהיה מספיק טרי ונצרב בדיוק רב, ורוטב מבוסס ציר דגים עם צ'ילי מותסס וכרישות שליוו אותו ועטפו בטעמים הנכונים. גם כאן טבלנו את הלחם בהנאה, רק שלהבדיל מבמנת המולים, החלבון היה מוצלח.
הצ'יזבורגר היה קטנטן, עם קציצה לא רעה אבל לא יוצאת דופן בשום צורה, בריוש טוב ורוטב רמולד טוב מאוד שעשו בהחלט את ההבדל.
במנת האנילוטי היו תפוחי אדמה ומסקרפונה ורוטב חמאת מרווה. ביס אחד ממנה הבהיר שמדובר, חד-משמעית, במנה הטובה ביותר בארוחה ובמנה נהדרת גם בערכים מוחלטים. היא לא הזמינה התפלספות מהסוג המנסה ללמד סנגוריה כמו בחלק מהפסקאות הקודמות, אבל למרות שלא המציאו בה משהו, הבצק, המלית והרוטב היו כה מצוינים שאי אפשר היה לטעות בהם.
סגרנו עניין עם טירמיסו (48) וגלידת שמנת חמוצה (42). הטירמיסו היה סתמי, אבל ממש. כאן לא התבקש דיון על מקדמי האיכות שלו. הוא פשוט היה בינוני מאוד והמנה הפחות טובה בארוחה כולה. גלידת השמנת החמוצה הייתה טעימה במיוחד. היא הגיעה לצד עוגיות שקדים וריבה, עם תותים טריים ושימחה במיוחד את החיך.
המקצוענות נכחה כאן בכל. אנשי השירות שטיפלו בנו היו בקיאים, קשובים וחביבים. לא דחפו להזמין יותר מדי, ייעצו בתבונה ובאופן כללי עשו את עבודתם על הצד הטוב ביותר.
להבדיל מהמקומות ההם, שזורקים לך יותר מדי מנות במקביל לשולחן, ונדמה לך שתוך 30 דקות מהרגע שבו הגעת הארוחה והבילוי נגמרים, כאן דאג המטבח לשלוח את המנות אחת-אחת, ובהפרשים נכונים ומדודים זו מזו. המקום היה מלא למדי וזה אינו דבר של מה בכך. אז היה לנו כיף.
האוכל היה חיובי בסך הכול, טוב רוב הזמן, לפעמים יותר מזה, כמעט ואף פעם לא פחות מזה. למעט מנת האניולוטי, הקלאסית אך המצוינת, שום מנה לא העיפה את המוח אבל רוב הזמן היה טעים. אם מצרפים לכך את העובדה שנעים מאוד היה לשבת שם, מתקבלת חוויה שלמה ראויה בהחלט.
המנות שתוארו כאן הספיקו לארבעה בליינים, גם אם היינו צריכים להזמין מנת לחם נוספת כדי לסגור את הפינה. בר 51 הוא, אם כן, לא המקום לבוא אליו לשבור צום ולאכול המון. הוא באמת בר יין-אלכוהול-אוכל.
624 השקלים לארבעה סועדים, על האוכל שתואר כאן, לפני שתייה, זו תמורה יותר מטובה לכסף. זו הייתה הארוחה היותר טובה שלי בבר 51. גם אם האוכל לא מצוין, יוצא דופן או קורן ייחוד, הוא טוב מספיק כדי לאפשר סינרגיה בשילוב עם האווירה והשירות המצוינים. להבדיל מלאחר ביקורים קודמים שלי כאן, הפעם יצאתי עם תחושה שאשמח לחזור.
בר 51, הירקון 59, תל אביב, 03-5406680