לדלג לתוכן

הידריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הידרידאנגלית: Hydride) הוא יון שלילי של מימן (H-). המונח משמש גם לציון תרכובות של יון זה, ולעיתים תרכובות אחרות של מימן, בייחוד תרכובות אי-אורגניות.

סוגי הידרידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הידריד אל-מתכתי - יצור לרוב תמיסה חומצית במים.
  • הידריד מתכתי - יצור לרוב תרכובת בעלת pH בסיסי במים. ההידרידים של המתכות אלקליות ומתכות אלקליות עפרוריות פולטים בדרך-כלל מימן בתגובה עם מים:
  • הידרידים יוצאי דופן הם הידרידים היוצרים קשרי מימן (הידרידים שבהם קשורים היסודות חנקן, חמצן או פלואור למימן). ייחודם של הידרידים אלה הוא בכך שנקודות ההיתוך והרתיחה שלהם גבוהות בהשוואה להידרידים אחרים שאינם יוצרים קשרי מימן.

המים, החיוניים לחיים, הם ההידריד הנפוץ ביותר בכדור הארץ. בניגוד לרוב התמיסות המימיות של ההידרידים האל-מתכתיים, ה-pH של המים הוא נייטרלי.

השוואת נקודת הרתיחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו הם ארבעה הידרידים מהשורה השנייה במערכה המחזורית והטורים שלהם עוקבים:

  • CH4 מטור רביעי.
  • NH3 מטור חמישי.
  • H2O מטור שישי.
  • HF מטור שביעי.

ההידריד הראשון, CH4, יוצר קשרי ואן דר ואלס ונקודת הרתיחה שלו היא 180- מעלות צלזיוס. שלושת ההידרידים הבאים אחריו הם הידרידים היוצרים קשרי מימן ועל כן נקודת הרתיחה שלהם תהיה גבוהה יותר. נקודת הרתיחה של NH3 היא 25- מעלות צלזיוס. נק' הרתיחה של H2O היא 100 מעלות. נקודת הרתיחה של HF היא 25 מעלות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]