בקיה (צמח)
 בקיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| סוג: | בקיה |
| שם מדעי | |
 Viciaלינאוס, 1753 | |
בַּקְיָה או בִּקְיָה (שם מדעי: Vicia) הוא סוג גדול בתת-משפחת הפרפרניים, המונה כ-250 מינים, שרובם מטפסים עשבוניים בעלי פרחים ממשפחת הקטניות.
עם סוג זה נמנה בין היתר המין בקית הגינה, המוכר בשם פול. בארץ ישראל גדלים בר 24 מינים.
שם הסוג מצוי בארמית: "בִּיקְיָא" מושאל מיוונית-עתיקה בהגיית: בּיקייה βῐκία לטינית vicia .
גרסה לשם הצמח שמקורה עממי מצויה בערבית-מצרית, וערבית-דרומית בצורה: بيقية (ביקיה) או باقية (באקיה) שנוצרו כנראה בהשפעת (בַאקילא) بَاقِلّاء בהוראת פול . בעברית ההגייה המקורית היא עם פתח (בַּקיה).[1]
תיאור כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוג זה נכללים עשבים חד או רב-שנתיים, שרובם מטפסים בעזרת קנוקנות. למינים בסוג זה חשיבות כלכלית – בעיקר לפול, הנאכל לאחר בישול או טרי, ובנוסף למינים בקיה תרבותית, בקיה שעירה ובקיה ארגמנית, המשמשים כצמחי מספוא (מזון לבהמות), בייחוד למטרת הכנת שחת.
הפרחים מפרישי צוף, ומותאמים להאבקת חרקים, בעיקר הפרפר כחליל הבקיה, דבורים.
עם סוג זה נמנים כ-120–150 מינים, שתפוצתם רחבה בייחוד בחצי הכדור הצפוני ובדרום אמריקה. אזור המזרח התיכון מהווה מוקד התמיינות משני עבור המין. 24 מינים מסוג זה מצויים בארץ ישראל.
מאפיינים מורפולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבקיה הינה עשבוני רב שנתי, כך שהגבעול ירוק ורך, ומסוגל לבצע פוטוסינטזה.
העלים מנוצים פעם אחת (תכונה האופיינית לסוג) והם בעלי 2 עד הרבה זוגות עלעלים תמימים או פגומים במקצת בקציהם. לעיתים רחוקות העלעלים משוננים ואז התרמיל בעל שפה ריסנית- גבשושית. לעיתים מספר העלעלים מועט והעלה נראה כעלה תלתני, כמו במין בקיה צרפתית.
ציר העלה מסתיים לרוב בקנוקנת ברורה – חלק דק של טרף העלה, שלרוב נכרך על עצמים, ובכך מסייע לצמח לטפס מעלה או להשתרג. לעיתים הקנוקנת מנוונת לזיף.
הלוואים קצרים מהעלעלים, שפתם תמימה או לעיתים רחוקות משוננת. במינים רבים, היו הלוואים בעלי צופן כהה. אם התפרחת חיקית מסוג אשכול. בכל תפרחת מספר פרחים או פרח בודד.
מבנה הפרח וגביע הפרח אופייניים למשפחה. הגביע בעל שיניים שוות וצינור אלכסוני או גביע דו-שפתני ששפתו אלכסונית עם שיניים עליונות ארוכות מהתחתונות. אם זאת, עומק הגביע או קוטר הפרח משתנים מאוד בין מין למין. כך למשל, בקיה שעירה תציג תפרחת מרובה בפרחים קטנים ומאורכים, ובזמן שבקיה צרפתית תציג פרח רחב יחסית, הדומה יותר לטופח.
הכותרת הפרפרנית מגוונת גם היא, ונאה מגוונים של כחול, ארגמן וסגול כהה עד לסגול לילכי, צהוב ולבן. מספר האבקנים 10. 9 מהם זיריהם מאוחים לצינור ואחד חופשי. משוטי הסירה מעורים בסירה. צינור האבקנים מסתיים בקו אלכסוני (בשונה מטופח). השחלה עלילת בת עלה שחלה אחד והיא נישאת על עוקץ קצר. עמוד השחלה שעיר או קירח בראשו, סמוך לצלקת.
הפרי הוא תרמיל סרגלי עד מאורך, שאורכו גדול לפחות פי 2 מרוחבו. הוא פחוס על פי רוב, לפעמים גלילי וללא עורקי אורך בולטים בקשוות. הזרעים כדוריים על פי רוב, לעיתים רחוקות מצולעים ומספרם נע בין 2-6 בתרמיל, בהתאם למין ולהצלחה בהפרייה.
הסוג בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארץ ישראל גדלים 24 מינים בסוג זה; מרביתם אופייניים לחבל הצומח הים-תיכוני של הארץ, ומספרם עולה ככל שמצפינים. הם מופיעים בבתי גידול שונים: 10 מינים מצויים בנופי צומח עשבוני, 11 מיני אופייניים לחורשים ובתות, 8 מינים נוטים להופיע באדמות כבדות ומעובדות ו-7 מינים אופייניים לבתי גידול לחים כדוגמת גדות נחלים וביצות. רק שני מינים מופיעים בבתי גידול יובשניים כדוגמת ערבות ומדבריות.
4 מינים נחשבים למינים "אדומים" – כלומר, הנמצאים בסכנת הכחדה ממשית בארץ: בקיית הבזלת, בקית החולה ובקית יזרעאל – שלושתם אנדמיים (בלעדיים) לארץ. המין בקיית קפריסין הוא מין אדום נוסף, המופיע באופן נדיר בגליל, והוא אנדמי למזרח הים התיכון.
מיני הסוג בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המינים שלהלן מובאים בסדר שיטתי:
- בקית הבזלת (Vicia basaltica)
- בקיה בנגלית (Vicia benghalensis)
- בקיה אנטולית (Vicia bithynica)
- בקיה חדודה (Vicia cuspidata)
- בקית קפריסין (Vicia cypria)
- בקית הכרשינה (Vicia ervillia)
- בקית יזרעאל (Vicia esdraelonesis)
- בקית הביצות (Vicia galeata)
- בקית הגליל (Vicia galilaeae)
- בקית החולה (Vicia hulensis)
- בקית כלאים (Vicia hybrida)
- בקיה טופחנית (Vicia lathyroides)
- בקיה דקיקה (Vicia laxiflora)
- בקית צהובה (Vicia lutea)
- בקיה מדורבנת (Vicia monantha)
- בקיה צרפתית (Vicia narbonesis)
- בקיה ארץ-ישראלית (Vicia palaestina)
- בקיה מצויה (Vicia peregrina)
- בקיה קטנה (Vicia pubescens)
- בקיה תרבותית (Vicia sativa)
- בקית המשי (Vicia sericocarpa)
- בקיה דקת-עלים (Vicia tenuifolia) - ערך טבע מוגן[2]
- בקיה עדינה (Vicia tetrasperma)
- בקיה שעירה (Vicia villosa)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נעמי פינברון-דותן ואבינעם דנין, "בקיה", בתוך: המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת כנה, 1991, עמ' 366–372. (הספר בקטלוג ULI)
- עזי פליטמן, "בקיה", בתוך: החי והצומח של ארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, כרך 10, עמ' 182–185.
- אבי שמידע וגדי פולק, "בקיה", בתוך: הספר האדום צמחים בסכנת הכחדה בישראל, ירושלים: הוצאת רשות הטבע והגנים, 2007, כרך א', עמ' 214–222.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בקיה, באתר ITIS (באנגלית)
- בקיה, באתר NCBI (באנגלית)
- בקיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בקיה, באתר Tropicos (באנגלית)
- בקיה, באתר GBIF (באנגלית)
- בקיה, באתר IPNI (באנגלית)
- בקיה, באתר הפלורה של פקיסטן (באנגלית)
- בקיה, באתר צמח השדה
