בז ציידים
 בז ציידים
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | בזאים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | בזיים |
| סוג: | בז |
| מין: | בז ציידים |
| שם מדעי | |
 Falco cherrugגריי, 1834 | |
| תחום תפוצה | |
צהוב - אזורי קינון, | |
| |
בַּז צַיָּדִים (שם מדעי: Falco cherrug) הוא עוף דורס מהסוג בז, שבמשפחת הבזיים. תפוצתו ממזרח אירופה ועד לסין כאשר הוא חורף במרכז אפריקה, בעיקר באתיופיה. בארצות ערב בז זה משמש לבזיירות ומכאן שמו העברי.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בז ציידים הוא בז גדול עם מוטת כנפיים גדולה ביחס לגודלו. אורכו 45–57 ס"מ, ואורך מוטת כנפיו היא 97–126 ס"מ. משקלם של הזכרים הבוגרים מגיע ל-730–990 גרם ומשקלן של הנקבות 970–1300 גרם. גבו חום וראשו בהיר, עם פס עין כהה ופס שפם דק וארוך. בטנו וחזהו בהירים, עם נקודות כהות.[2]
בדומה לבזים אחרים, לבז הציידים יש מקור מעוקל וחד המשמש בעיקר לתפיסת טרף. בז זה משתמש במקורו החד והחזק כדי לנתק את עמוד השדרה של הטרף.[3]
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בז ציידים שוכן באזורים חצי-מדבריים וביערות ממזרח אירופה עד מרכז אסיה. בחורף הוא נודד עד לאזורים הצפוניים של דרום אסיה וחלקים של אפריקה. (בשנת 1997 נצפו בזים גם באזור גרמניה).
הבזים בונים את קניהם על עצים גבוהים - 15 עד 20 מטר מעל הקרקע - באזורי פארק ויערות פתוחים. איש מעולם לא צפה בבז ציידים שהקים קן לעצמו. בדרך כלל הם תופסים קינים נטושים של מינים אחרים, ולעיתים אף מגרשים את בעלי הקן בכח. באזורים הררים יותר הבזים משתמשים בקנים בקצות הצוקים, כ-8 עד 50 מטר מעל לקרקע.
רבייה וצאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על מנת למשוך נקבות, בזי ציידים הזכרים עוסקים בתצוגות אוויריות מרהיבות. במפגשים קרובים יותר עם בן/בת זוג פוטנציאליים, הבזים קדים זה לזה, ואינטראקציות רבות משלבות אלמנט כלשהו של קידה. בחיזור אחר בת זוג פוטנציאלית, הזכר חג סביבה עם טרף משתלשל מטפריו, או שהוא מביא את הטרף לנקבה בניסיון להוכיח שהוא צייד טוב. לאחר מכן, במהלך תקופת הקינון, הזכר מאכיל את הנקבה הדוגרת.
הבזים בדרך כלל מתחילים להתרבות בגיל שנתיים עד שלוש שנים. בכל תטולה יש 2-6 ביצים, ובממוצע יש 4 ביצים לתטולה. לאחר הטלת הביצית השלישית מתחילה הדגירה המלאה ונמשכת בדרך כלל כ 32–36 יום.
הצעירים בוקעים בעיניים עצומות, אך הן נפקחות לאחר מספר ימים. הבזים הצעירים מתחילים לעוף בגיל 45 עד 50 יום, אך הם נשארים בשטח הקינון, תלויים בהוריהם למזון, עוד 30 עד 45 יום, ולעיתים יותר זמן. אם הם נתקלים במקור מזון מקומי גדול, פרחוני התטולה עשויים להישאר יחד זמן מה.
תוחלת חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזים המשמשים לציד עדיין סובלים מאותם גורמים לתמותה כמו אלה שחיים בטבע, כולל מספר מחלות חיידקיות וויראליות, טפילים ופציעות שנגרמו כתוצאה מפגיעה או מאבק עם טרף.
אף על פי שרוב הבזים החיים בטבע צפויים לחיות בין 5 ל 7 שנים, ידוע כי ישנם מעטים מהציפורים הללו שהגיעו גם לגיל 10 שנים. בזים החיים בשבי נוטים לחיות זמן רב יותר מאשר עמיתיהם הפראיים. בשבי צפויים הבזים לחיות בין 15 ל -20 שנה.
מזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך עונת הרבייה, מזונם מבוסס בעיקר על מכרסמים שוכני קרקע. בזמנים אחרים, מזונם כולל גם עופות שוכני קרקע כגון שליו, קטיים, פסיונים, ועופות אוויריים נוספים כמו ברווזים, אנפות ואפילו דורסים אחרים (כגון ינשופים, בזים אחרים וזרונים).[3][4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בז ציידים, באתר ITIS (באנגלית)
- בז ציידים, באתר NCBI (באנגלית)
- בז ציידים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- בז ציידים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בז ציידים, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- בז ציידים, באתר GBIF (באנגלית)
