לדלג לתוכן

אבירמה גולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבירמה גולן
אבירמה גולן בפגישה עם יורגוס פפנדראו, יולי 2010
אבירמה גולן בפגישה עם יורגוס פפנדראו, יולי 2010
לידה 23 בינואר 1950 (בת 74)
גבעתיים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק הארץ, דבר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות אבירות במסדר הלאומי של לגיון הכבוד של צרפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבירמה גולן (נולדה ב-23 בינואר 1950) היא עיתונאית, סופרת, מתרגמת ואשת טלוויזיה ישראלית.

גולן נולדה בגבעתיים ב־1950. אביה היה מחלוצי העלייה הרביעית ואמה באה מבית חרדי. בילדותה למדה בתל אביב בבית הספר "יבנה", ולאחר שעברה המשפחה לירושלים סיימה את לימודיה בגימנסיה העברית "רחביה". את שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד דרום.

לאחר שהשתחררה מצה"ל, שיחקה תקופה קצרה בתיאטרון. היא השתתפה במחזמר "עיר הגברים", על פי סיפורי דיימון ראניון, שממנו התפרסם מאוד השיר "פנקס הקטן" ששר ששי קשת, ובו שרה גולן את הצד הנשי – "הוד מעלתה". ב־1970 שיחקה בסרטו של מנחם גולן, "לופו", וב-1973 שיחקה את תפקיד סופי ב"שעיר אחד לעזאזל" מאת נסים אלוני בתיאטרון הקאמרי.

למדה ספרות כללית באוניברסיטת תל אביב בין 1972 ל־1975 והתמחתה בתרגום. בעשור שלאחר סיום לימודיה תרגמה כ־20 ספרים מאנגלית, בין השאר תרגמה את ספריו של קורט וונגוט: "יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר" ו"אמא לילה"[1]. בסוף שנות ה-70 הייתה אחת התסריטאיות של תוכנית הטלוויזיה "מה פתאום?!".

בין 1983 ל־1987 למדה לשון וספרות צרפתית בפריז וכתבה טור שבועי במוסף "דבר השבוע" של העיתון "דבר". מ־1987 הייתה חברה במערכת "דבר" והצטרפה ל"הארץ" ב־1991. מאז 1996 הייתה חברה בהנהלת מערכת העיתון וכתבה בו מאמרי פובליציסטיקה, בעיקר בנושאי חברה ומגדר[2].

בשנת 1996 תרגמה אבירמה גולן את הספר "מדלנה" מאת לודוויג במלמנס.

הנחתה את תוכנית הטלוויזיה "בקריאה ראשונה", ששודרה במסגרת שידורי הטלוויזיה החינוכית.

בדצמבר 2004 ראה אור רומן ראשון שלה – "העורבים". בפברואר 2008 ראה אור הרומן השני שלה – "סימני חיים". שני הספרים הופיעו בסדרת "הספריה החדשה".

באפריל 2008 עברה עם בן זוגה שמוליק שם-טוב להתגורר בשדרות, משם דיווחה בבלוג "השקד 12, שדרות", באתר "הארץ".

במאי 2012 פרשה מעיתון "הארץ"[3] ומונתה למנהלת המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בבת ים[4].

בינואר 2015 הוצבה במקום ה-80 ברשימת מפלגת מרצ בבחירות לכנסת העשרים במרץ 2015.

החל משנת 2017, כתבה או תרגמה כ-20 ביוגרפיות היסטוריות לילדים בהוצאת צלטנר, רובן של נשים[5][6].

ב-6 במרץ 2023 הוענק לה אות אבירות במסדר הלאומי של לגיון הכבוד של צרפת על תרומתה להפצת התרבות הצרפתית וערכי הרפובליקה הצרפתית בישראל.

גולן נבחרה בשנת 2019 להנהגת התנועה הפוליטית-חברתית עומדים ביחד,[7] ומכהנת כיו"רית שותפה של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי.[8]

ספרי ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "גמדצוב" (1979, 2005)
  • "ילדה וצבעים" (1990)
  • "אהבת בת המלך" (1991) (עם רוני אורן)
  • "האשה והרוח" (1991) (עם רוני אורן)
  • "הילד שאהב את הירח" (1995 כנרת זמורה-ביתן דביר)
  • "בועות הסבון של גלי" (2006 כנרת זמורה-ביתן דביר)[14][15]
  • "החתול שדפנה רוצה" (2008)[16]
  • "נעמי ואפרוח לא" (2012)[17]
  • "אולי יבוא סנאי" (2017 כנרת זמורה-ביתן דביר)[18]
  • אנה טיכו (סדרת הישראליות, צלטנר)
  • שרה לוי תנאי (סדרת הישראליות, צלטנר)
  • חנה סנש (סדרת הישראליות, צלטנר)
  • רחל המשוררת (סדרת הישראליות, צלטנר)
  • ז'קלין כהנוב (סדרת הישראליות, צלטנר)
  • נחום גוטמן (סדרת הישראלים, צלטנר)
  • מרים הנביאה (סדרת המקראיות, צלטנר)
  • עץ במדבר (כנרת זמורה-ביתן דביר)
  • ש"י עגנון (סדרת הישראלים, צלטנר)
  • הרב קוק (סדרת הישראלים, צלטנר)
  • מה שאנה יודעת (צלטנר)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבירמה גולן בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מלחמת בני החושך, מעריב, 2 במאי 1980
  2. ^ שירי לב-ארי, רומן חדש לאבירמה גולן, באתר הארץ, 17 בפברואר 2008
  3. ^ דוד אברהם‏, גל הקיצוצים ב"הארץ" נמשך: אבירמה גולן תסיים את תפקידה, באתר וואלה, 13 במאי 2012
  4. ^ נעם דביר, "אבירמה גולן מונתה לתפקיד מנהלת המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בבת ים", גלריה "הארץ", 16 במאי 2012
  5. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, סדרת ספרי הילדים "הישראליות" נמנעת מהאדרה ומיתיזציה של הגיבורות, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
  6. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, הוקינג, עגנון, אנה פרנק ועוד: ביוגרפיות מומלצות לילדים, באתר הארץ, 5 במרץ 2020
  7. ^ פוסט בדף הפייסבוק של התנועה}}
  8. ^ "מה עשיתי בפעם האחרונה? הלכתי לעבודה. זה היה מוזר", באתר כלכליסט, 26 בדצמבר 2019
  9. ^ עירית לינור, על עצמה, כותרת ראשית, 6 באפריל 1988
  10. ^ אברהם בלבן, כל אמא היא מדיאה אפשרית, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2005
  11. ^ מיכאל הנדלזלץ, כל ישראל עורבים זה לזה, באתר הארץ, 13 במרץ 2005
  12. ^ שמואל רפאל, להתעורר מן התרדמת, באתר הארץ, 22 באפריל 2008
  13. ^ אתר למנויים בלבד תמר מרין, מה קורה כשהאמהות זרות לעצמן, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2013
  14. ^ יעל דר, גלי גרה על גג גדול ומפריחה בועות סבון אל העיר שמתחתיה, באתר הארץ, 16 באפריל 2006
  15. ^ רותה קופפר, בועות של דמיון, באתר הארץ, 7 במאי 2006
  16. ^ יעל דר, מלקיק ועד שימבה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2008
  17. ^ דוד רפ, בסוף היום הם ייפגשו, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2012
  18. ^ אתר למנויים בלבד דוד רפ, "אולי יבוא סנאי": סיפור על ילדה וחיות, שפורש מניפה של רגישויות, באתר הארץ, 8 בפברואר 2018