אררט
 | |
| מבט על ההר ממערב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש פעיל |
| גובה | 5,137 מטר |
| מדינה |
 טורקיה |
| מיקום | צפון-מזרח המדינה |
| רכס הרים |
רמת ארמניה  |
| מספר הר געש | 213040[1] |
| התפרצות אחרונה | 2 ביולי 1840 |
| העפלה ראשונה | 1829, על ידי פרידריך פארוט וחצ'אטור אבוביאן |
| קואורדינטות | 39°42′15.6″N 44°17′30″E / 39.704333°N 44.29167°E |
  | |
אררט (בטורקית: Ağrı Dağı (מילולית "הר התיבה"), בארמנית: Արարատ) הוא הר געש שכבתי פעיל הנמצא בצפון-מזרח טורקיה, סמוך לגבולות עם ארמניה ואיראן. להר יש שתי פסגות: אררט הגדול ואררט הקטן. פסגתו של אררט הגדול מתנשאת לגובה של 5,137 מטרים ונקראת מסיס, והיא המקום הגבוה ביותר בטורקיה המודרנית וברמה הארמנית. הפסגה הנמוכה יותר – אררט הקטן – מתנשאת לגובה 3,896 מטרים ונקראת סיס. ההר ממוקם 16 ק"מ מערבית לגבול עם איראן ו-32 ק"מ דרומית לגבול עם ארמניה. הר אררט מוכר בעיקר בשל אזכורו בתנ"ך כמקום עליו נחה תיבת נח, אך הקביעה כי הוא אכן הר זה שנויה במחלוקת.
לאורך ההיסטוריה עבר ההר בין מדינות ואימפריות שקמו ונפלו באסיה הקטנה והקווקז, בהן הסקיתים והמדים. במאה השלישית לפנה"ס גם אלכסנדר הגדול כבש את ההר בזמנו מהפרסים, והפך אותו לחלק ממוקדון, ממלכתו. לאחר כינונה של ממלכה ארמנית עצמאית בשנת 198 לפנה"ס, הר אררט היה חלק ממנה קרוב ל-600 שנה, למעט הפסקה קצרה בין השנים 114–118 לספירה, אז נכבשה הממלכה על ידי הקיסר הרומי טראיאנוס. לשנסתיימה תקופת שלטונה של ממלכת ארמניה על ההר, הפך המחוז כולו לשדה קרב בין האימפריה הפרסית לזו הרומית, ולאחר שזו האחרונה פוצלה לשתי קיסרויות נפרדות היה ההר בשליטת הקיסרות המזרחית, היא האימפריה הביזנטית.
בתחילת המאה התשיעית לספירה החילה הממלכה הארמנית מחדש את ריבונותה על האזור לתקופה קצרה. בשנת 1071 זכו בשטח הסלג'וקים לאחר שהביסו את הצבא הביזנטי, בקרב מנזיקרט, ששלט שם כ-25 שנה לאחר הארמנים. הממלכה הגאורגית המאוחדת השתלטה על השטח במאה השלוש עשרה עד לכיבוש ההר בידי העות'מאנים ב-1517 עד לתחילת המאה ה-20.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נשלט ההר על ידי הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה, עד לפלישת הצבא האדום – אז חולק הקווקז בין ברית המועצות לבין טורקיה. הגבול, לצערם של הארמנים, השאיר את הר אררט בשליטת הטורקים עד ימינו ואת מדינתם כחלק מהרפובליקות של ברית המועצות. ב-1991 קיבלה ארמניה את עצמאותה.
הראשונים לטפס על הר אררט בזמן המודרני היו ד"ר פרידריך פארוט – מגלה ארצות וחוקר טבע מאסטוניה, והמשורר הארמני חצ'אטור אבוביאן. לפסגת ההר הגיעו השניים ב-1829. ב-1856 העפילה אליה משלחת נוספת, בראשה עמד האירי רוברט סטיוארט, וארבעה מחבריו (פרייז'ר, ת'רסבי, ת'יאובלד ואוונס).
ב-1840 התפרץ ההר ונגרם נזק רב בחיי אדם וברכוש.[2]
אף על פי שאררט מצוי כיום בשטח טורקיה, הוא משמש סמל לאומי של ארמניה, ואף מופיע במרכזו של סמל ארמניה. בארמניה הוא מכונה גם "הר מסיס".
קישורו לסיפורי המקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר בראשית מזוהים "הרי אררט" כהר שעליו נחה תיבת נח לאחר שהסתיים המבול: ”וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט”(ספר בראשית, פרק ח', פסוק ד'). אישים רבים במהלך הדורות הציעו לזהות מספר אתרים באזור אנטוליה כמקום שעליו נחה התיבה, כשיש כאלה שאף הציעו "זיהוי" של שרידיה.
ארץ אררט מוזכרת גם היא בספר מלכים ב' פרק יט' פסוק ל"ז, ובספר ישעיה פרק לז' פסוק ל"ח, כארץ אליה נמלטו בניו של סנחריב מלך אשור, אַדְרַמֶּלֶךְ ושַׂרְאֶצֶר, לאחר שרצחוהו בשנת 681 לפנה"ס: ”וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט”.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות על הר אררט ממבט מארמניה
- הר אררט באתר נאס"א
- צילום לוויין של ההר ופרטים בסיסיים
- הר אררט – בגוגל מפות
- אררט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הר אררט (טורקיה), דף שער בספרייה הלאומית- אררט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- האם הר אררט באמת קיים?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר Global Volcanism Program
- ^ אנציקלופדיה אביב בערך אררט
