טל ברמן

שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי

טל ברמן (נולד ב-11 בדצמבר 1973) הוא שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי.

טל ברמן
לידה 11 בדצמבר 1973 (בן 50)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
קישורים חיצוניים
פייסבוק mr.talberman
טוויטר talberman
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טל ברמן ושגיב פרידמן (בתפקיד הכלב) באולפן "הרצועה", ינואר 2005

ביוגרפיה

עריכה

בילדותו, התגורר ברמן בקריית אונו, שם גם למד. את שירותו בצה"ל עשה בגלי צה"ל כשדרן וכמנחה של מספר תוכניות אישיות ("צ'ק 5", "החום בוטל" ו"מוטל בספק"). לברמן תואר ראשון במדע המדינה.[1]

עם שחרורו מהצבא ב-1995, החל להנחות את השעשועון "הוגו" בערוץ הילדים. בשנת 1997 החל להגיש את תוכנית האירוח הלילית בערוץ 2 "פרפר לילה", בה השתתפו באופן קבוע גם רן תלם ורועי לוי.

בשנת 2000, הנחה את "סטנגה" - תוכנית ספורט בערוץ 2, למשך שנה. בשנת 2001, הגיש ברדיו ללא הפסקה את התוכנית "שערים ללא הפסקה" כשלצידו הפרשן שלמה שרף. התוכנית שודרה למשך שנה שלמה, והייתה זו הפעם הראשונה שמשחקי הכדורגל ברדיו שודרו לא על ידי קול ישראל.

משנת 2002 הנחה ברמן את "הבוקר עם טל ואביעד" בצוותא עם אביעד קיסוס. התוכנית שודרה ברדיו תל אביב במשך שבע שנים וחצי, ומינואר 2010 שודרה באקו 99 FM ובמקביל ברדיו קול רגע עד לסיום התוכנית במאי 2023, לאחר כ-21 שנים.[2][3]

בשנת 2002, עם תחילת שידורי ערוץ 10, החל להגיש את התוכנית "חדשואו", ממנה פרש אחרי כמה שבועות.[4] בשנה שאחר-כך, החל להנחות את "חדשות המדע" בערוץ 8 למשך חמש עונות. משנת 2004 הנחה את תוכנית האירוח "הרצועה" של ערוץ ביפ בכבלים בשתי עונותיה הראשונות.

בשנת 2006 הגיש את "אחרי הכל", מגזין לילי שעסק באירועי היום מזווית קלילה יותר ושודר בזכיינית ערוץ 2 רשת[5][6] ובשנת 2007 הנחה יחד עם שלום אסייג את התוכנית "כישרון או כישלון" בערוץ 2.

בשנת 2008 הנחה סדרה דוקומנטרית בערוץ הראשון לרגל חגיגות 60 שנה למדינה, בשם "אוצרים את המדינה". באותה שנה יצר סרט דוקומנטרי אישי בשם "הקרחת שלי", שעסק בהתקרחות גברית.[7] משנת 2008 ועד שנת 2013 שימש כמנהל פיתוח תוכן באולפני הרצליה, שם היה בין מפתחי השעשועון "כלוב הזהב" ותוכניות אחרות.

בשנת 2009 הגיש את תוכנית התרבות "תרבות רעה" בערוץ yes stars ישראלי לצד פאנליסטים מתחלפים. בשנת 2010 הנחה בערוץ 1 עם צופית גרנט את התוכנית "נבחרת החלומות" שליוותה את מונדיאל 2010.

בשנת 2011 הנחה ברמן בערוץ 10 את התוכנית "וייפאאוט" לצד אביעד קיסוס,[8] וכן את תוכנית המציאות "הדור הבא 24/7". בשנת 2012 הנחו השניים את התוכנית "משחק החתונה" בערוץ 10.

ביוני 2012 החל להגיש בערוץ 1 תוכנית אירוח בשם "שישי עם טל ברמן", ששודרה במשך עונה אחת בימי שישי בערב.

בין השנים 20132017 הגיש בערוץ הספורט תוכנית אולפן בשם "מגרש פתוח" לצד טליה סלנט.

מה-3 בספטמבר 2017 ועד מיזוג רשת-עשר בינואר 2019 הגיש ברמן את התוכנית "הצינור" בערוץ עשר כמחליפו של גיא לרר.[9] לאחר המיזוג, החל להגיש את התוכנית "היום שהיה" לסיכום חדשות היום, במקומו של גיא זוהר.

בנובמבר 2022 נשלח מטעם כאן 11 לקטר על מנת להנחות את אולפן מונדיאל 2022 בשידורי הערוץ.

במרץ 2023, החל להגיש יחד עם שרון דוידוביץ׳, את הפודקאסט ״לא כוחות״ בו הם מדברים על ספורט מזווית אחרת, המיועדת לאוהבי הספורט, אך גם להדיוט, ובו פינות שונות, כמו ״המילון״, המסבירה לעומק את מושגי היסוד בספורט, וכן סיפורים קלאסיים מעולם הספורט.

במאי 2023, לאחר סיומה של "טל ואביעד", נשאר ברמן ב-Eco99FM והחל להגיש תוכנית בוקר חדשה לצד תם אהרון ואביה פרחי. בשנת 2024 הגיש מברלין את אולפן יורו 2024 בכאן 11.

פרסים

עריכה

התוכנית "הבוקר עם טל ואביעד" זכתה פעמיים בפרס הרדיו לתוכנית המצטיינת.

חיים אישיים

עריכה

נשוי לאמי פרידמן, פסיכולוגית קלינית. לזוג בן ושלוש בנות. הם מתגוררים בתל אביב.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טל ברמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפי עדותו של ברמן על עצמו ב"תוכנית הבוקר" בהגשתו עם אביעד קיסוס, ‏4 באפריל 2017, שעה ראשונה, דקה 06:45.
  2. ^ הדס בשן, ידועים בדיבור, באתר ynet, 27 בינואר 2010
  3. ^ ערן בר-און, טל ואביעד: "זה אף פעם לא ייגמר", באתר ynet, 7 ביולי 2015
  4. ^ ynet, טל ברמן יפסיק להגיש את "חדשואו" בערוץ 10, באתר ynet, 9 בפברואר 2002
  5. ^ יובל צוקר, לא נגענו, עכשיו תצחקו, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2006
  6. ^ אור ברנע, "אחרי הכל" לא תשוב למסך, באתר ynet, 18 ביוני 2006
  7. ^ מירב קריסטל, אני, אליטיסט?, באתר ynet, 8 בספטמבר 2008
  8. ^ אמילי גרינצווייג‏, טל ברמן ואביעד קיסוס במבחן לזוגיות, באתר וואלה, 10 במאי 2011
  9. ^ דוד ורטהיים‏, במקום לרר: טל ברמן יצטרף לערוץ 10 ויגיש את "הצינור", באתר וואלה, 17 ביולי 2017