אינאקססיבל
 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||||
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי  | ||||||||
| קואורדינטות | 37°18′09″S 12°40′28″W / 37.3025°S 12.674444444444°W | ||||||||
| שטח | 14 קילומטר רבוע | ||||||||
| אורך | 6 קילומטר | ||||||||
| רוחב | 5 קילומטר | ||||||||
| גובה מרבי | ערך בלתי־ידוע | ||||||||
| נתונים מדיניים | |||||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||||
| אוכלוסייה | 0 (2023) | ||||||||
| אזור זמן | UTC+0 | ||||||||
| תאריך גילוי |
1652 | ||||||||
|
(למפת האוקיינוס האטלנטי רגילה)   אינאקססיבל  | |||||||||
  | |||||||||
האי אינאקססיבל (באנגלית: Inaccessible Island, האי הבלתי נגיש) הוא הר געש כבוי המשתרע על פני שטח של 14 קמ"ר, ומתרומם מעל לגובה של 449 מטרים מעל פני המים בדרום האוקיינוס האטלנטי, במרחק 45 ק"מ בכיוון דרום-מזרח מטריסטן דה קונה. האי נכלל בארכיפלג טריסטן דה קונה, המהווה חלק מהטריטוריה הבריטית של "סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה", אך לאורך ההיסטוריה שלו הוא מעולם לא היה מאוכלס בקביעות. אינאקססיבל, ביחד עם האי גוף, הוא שמורת טבע שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינאקססיבל התגלה לראשונה ב-1652 על ידי ספינה הולנדית, 146 שנים לאחר שטריסטן דה קונה התגלה על ידי מלחים פורטוגזיים, והוא נקרא כך כיוון שצוות הספינה לא היה יכול לעבור אל החלק הפנימי של האי ונאלץ להישאר בחוף (Inaccessible באנגלית פירושו "בלתי נגיש"). אולם, במשלחות מחקר מאוחרות יותר הצליחו החוקרים להיכנס לפנים האי על מנת לחקור את הסביבה הטבעית הנמצאת בו.
האחים שטולטנהוף, שהגיעו לאינאקססיבל מגרמניה ב-1871, התגוררו באי במשך מספר שנים וניסו להקים בו תחנת מסחר עבור הסוחרים העוברים באזור. אולם, הם לא לקחו בחשבון את התדירות הנמוכה שבה מבקרים באי אנשים. בגלל המחסור במזון הם חולצו מהאי ב-1873 על ידי אה"מ צ'אלנג'ר שביקרה במקום כדי לבדוק את הפלורה והפאונה המקומיות. הסופר הדרום אפריקני אריק רוזנטל תיאר את האירועים שקרו לאחים סטולטנהוף בספרו Shelter from the Spray (בתרגום חופשי: מקלט מפני הרסס).
ב-1922 עגנה באינקססיבל ספינתו של ארנסט שקלטון, ושהתה שם זמן קצר. אחד הבוטניקאים ששהו על סיפון האונייה גילה עוף שמאוחר יותר ייקרא על שמו - גבתון וילקינס (שם מדעי: Nesospiza wilkinsi, שייך לציפורי השיר).
משלחת מחקר נורווגית שהתה על האי במשך שלושה שבועות ב-1938, ובתקופה זו הם הצליחו לגשת אל הרמה של האי ולקטלג בה צמחים, עופות וסלעים.
ניסיון נוסף למפות את האי נעשה במהלך משלחת החברה המלכותית לטריסטן דה קונה ב-1962, שלקחה איתה מדענים לאינאקססיבל. בדומה לחוקרים רבים לפניהם המדענים לא הצליחו להגיע לחלק הפנימי של האי. האי הוכרז ב-1976 כשמורת טבע לפי פקודת שימור טריסטן דה קונה. אולם, תושבי טריסטן דה קונה עדיין יכלו לצוד עופות ימיים על האי. הניסיון המוצלח ביותר לחקור את אינאקססיבל התרחש ב-1982 על ידי קבוצת תלמידים ומוריהם ממכללת דנסטון האנגלית. המשלחת שהתה באי בין ה-25 באוקטובר 1982 ועד ה-9 בפברואר 1983, הכינה מפות מפורטות של האי, חקרה את הפלורה, פאונה וגאולוגיה, והפעילה תוכנית לסימונם של למעלה מ-3,000 עופות.
המים הטריטוריאליים של אינאקססיבל הוכרזו ב-1997 כשמורת טבע לפי פקודת השימור מ-1976. נכון ל-2008 רק מדריכים מורשים מטריסטן דה קונה רשאים לקחת ספינות טיולים לאינאקססיבל.
הריסות של ספינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל מפות ניווט לא טובות הספינות שעברו ליד אינאקססיבל היו זקוקות להנחיה על ידי תושבי האיים, כיוון שהצוותים לא היו מודעים לזרמי המים. הריסות של ספינות היו מחזה נפוץ; לפחות 22 ספינות הרוסות התגלו באזור טריסטן דה קונה, ולכל הפחות שלוש מתוכן התגלו בסמוך לחופי אינאקססיבל.
הספינה הראשונה שטבעה נקראה בלנדן הול, והיא הייתה ספינה בריטית שהוחכרה לחברת הודו המזרחית. הספינה הפליגה ב-1821 עם 84 נוסעים ואנשי צוות. יעדה היה להפליג מעבר לסנט הלנה, אך הזרמים סחפו אותה לעבר טריסטן דה קונה. הספינה עלתה על שרטון באי אינאקססיבל, ירכתיה נשברו והסיפון הקדמי נסחף אל החוף. באירוע זה נהרגו שני אנשים. בתוך כמה חודשים הצליחו הניצולים לבנות סירות מעץ. ניסיונם הראשון להפליג לטריסטן דה קונה נכשל, והביא למותם של שישה אנשים. הניסיון השני הצליח יותר, והם הצליחו למשוך את תשומת לבם של תושבי האי. אחרוני הניצולים הובאו לטריסטן דה קונה ורובם נשלחו מאוחר יותר לקייפטאון שבדרום אפריקה.
ספינות נוספות שעלו על שרטון באזור אינאקססיבל הן Shakespeare בחוף החזיר (1883) ו-Helen S Lea בנקודה הצפונית (1897).
חיי הטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינאקססיבל מפורסם בעיקר בשל רלית האי אינאקססיבל, שהוא העוף הקטן ביותר החסר יכולות תעופה. עופות אחרים המקננים באי הם פינגווין מצויץ צפוני, אלבטרוס טריסטני, אלבטרוס עשון, Nesocichla eremita ממשפחת הקיכליים ושחפית אנטארקטית[1].
כאשר קורפורל ויליאם גלאס ומשפחתו היו למתיישבים הראשונים שהגיעו לטריסטן דה קונה ב-1816 הם הביאו איתם לאינאקססיבל עזים וחזירים על מנת שאלה ישמשו כמקור מזון. הם התגוררו באיים במשך 57 השנים הבאות, וסייעו לאחים סטולטנהוף בזמן שאלה שהו באיים, אך מתו לבסוף. במהלך ההיסטוריה של אינאקססיבל הובאו אליו פרות, כבשים וכלבים, אך כיום לא נותר להם זכר.
דוב ים תת-אנטארקטי ופיל ים דרומי נצפו גם כן באינאקססיבל במספרים גדולים, ובמים המקיפים את האי ניתן למצוא גם לווייתנאים.
עד כה לא התגלו על אינאקססיבל יונקים, זוחלים דו-חיים, פרפראים וחלזונות יבשתיים. באי יש 64 מיני צמחים מקומיים, כולל 20 מינים של בעלי פרחים ו-17 מינים של שרכאים. בנוסף, ניתן למצוא באי 48 מינים של חסרי חוליות, שעשרה מתוכם אינם מקומיים[2].
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תושבי טריסטן דה קונה מנצלים את אינאקססיבל לצורך כמה מטרות כלכליות. באי יש מרבצי גואנו וביצים, אך בגלל הקושי לנוע על אינאקססיבל תושבי טריסטן דה קונה נוטים להגיע אל האי נייטינגייל. אולם, שלוש ספינות בבעלות חברות שונות עורכות מסעות דיג לחופי האי. ועדה מיוחדת מטריסטן דה קונה העניקה להם היתר ב-1945 לשהות במרחק של עד שלושה קילומטרים מחופי האי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אינאקססיבל (באנגלית)
- אינאקססיבל באתר הרשמי של טריסטן דה קונה
- "היסטוריה של אינאקססיבל ודרום האוקיינוס האטלנטי". אורכב מ-המקור ב-2012-06-29.
- טריסטן טיימס: משלחת לאינאקססיבל
- תוכנית האזורים המוגנים: שמורת חיי הטבע האי גוף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Birds Ringed on Inaccessible Island, University of Central Lancashire, 2002(הקישור אינו פעיל, 21.05.2018)
- ^ Inaccessible Island - Wildlife and Plantlife, University of Central Lancashire, 2002(הקישור אינו פעיל, 21.05.2018)
