לדלג לתוכן

זה הדוד שלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זה הדוד שלי
Mon Oncle
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי ז'אק טאטי
הופק בידי ז'אק טאטי
תסריט זאק טאטי, ז'אן לוט
עריכה סוזן בארון
שחקנים ראשיים ז'אק טאטי
מוזיקה אלן רומן
פרנק ברצ'ליני
צילום ז'אן בורגיון
מדינה צרפתצרפת צרפת
חברת הפקה גומון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Gaumont Film Company
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 במאי 1958
משך הקרנה 120 דקות (צרפתית)
111 דקות (אנגלית)
שפת הסרט צרפתית
סוגה סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זה הדוד שליצרפתית: Mon Oncle) הוא סרט קומדיה צרפתי משנת 1958 בבימויו של ז'אק טאטי שגם הפיק, כתב את התסריט ומשחק בו בתפקיד ראשי.

זה הסרט השני שלו (והראשון בצבע) שבו הוא מופיע בתפקיד מר הולו (Monsieur Hulot). מר הולו לובש תמיד את אותו מעיל גשם, חובש מגבעת ומעשן מקטרת. הוא דמות תימהונית שהמציאות נוטה להפתיע שוב ושוב. מבטו התמים לחלוטין מאיר באור מגוחך את מוסכמות החברה, את המודרניזם ובאופן סמוי יותר את המבנה הפוליטי והכלכלי. הסרט מבקר את מעמד הביניים הנובו רישי ואת תרבות הצריכה.

כמו בסרטיו האחרים של טאטי יש בסרט הזה מעט מאוד דיאלוג ושימוש במוזיקה ואפקטים קוליים במקום בדיבור.

הסרט זכה להצלחה גדולה בצרפת, בריטניה וברחבי העולם כולל בישראל.

בנוסף לגרסה הצרפתית, הופקה גם גרסה מקוצרת במקצת באנגלית. הדיבור המועט דובב לאנגלית אבל רעשי הרקע והג'יבריש של האנשים נשארו.

טאטי זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ולפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן והיה מועמד לפרס דקל הזהב ולמועמדוית ופרסים רבים אחרים.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסייה ארפל (ז'אן פייר זולא) הוא תעשיין עשיר בעל מפעל מצליח למוצרי פלסטיק. הוא גר בווילה בפריז עם אשתו (אדריאן סרבנטי) ובנם ז'ראר (ארלן בקור).

מאדאם ארפל היא עקרת בית שמסתובבת כל הזמן עם מטלית לניגוב אבק. בבוקר היא מכינה את בעלה ליציאה, מנקה את תיקו ואת הרכב המהודר שלהם אליו מצטרף בנם ז'ראר בדרך לבית הספר.

מאדאם ארפל מקפידה על הניקיון בווילה. אסור לדרוך על הדשא אלא על משטח אבן מסומן. במרכז הגינה יש מזרקת מים היוצאת מפיו של דג ומופעלת על ידה רק כשמגיע אורח חשוב.

המטבח שלה עשיר במתקנים חשמליים לפתיחת וסגירת מגרות והפעלת מכשירי בישול שונים.

למאדאם ארפל יש אח בשם מסייה הולו (ז'אק טאטי) שמדאיג אותה. הוא גר בסמוך בקומה שלישית בשכונה שעומדת להיהרס, אינו עובד ומשוטט כל הזמן כשהוא לבוש באותם הבגדים – מכנסיים ארוכים, כובע ומעיל גשם כשהוא מחזיק במטרייה ובפיו מקטרת.

הילד ז'ראר נמשך דווקא לדודו הולו. הוא מסתובב בעיר עם חבריו והם מתנכלים לעוברים ושבים בעידודו של הדוד שמרכיב אותו על אופניים ממונעים. מאדאם ארפל רוצה להכיר לאחיה את שכנתה העשירה (דומיניק מארי) ומזמינה את הולו למסיבה בחצר הווילה ביחד עם משפחת התעשיין פישאר (לוסיין רז'י). הולו גורם למבוכה כאשר הוא פוגע בטעות במזרקת הדג שמתחילה להתיז לכל עבר.

מסייה ארפל מפתיע את אשתו במכונית מהודרת והיא מפתיעה אותו בדלת אוטומטית לחנייה אך הם נסגרים בחנייה והעוזרת ז'ורזט (איבון ארנו) מפחדת לעבור ליד העין האלקטרונית הפותחת את החנייה.

מאדאם ארפל משכנעת את בעלה שיעסיק את אחיה במפעל. הולו מתרשל בתפקידו ובמקום שייצאו צינורות פלסטיק ישרים, הם יוצאים בצורת נקניקיות.

מסייה ארפל לוקח את אשתו למסעדה מפוארת ונותן לכנר שטר כסף כדי שינגן למענם. באותו זמן מסתובב הולו בחוצות פריז עם ז'ראר.

לבסוף מחליט מסייה ארפל למנות את גיסו לסוכן נודד של המפעל והם נפרדים ממנו לדאבון ליבו של ז'ראר.

צוות השחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם השחקן/ית שם הדמות הערות
ז'אק טאטי מסייה הולו
ז'אן פייר זולא מסייה ארפל
אדריאן סרבנטי מאדאם ארפל
ארלן בקור ז'ראר ארפל
איבון ארנו ז'ורז'ט עוזרת בית
לוסיין רז'י מיסייה פישאר תעשיין
דומיניק מארי שכנה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זה הדוד שלי בוויקישיתוף