ויליאם ביצ'י

ויליאם ביצ'י
Henry William Beechey
לידה	12 בדצמבר 1753; ברפורד, הממלכה המאוחדת
פטירה	28 בינואר 1839 (בגיל 85); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
בן או בת זוג	אן ג'זופ
צאצאים	הנרי ויליאם ביצ'י, ריצ'רד ברידג'ס ביצ'י, שרלוט ארל ביצ'י, פרדריק ביצ'י, סנט וינסנט ביצ'י, פרדריק ויליאם ביצ'י, ג'ורג' דאנקן ביצ'י, אן דודסוורת' ביצ'י

סר ויליאם ביצ'י (באנגלית: William Beechey‏; 12 בדצמבר 1753 – 28 בינואר 1839) היה צייר אנגלי מוביל בתור הזהב של הציור הבריטי.^[1]

ביוגרפיה

ראשית חייו

ביצ'י נולד בבורפורד, אוקספורדשייר, ב־12 בדצמבר 1753, בנם של ויליאם ביצ'י, עורך דין, ואשתו חנה קרא. שני ההורים נפטרו כשהיה עדיין צעיר. הוא ואחיו גודלו על ידי דודו סמואל, עורך דין שהתגורר בצ'יפינג נורטון הסמוכה. הדוד היה נחוש בדעתו כי על ביצ׳י הצעיר ללכת בדרכו בקריירה של עורך דין. בגיל מתאים הוא נכנס לעבוד כפקיד. אבל ויליאם ביצ׳י החליט לעסוק באמנות.^[2]

קריירה

הוא התקבל לבית הספר המלכותי של האקדמיה לאמנות בשנת 1772, שם הוא למד אצל יוהאן זופני. הוא הציג לראשונה באקדמיה בשנת 1776. דיוקנאותיו המוקדמים ביותר שנותרו הם בעיקר דמויות באורך מלא ומזכירים את זופני.

בשנת 1782 הוא עבר לנוריץ', שם זכה במספר עבודות, כולל דיוקן של סר ג'ון וודהאוס וסדרת דיוקנאות אזרחיות לאולם סנט אנדרו, נוריץ'. בשנת 1787 הוא חזר ללונדון ובשנת 1789 הציג דיוקן מפורסם של ג'ון דאגלס, בישוף קרלייל. הקריירה של ביצ'י בתקופה זו מסומנת ברצף של דיוקנאות - עשויים במיומנות ובאיפוק כמיטב המסורת של סר ג'ושוע ריינולדס.

סגנונו של ויליאם ביצ'י התאים באופן מושלם לטעם המקובל של משפחת המלוכה, ובשנת 1793 הוטל עליו לצייר דיוקן באורך מלא של המלכה שרלוט, ומונה לאחר מכן כצייר הדיוקנאות הרשמיים שלה. באותה שנה הוא נבחר כחבר עמית באקדמיה המלכותית.

לאחר מינויו המלכותי, מספר העבודות המלכותיות שקיבל על עצמו גדל בצורה ניכרת, ובשנת 1797 הציג שישה דיוקנאות מלכותיים.

בשנת 1798 הוא נבחר כחבר מן המניין באקדמיה המלכותית^[3] וצייר את ג'ורג' השלישי נסיך ויילס. הקומפוזיציה העצומה הזו מציגה את המלך ג'ורג' השלישי, נסיך ויילס רוכב על סוס בסקירת פרשים מדומיינת בהייד פארק. דווח כי המלך היה מרוצה מהציור, וגמל את ביצ'י בתואר אבירות.

דיוקנאותיו של ביצ'י של סוף המאה ה-18, נחשבים לצבעוניים והתוססים ביותר שלו. הם קרובים יותר לטכניקות הראוותניות והחופשיות בהן השתמשו מתחריו הצעירים, ג'ון הופנר וסר תומאס לורנס.

לאחר הפסקה קצרה, החסות המלכותית התחדשה בסביבות 1813, כאשר מונה ביצ'י לצייר את דיוקנו של הנסיך ויליאם פרדריק, הדוכס מגלוסטר, והגיעה לשיא עם מינויו בשנת 1830 לצייר דיוקן ראשי של המלך ויליאם הרביעי.

בשנת 1836 פרש ביצ'יי להמפסטד וב־11 ביוני באותה שנה, נמכרה תכולת הסטודיו שלו יחד עם האוסף שלו בקריסטי.

על אף שהיה ידוע כקצר רוח, ביצ'י היה ידוע בנדיבותו כלפי התלמידים, במיוחד הוא התעניין מקרוב בקריירה של ג'ון קונסטבל הצעיר.

משפחה

נישואיו הראשונים של ויליאם ביצ'י היו עם מרי אן ג'ונס (1760–1793) ילדיהם כללו את הצייר הבריטי והאגיפטולוג הנרי ויליאם ביצ'י (1788–1862).^[4]

לאחר מות אשתו הראשונה התחתנה וילאם ביצ'י עם הציירת המצליחה אן ג'זופ (1764–1833) בשנת 1793. נולדו להם מספר ילדים ביניהם: קפטן הצי המלכותי, הגאוגרף והפוליטיקאי פרדריק ויליאם ביצ'י (1796–1856); הצייר ג'ורג' דאנקן ביצ'י (1798–1852); איש הכמורה סנט וינסנט ביצ'י (1806–1899); וצייר ואדמירל חיל הים הבריטי ריצ'רד ברידג'ס ביצ'י (1808–1895).