אוג'ניו קאלו

אוג'ניו קאלו
Eugenio Calò
לידה	2 ביולי 1906; פיזה, איטליה
הוצאה להורג	14 ביולי 1944 (בגיל 38); ארצו, איטליה
מדינה	ממלכת איטליה
ידוע בשל	פרטיזן שהוצא להורג בקרבות הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה
פרסים והוקרה	מדליית זהב לאומץ צבאי של איטליה

אֶוּגֶ’נִיוֹ קַאלוֹ (באיטלקית: Eugenio Calò; 2 ביולי 1906 – 14 ביולי 1944) היה יהודי-איטלקי, גיבור איטליה על פעילותו כפרטיזן נגד הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

קאלו היה סגן מפקד חטיבת הפרטיזנים "פִּיוֹ בּורִי", אשר פעלה נגד הנאצים בהרי קאזֶנְטִינוֹ שבטוסקנה. אֶוּגֶ’ניוֹ זכה להוקרה רשמית כגיבור איטליה ולמדליית זהב על גילוי אנושיות וגבורה עילאיים בפני האויב הגרמני. הוא חס על חיי חיילים גרמנים ועקב כך נרצח באכזריות בידי הצבא הגרמני באירוע הידוע כטבח סן פולו.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

אֶוּג’ניו קַאלו נולד בפיזה שבטוסקנה, בן למשפחה יהודית ותיקה באיטליה. הוא גדל, התחתן והקים משפחה ובית בעיר אַרֶצוֹ. היה לו בית מלאכה לייצור מכלים לתעשיית היין המקומית. במהלך מלחמת העולם השנייה איבד את פרנסתו, את ביתו ולבסוף גם את אשתו קָרולִינָה ושלושת ילדיו אֶלֶנַה, רֶנְצוֹ ואַלברטוֹ, אשר נתפסו בידי הגרמנים. דבר תפיסתם נודע לו והוא ניסה לארגן פעולה לשחררם מבית המעצר איל-מוראטה (Il Murate) בעיר פירנצה. בחודש מאי 1944, כאשר היה קאלו בן 38, הועלו קרולינה אשתו ושלושת ילדיו על הרכבת ונשלחו במשלוח מספר 16 למחנה ההשמדה אושוויץ. קרולינה, שהייתה בהריון מתקדם, ילדה את ילדם הרביעי ברכבת. עם הגיעם למחנה המוות, נרצחו קרולינה וארבעת ילדיה בתאי הגזים.

הפעילות כנגד הגרמנים

הוגלו למחנה ריכוז ב-Fossoli שבצפון איטליה ומשם לאושוויץ.

חודשיים לאחר מכן, כאשר תפסו קאלו וחבריו הפרטיזנים כ-30 חיילים גרמנים, הוא הפעיל את כל כובד משקלו כמפקד וכאדם, ובניגוד גמור לרצון חבריו, מנע מהפרטיזנים מלהרוג את החיילים הגרמנים שנפלו בידיהם. במקום זאת, התנדב להבריח את החיילים הגרמנים שנתפסו, אל מעבר לקו החזית ולהסגירם לבעלות הברית כשבויי מלחמה.

לכל אורך שנת 1944 ביצעו הגרמנים טבח אחר טבח באזרחים איטלקים חפים מפשע, על-מנת להרתיע את האוכלוסייה האזרחית מלשתף פעולה עם בעלות הברית המתקדמות מדרום, ועם ארגוני הפרטיזנים שחיבלו במאמץ המלחמתי הגרמני. אֶוּג’ניוֹ קַאלו, וחבריו אנג'לו ריקאפיטו ולואיג'י ולנטיני יצאו עם קבוצה של שבויים גרמנים לעבר מפקדת בעלות הברית שהייתה בקורטונה, תוך ידיעה ברורה שתפיסתם האפשרית תעלה לתושבי הכפרים שבאזור בטבח אכזרי, ולהם במוות בעינויים קשים ביותר. הקבוצה מצאה דרך ביערות קסנטינו אל מעבר לקווי הגרמנים, וב-2 ביולי 1944 הגיעה לקורטונה והסגירה את החיילים הגרמנים לידי הכוחות הבריטים.

על פי בקשת הגנרל קלארק, מפקד הארמייה החמישית של בעלות הברית, התנדבו קַאלו וריקאפיטו לחזור לצד הגרמני של החזית לשם העברת מסרים ותיאום-פעולה בין הפרטיזנים ובין בעלות הברית לקראת הכניסה אל העיר אַרֶצוֹ, שתוכננה ליום הארבעה עשר ביולי. הם הצליחו לעבור שוב מבעד לקו החזית ולהגיע אל חבריהם הפרטיזנים שישבו בטחנת-הקמח (Molin de Falchi), שם הקימו הפרטיזנים מתקן מעצר ליתר החיילים הגרמנים ששבו. חייל גרמני שהצליח לברוח, דיווח לצבא הגרמני ולמשתפי פעולה פאשיסטים על קיום מחנה המעצר. ב-14 ביולי, לאחר שהגיעו קַאלו וריקאפיטו אל חבריהם, החלה מתקפה של הגרמנים והתנהל קרב קשה בו נפלו כ-40 פרטיזנים.

הטבח בסן-פולו

הפרטיזנים שנשארו בחיים הובלו אל הכפר סן-פולו לשם חקירה וביצוע פעולת עונשין. הפקודות בצבא הגרמני, הנחו לחרוג מכללי אמנת ז'נבה, ואסרו כל היסוס או גילוי רחמים כלפי האוכלוסייה האזרחית. ההנחיות הבטיחו הגנה מוחלטת של הפיקוד העליון בפני כל אישום של גילויי אכזריות ושל חריגה מכללי המלחמה המקובלים.

הפקודות הורו במפורש על עינויים ורצח של לוחמים ואזרחים חפים מפשע כאחד, עשרה אזרחים על כל חייל גרמני שנהרג. בהתאם לפקודות, נאספו כל הגברים שבכפר (מלבד הכומר). הגרמנים ריכזו את הפרטיזנים השבויים בווילה מנצ'יני, ששימשה כמפקדה, וחקרו אותם בעינויים ותוך התעללות קשה ביותר. עדות של תושבת הכפר מספרת על צעקות, מכות ויריות שנשמעו למרחוק, עד כדי כך שהכומר בא על מנת לחקור.

עדויות נוספות מתארות את פרטי ההתעללות שהייתה סאדיסטית ביותר. קאלו וריקאפיטו עמדו בעינויים מבלי לחשוף את המידע שהיה בידיהם. מקץ כחצי יום, הובלו הפרטיזנים השבויים, פצועים ועל סף מוות, ביחד עם תושבי הכפר שנתפסו, לשדה שליד וילה ג'יליוזי הסמוכה (שהופקעה למגורי החיילים הגרמנים). השבויים אולצו לחפור שלושה בורות, ותושבי הכפר נורו והושלכו לבור.

הפרטיזנים הושלכו לבור עם הגופות בעודם בחיים, וכוסו בעפר כאשר ראשם בולט אל מחוץ לאדמה. לבסוף פוצץ חומר נפץ שנטמן בבור ביחד עם האנשים. הגרמנים לא אפשרו לכומר ולתושבי הכפר להביא את גופות החללים לקבורה מסודרת. רק כעבור ארבעה ימים, כאשר נכנסו הכוחות הבריטים לכפר, יכלו תושבי הכפר לדאוג למתיהם. הם הוציאו ואספו גופות וחלקי גופות, זיהו את החללים, והביאום לקבורה. גופתו של קאלו זוהתה על ידי ג'יג'י ולנטיני על פי הכותפות שנתן לו, והובאה לקבורה בבית הקברות היהודי בעיר פירנצה שם נטמנה בצמוד לקבר הוריו.

הנצחת זכרו

שמו של אוג'ניו, כמו גם שם אשתו קָרולִינָה ושלושת ילדיו אֶלֶנַה, רֶנְצו ואַלברטו, מונצחים על לוח הזיכרון בחזית בית הכנסת הגדול של פירנצה.
בשנת 1947 הוענקה לקאלו מדליית-זהב והתואר גיבור איטליה על פעולותיו כנגד הנאצים.
מדי שנה, ב-14 ביולי נערך טקס רשמי לציון טבח סן-פולו ליד לוח הזיכרון שהוצב במקום בצמוד לוילה ג'יליוזי.
ביום השנה לשחרור העיר ארצו, ה-16 ביולי 1944, נערכים טקסים לזכר הנופלים ולזכר ההתנגדות לכיבוש הנאצי. רשויות הדת, העיר, הצבא והמחוז, מקיימות טקסים רשמיים ומנציחות את זיכרון האירועים והנופלים.
בערים אַרֶצוֹ ופירנצה יש רחובות על-שם פרטיזנים רבים וגם על-שם אוג'ניו קאלו.
בעיירה קוארטה הצמודה לארצו נקרא בית ספר יסודי ע"ש אוג'ניו קאלו. בפתח בית הספר פסל לזכר אוג'ניו והנופלים בהתנגדות לגרמנים.
במאי 2016 נקראה הכיכר בעיירה קאשה-די-רג'לו על שם קרולינה לומברוזו קאלו, ונקבע בה לוח זיכרון הנושא את שמה ואת שמות שלושת ילדיה שנתפסו ונשלחו לאושוויץ.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוג'ניו קאלו בוויקישיתוף

ניתן לצפות ביוטיוב בסרט תיעודי אודות אוג'ניו
באתר יד ושם קיימים דפי מידע על אוג'ניו ושלושה מילדיו רנצו, אלנה ואלברטו. (כמתואר לעיל ילדו הרביעי נולד ברכבת לאושוויץ ועל כן לא ידוע השם שניתן לו על ידי אימו).

ניתן לבקש מאחינו של אוג'ניו קאלו בדוא"ל מידע נוסף, חוברת זיכרון ועותק של הסרט הקצר המתעד את סיפורו של אוגניו ואת הזיכרון המכובד לו הוא זוכה באיטליה של ימינו.