לדלג לתוכן

יהדות קרפטורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות קרפטורוס
בית הכנסת באוז'הורוד בשנות ה-20.
בית הכנסת באוז'הורוד בשנות ה-20.
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
שפות
יידיש, רוסית, אוקראינית
יהודים באונגוור אוג'הורוד

יהדות קרפטורוס מתייחס ליהודים שהתיישבו בשש המאות האחרונות בחבל קרפטורוס הנמצא כיום במערב אוקראינה. האזור מרובה תרבויות ואתניות ומרובה שמות בשל חילופי שלטון תדירים, במיוחד במאה העשרים. יהודים הגיעו אליו בעקבות פרעות והתפתחו בו קהילות יהודיות רבות ורבנים בני שושלות רבנים ידועות התיישבו באזור.

מידע כללי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבל קרפטורוס, רותניה הקרפטית, רוס הקרפטית או זקרפטיה באוקראינית Закарпатська область - זקרפטסקה אובלאסט בהונגרית Kárpátontúli terület ו-Kárpátalja, ברוסינית Подкарпатьска област בסלובקית ובצ'כית akarpatská oblasť ידוע גם בשם טרנסקרפטיה וסאבקרפטיה בפי תושבי החבל שעבר שינויים מדיניים ושלטוניים רבים[1][2]. החבל כולל 4 מחוזות: אונגוור, ברג, אוגוצ'ה ומארמורוש ומשתרע על שטח של כ-12,800 קמ"ר.

היסטוריה של יהדות קרפטורוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התיישבו באזור קרפטורוס כבר במאה ה-15 כששליטים מקומיים אפשרו גם לאזרחים יהודים להחזיק בקרקע ולעסוק במלאכות רבות מהם היו מנועים במקומות אחרים. עדויות כתובות ראשונות להימצאות של יהודים באזור קיימות החל מהמאה ה-17 לאחר שבעקבות פרעות חמלניצקי נמלטו יהודים לאזור הקרפטים בלחץ תושבי פולין שראו בהם מתחרים כלכליים. יהודים שהתיישבו באזור הקימו קהילות שבנו בתי כנסת גדולים, בתי ספר, בתי דפוס, עסקים מגוונים, תעשיית עץ חקלאות וכרמים.

עם חלוקת פולין הראשונה ב-1772 סופחה גליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית[3][4]ועקב כך החלו יהודים מגליציה להגיע לקרפטורוס בחיפוש אחר פרנסה טובה יותר. הגירה זו נמשכה עד מלחמת העולם הראשונה והטביעה את חותמה על אפיונן של רבות מהקהילות בקרפטורוס כי ראשוני הרבנים בחבל היו מגליציה והשפעתם הרבה באמצעות החסידות הייתה מכרעת.

בסוף הרבע הראשון של המאה ה-18 נספרו בחבל כ-450 יהודים השייכים לכ-100 משפחות. לאחר חלוקת פולין בשנת 1772 והפיכתה של גליציה לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, גבר זרם המהגרים היהודים מגליציה ואז גם ממוראביה ואוסטריה התיישבו יהודים באזור. הגירה זו נמשכה עד מלחמת העולם הראשונה והטביעה את חותמה על אפיונן של רבות מהקהילות בקרפטורוס כי ראשוני הרבנים בחבל היו מגליציה והשפעתם הרבה באמצעות החסידות הייתה מכרעת[5].

לאחר אביב העמים ומלחמתם של ההונגרים באוסטרים בשנת 1848 פנה הרב מנחם א"ש רבה של אונגוור לשלטונות ההונגריים והציע תוכנית לארגון הקהילות היהודיות בכל החבל. תוכנית זו כוונה בעיקרה כנגד הזרם הרפורמי ביהדות וסימנה את תחילת ההשפעה של החתם סופר ותלמידיו על יהודי קרפטורוס[5]. שנות הששים של המאה ה – 19 היו שנות מפנה ותסיסה פנימית בקהילות החבל. בשנת 1865 נאספו 25 רבנים במיכאלובצה שבמזרח סלובקיה בקרבת העיר הגדולה אונגוור ויצאו כנגד יוזמות הרפורמה שהחלו חודרים מהונגריה באותה עת. אספה זו קבעה את היידיש כשפת הדרשה המותרת היחידה, וגרמה למורת רוח רבה בקרב הזרם הרפורמי שנטה לאמץ את השפה ההונגרית. סך הכול חתמו על פסק-הדין המפורסם של האספה 71 רבנים מתוכם 16 היו מקהילות קרפטורוס. בשנת 1868 התכנס בבודפשט הקונגרס של יהודי הונגריה בו נגרם קרע אדיר בין תומכי האורתודוקסים לבין תומכי הזרם הנאולוגי הרפורמי. האורתודוקסים פרשו מן הקונגרס בשנת 1870 והקימו את איחוד הרבנים האורתודוקסים של קרפטורוס בהנהגת הרב משה שיק מחוסט אשר במזרח קרפטורוס. ארגון זה אסר במפורש על כל מגע עם הקהילות הנאולוגיות והפילוג בין הזרמים הפך להיות עובדה מוגמרת. גם בקרב הרבנים האורתודוקסים עצמם היה פילוג בין מתנגדים לבין חסידים שהוביל למחלוקות, מריבות והלשנות.

באותה עת חלו גם תמורות חשובות במצבם הפוליטי של היהודים וביחס השלטונות ההונגריים אליהם. בשנת 1840 נחקק החוק הראשון להטבת מצב היהודים. החוק אפשר ליהודים בהונגריה ובכללם יהודי קרפטורוס חופש מגורים וחופש כלכלי מלא. בעיר סגד הוענקו ליהודים זכויות מלאות בשנת 1849 כתמורה לתרומתם במאבק הלאומי של ההונגרים, ובשנת 1867 הוענק שוויון זכויות מלא לכלל יהודי הונגריה. יחד עם זאת הגירת היהודים לתוך החבל קיבלה תנופה מחודשת לאחר הפוגרומים ברוסיה בתחילת שנות השמונים של המאה ה–19. ההגירה עוררה התנגדות של תושבי האזור בגלל חששותיהם לפגיעה בפרנסתם ואף התקיים דיון ציבורי ופרלמנטרי בבודפשט. כתוצאה מכך הוקשחה השמירה על הגבולות. מהגרים עניים גורשו חזרה למקומות מהם הגיעו והשלטונות קבעו קריטריונים נוקשים לקבלת היתר ישיבה קבוע בחבל, דבר שעתיד לגבות את הקורבנות הראשונים של שואת יהודי קרפטורוס. במקביל התקיימה הגירה יהודית שלילית מקרפטורוס ליעדים אחרים בעולם ובעיקר לאמריקה. עם זאת קהילות החבל הלכו וגדלו ועד סוף המאה ה-19 חיו באזור כ-150,000 יהודים[6].

תעסוקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבל הקרפטים היה דל בחומרי גלם ולכן התפתחות התעשייה בו הייתה איטית. רוב האוכלוסייה ובכללם היהודים התרכזו בכפרים ובעיירות ורבים היו עניים מרודים. אלה שעבדו עסקו בעיקר בעבודת אדמה ומרעה, כריתת עצים והשטתם על דוברות בנהרות, רוכלות זעירה, עגלונות, וייצור ומכירה של משקאות אלכוהוליים. בערים ובעיירות הגדולות יותר היהודים עסקו במסחר, תיווך ובנקאות ומעטים היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר עורכי-דין ורופאים. יהודים התפרנסו גם ממשרות דת – רבנים, דיינים, גבאים, שוחטים ומלמדים בחדרים. היו גם יהודים ששימשו מורים בבתי ספר לא יהודיים בעיקר כמורי דת לילדים היהודיים שלמדו בהם. שכבה דקה מאוד של יהודים נמנו על בעלי המעמד הגבוה ונהנו מחיי רווחה של ממש.

הקשר והיחסים בין יהודי החבל לשאר יהודי הונגריה היה מאופיין בעיקר בזרות וניכור. בעוד יהודי הונגריה היו במגמה של התבוללות ונכונות להשתלב בתרבות ההונגרית סביבם, יהודי קרפטורוס דבקו באורח חיים דתי מסוגר והתנגדו לפתיחות לתרבות הסובבת אותם. גאוותם הלאומית דתית של יהודי החבל עמדה בניגוד ברור לנטייתם של יהודי הונגריה לראות את עצמם קודם כל כהונגרים.

בקרפטורוס היו המתיישבים היהודים הראשונים חוכרי הזיכיונות, הזיכיון לייצר ולמכור יי"ש, לקנות את התבואה ולמכרה, לכרות ולמכור את העצים ולהשיטם במורד הנהרות אל מחוזות שלא נתברכו ביערות צפופים כאלו של קרפטורוס. כמו במזרח אירופה כולה, היו יהודי קרפטורוס המניעים של כלכלת הארץ הכפרית, הנבערת והנחשלת, וגם שנואים בדיוק בשל תפקידם זה[7].

בשנת 1921 כ-27% מיהודי רוסיה התת-קרפטית חיו מחקלאות כך שאחוז האיכרים היהודים היה הגבוה ביותר בכל אירופה. במפקדי האוכלוסין של 1921 ו-1930, 87 ו-93 אחוזים בהתאמה מכלל היהודים קרפטורוס תפסו את הלאום שלהם כיהודים. זו נחשבת לקבוצה הפחות מתבוללת דוברת יידיש בצ'כוסלובקיה. מחקרים היסטוריים מספקים עדויות רבות לכך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יחסי רותנים-יהודים היו בדרך כלל טובים. ב-1939 רישומי מפקד האוכלוסין הראו כי 80,000 יהודים חיו במחוז האוטונומי של קרפטורוס.

תואר שיהודי קרפטורוס[7]במיוחד באזור ההרים במחוז מראמורש נעשו דומים לנוף הפראי שבתוכו חיו. כבר במאה ה־18 היה היהודי של קרפטורוס לא העסקן, המלווה בריבית, חוכרו של הפריץ, אלא דווקא עובד אדמה חסון. יהודי האזור היו איכרים, כורמים ויוגבים, חוטבי עצים, עגלונים, שורפי סיד ונפחים, מגדלי צאן ומגבני גבינות, בוקרים ונוקדים, יהודים שחכרו שדות מרעה וגידלו בהמות. הם בצרו ענבים ועשו את יין הפסח שלהם בכוחות עצמם. במארמרוש חיו אף "כ־10,000 רפסודאים, עם חזק וגבה קומה, וביניהם גם יהודים אמיצים, בעלי שיער אדום!".

בניגוד לאזורים אחרים באוקראינה בקרפטורוס, לא היו מהומות נגד יהודים או פוגרומים.

מוסדות קהילתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-18 ותחילתה של המאה ה-19 התפתחו קהילות יהודים בחבל לא מעט בזכות פועלם של רבני הקהילה. מונקץ' הייתה אחת הערים הגדולות שכבר עם ייסודה של הקהילה ב-1741 מנתה כ-80 יהודים ואז נוסד גם בית הכנסת הראשון בעיר. ב-1769 התנהלו חיים יהודיים פעילים במונקאץ’ פעל בה בית מדרש קבוע לתורה ולתפילה, והיו בעיר כמה חדרים. ב-1814 נוסדה החברה קדישא שהפעילה גם בית חולים עם רופאים ורוקחים קבועים. בשנות ה-40 של המאה ה-19 הוקם בית חולים יהודי במונקץ' ובשנת 1871 כבר היו בו חמישה רופאים יהודים. ב-1903 עלה מספרם לשמונה. ב-1840 הוקמה אגודת פועלי צדק שנועדה לסייע לבעלי מלאכה בהלוואות. החברה לגמילות חסדים נוסדה ב-1846 ויושבי הראש, הגזברים והמבקרים הפנימיים שלה פעלו בהתנדבות ונבחרו מדי שנה. נשים פעלו באגודות שסייעו ליתומים, אלמנות וחולים. באישור הקיסר בחרה הקהילה מדי שנה ראש קהילה וחברי ועד, חזנים ושרתים, שוחטים, שמש וסופר. הרב הראשי, הדיין והרופא מונו למשרה קבועה. בעיקר העשירים שבהם היו בעלי זכות בחירה. ב-1871 הקים ר' פנחס בלייער את בית הדפוס העברי הראשון בעיר שהפך למרכז הוצאה לאור בעברית לכל הונגריה. מוסדות החינוך היהודי היו חדרים וישיבות לבנים בלבד. מצב התברואה בחדרים רבים היה ירוד והם נוהלו בידי מלמדים בעלי השכלה תורנית בלבד. במונקאץ’ הוקם ב-1866 בית ספר יהודי שהעניק השכלה כללית ובו שלוש כיתות. משפחות עשירות יכלו להבטיח לבני ביתם השכלה כללית מידי מורים פרטיים. שמעון נומיס, בעל בית מסחר לספרים בעיר, הוציא לאור קטלוג ספרים עבריים. בשנת 1907 פעלו בעיר חמישה בתי דפוס יהודיים.

היהדות החרדית בקרפטורוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המלחמות הייתה קרפטורוסיה מרכז חשוב של היהדות החרדית כולל קבוצות חסידיות. רבנים ידועים רבים חיו כאן ניהלו ישיבות והחזיקו חצרות. קבוצות אלו התחרו לעיתים קרובות זו בזו, הייתה גם תחרות בין הקבוצות החילוניות השונות. המדנים בין חסידים ומתנגדים, ואף בין הרבנים והחצרות השונים, הגיעו לעיתים לשיאים. קשה במיוחד היה מצבם של רבנים מתנגדים גדולים בתורה ככל שהיו שנתקבלו לכס הרבנות בערים ובעיירות חסידיות. שנאתם של חסידי העיר מונקאץ' לרבה הפרושי חיים שרייבר סופר הגיעה לכדי כך שזרקו את ספרו "מחנה חיים", לבית הכיסא. רב אחר ר' יעקב צבי וואלדמאן רבה של בורשה נודה והוחרם על ידי חסידי ויז'ניץ משום שהגדיר כעבודה זרה את התפארותם ברבם כבמלך המשיח, והוא הגיע עד פת לחם. מחלוקת מרה ניצתה על רקע החידוש של שירי תפילה בבית הכנסת ובבֶּרֶגְסאס ברהובו עזב הרב את בית הכנסת ולא חזר לשם עוד לאחר שעבר לפני התיבה שלו חזן אחד "ריק ופוחז עם שישה כלבים משוררים". עד כדי כך מיררו חסידי העיר חוסט את חייו של ר' עמרם בלום אף שהיה גדול בתורה עד שסיכם ואמר: "למה קראו למחוז זה מארמרוש? כלום לא הספיק היה לכנותו 'מר'? אלא שאין 'מר' לבדו ממצה את המצב, שהוא 'מר מרוש'!".

המחלוקות לא נתגלעו רק בין חסידים למתנגדים. כאשר פרצה מחלוקת בין זרם חסידי אחד למשנהו היא נוהלה במרירות ובחריפות. מחלוקת קשה התקיימה בין חסידי סיגֶט ושושלת האדמו"רים לבית טייטלבאום לבין חסידי ויז'ניץ במשך שנים על רקע סכסוך טריטוריאלי בתחום השחיטה וכדי כך הגיעו פני הדברים שחסידי ויז'ניץ האשימו את חסידי סיגט כי הלשינו לז'נדרמריה על האדמו"ר הצעיר ר' ישראל לבית ויז'ניץ, כדי שיגייסוהו לצבא ביום ברית המילה של בנו הבכור. לעומתם החלו חסידי סיגט חוטפים את קופסאות הצדקה של רבי מאיר בעל הנס שנקבעו על ידי כולל ויז'ניץ לפרנסת עניי ארץ ישראל. גרועים מכולם היו כנראה חסידי הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאץ' שנהגו לפזר מסמרים במקווה של יריביהם. כדי כך ניטשה המלחמה בין חסידי הרבי ממונקאץ' לחסידי הרבי מבאלז כשעיתונאי יהודי זר שהגיע למונקאץ' כתב: "וכי מה הם אמריקה ואסיה עם כל ארמונותיהם ואוצרותיהם, קיסריהם ומלחמותיהם, לעומת המלחמה הגדולה שבין הרבי ממונקאץ' ובין הרבי מבאלז הנמשכת זה שני דורות ובה משתתפים דרי מַטָה וצבאות השמים, השרפים וכוכבי מעלה כאחד". בקרפטורוס התגבש מחנה אורתודוקסי בעל מאפיינים ייחודיים שניתן לכנות אורתודוקסיה קיצונית[8]. השפעתו של מחנה זה הורגשה בעיקר בהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, ובטרנסילבניה ובקרפטורוס גם לאחריה. התואר חסידות הונגרית הפך מציין של קנאות דתית אף שמרבית יהודי הונגריה לא החזיקו כלל בהשקפות דתיות קיצוניות. למן שנות השלושים של המאה העשרים ובמיוחד לאחר השואה פשטה השפעתה של האורתודוקסיה הקיצונית והגיעה גם לארץ ישראל וגם לארצות הברית. כאשר מתחקים אחר מקורותיהם האידאולוגיים והגנאלוגיים של מרבית המנהיגים בעלי ההשקפות הדתיות הקיצוניות, דוגמת האדמו"רים מסאטמר וממונקטש או חלק מרבני העדה החרדית העקבות מובילים אל אותו חבל ארץ מצומצם. בראייה רטרוספקטיבית אפשר לקבוע שהיווצרות האורתודוקסיה הקיצונית והתפתחותה במשך למעלה ממאה וחמישים שנה נבעו מפיצולם ומשילובם של פתילי רעיונות דתיים שונים שהתפתחו לאורך כמה דורות בסמיכות גאוגרפית זה לזה ובקרב חברה בעלת מאפיינים חברתיים ודתיים ייחודיים. על אף קווי דמיון מסוימים בין הפתילים, הן הרעיונות הן הדרך אשר בה התפתחו והועברו מדור לדור, היו שונים.

ההשכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת ההשכלה פסחה על החבל והגיעה אליו באיחור רק בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית לאחר מלחמת העולם הראשונה. השפעתם החזקה של הרבנים על בני קהילותיהם הייתה מכרעת והוסיפה ממד של ניתוק רוחני לניתוק הפיסי של החבל. חינוך יהודי לא דתי כמעט ולא היה קיים לפני מלחמת העולם הראשונה. הילדים הקטנים חונכו מגיל צעיר בחדר ואלה שלא, נדרשו לעבוד באופן מלא ולסייע בפרנסת משפחותיהם. היו גם נערים שלמדו לאחר מכן בישיבות בעיירות השונות בחבל. החל משנות העשרים של המאה העשרים, עם עליית כוחה של הציונות בחבל החלו לצוץ גם ניצני החינוך העברי החילוני, למורת רוחם הרבה של הרבנים האורתודוקסים.

יהודי רותניה הקרפטית, 1938

תחילת המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת בסוואליאבה סוליבה, 1922

כמאה אלף יהודים התגוררו בחבל במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 עד גירושם באביב 1944 לאושוויץ. מפקד האוכלוסין האחרון של השלטון האוסטרו הונגרי התקיים ב-1910 ונמנו בו 129,000 יהודים. ארבעה מחוזות היו בשטחה של רותניה הקרפטית אונג, ברג, אוגוצה ומאראמארוש. מחקרים היסטוריים מספקים עדויות רבות לכך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יחסי רותנים-יהודים היו בדרך כלל טובים.

מחוזות אוגוצה ומארמארוש חולקו בין צ'כוסלובקיה ורומניה בשנת 1920 לאחר התפוררות האימפריה האוסטרו-הונגרית בעקבות הפסדה במלחמת העולם הראשונה.

היהודים בין שתי מלחמות העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם הראשונה הציבה את יהודי קרפטורוס בפני תהפוכות פוליטיות גדולות ואתגרים חדשים חשובים[4] החל גל נוסף של פליטים יהודים שברחו מגליציה לאזור הקרפטים ויותר מאוחר פלישת רומניה לבוקובינה ומולדביה גרמה לגל של פליטים יהודים נוספים שהגיעו לאזור. המלחמה נמשכה בקרפטורוס לתוך שנת 1919 והחבל הפך למוקד סכסוך בין ההונגרים, הרומנים והצ'כים. מונקאץ’ עצמה חולקה באפריל 1919 לזמן קצר ביו הרומנים לבין הצ'כים, ובסופו של דבר סופח החבל כולו לגבולות צ'כוסלובקיה שהייתה מדינה חדשה.

צעירות וצעירי מזרחי בבוגדן

יהודי קרפטורוס שעד אז הצליחו לשמר את אורח החיים המסורתי ומסגרותיהם הדתיות, נחשפו לתהפוכות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות גדולות. סיומה של המלחמה והמציאות הפוליטית החדשה שזו יצרה עם נפילת האימפריה האוסטרו הונגרית וסיפוח קרפטורוס לרפובליקה הצ'כוסלובקית החדשה, חשפה את יהודי קרפטורוס המסוגרים כמו גם את שאר תושבי החבל למציאות מודרנית ודמוקרטית. החיים היהודיים בקרפטורוס בתקופה שבין מלחמות העולם והתפתחות היחסים בינם לבין האוכלוסייה המקומית עומדים בסימן של משבר המודרניזם המאוחר הזה בקרפטורוס.[9].

בתקופת מלחמת העולם הראשונה[4] החמירו הרשויות האוסטרו-הונגריות את הפיקוח על גיוס הצעירים. יהודים רבים ביקשו להתחמק מהשירות הצבאי בגלל שהתקשו להקפיד על מצוות הדת בעודם משרתים בצבא. היהודים שגויסו נאלצו לשרת בסביבה זרה ועוינת שעל פי רוב הייתה גם אנטישמית. עם זאת, היו יהודים שראו בשרות הצבאי פתח לקבלת אזרחות. בעיקר היו אלה מהגרים חדשים לקרפטורוס שביקשו אחיזה חוקית באזור.

חלק גדול מהפליטים היהודים הצליחו לבסוף להשתרש במקומותיהם החדשים ותרמו להגדלת הקהילות הוותיקות. בין המגיעים היו רבנים חסידיים ידועי שם וביניהם האדמו"ר מבעלז והאדמו"ר מוויז'ניץ. גם למונקאץ’ הגיעו פליטים רבים. מוסדות הקהילה שביקשו לסייע לאלפי הפליטים היהודים כרעו תחת נטל העול. רב הקהילה ואדמו"ר חסידות מונקאץ’ הרב חיים אלעזר שפירא, עמד בראש מפעל העזרה לפליטים שהוקם בעיר.

להקלה מסוימת במצוקה של יהודי החבל תרמה פעילות הג'וינט בקרפטורוס. למעשה, נציגות של הג'וינט פעלה בצ'כוסלובקיה מפראג כבר במרס 1919 ושני נציגים חלוציים הגיעו לקרפטורוס בקיץ 1920. את מרכז הג'וינט בחבל הוחלט להקים במונקץ' שם גם פעלו כבר נציגים של הצלב האדום הצ'כי. מזון בסיסי נשלח לחבל הן מטרנסילבניה השכנה דרך נציג ג'וינט שם והן מהולנד. בגדים נשלחו מהמחוזות המערביים של צ'כוסלובקיה בסיוע הצלב האדום הצ'כוסלובקי והממשל המקומי בקרפטורוס. הרעיון להקים בית חולים יהודי מצויד כהלכה במונקץ' הועלה על ידי אחד מעובדי ג'וינט הראשונים ד"ר אולקון Olkon שסייר בחבל וחזה במו עיניו במצב הבריאותי הירוד של היהודים. מדיווח של נציג ג'וינט אחר בעיר ד"ר עמנואל פרנקל Fränkel עולה שבראשית פעילותו שם הארגון נתקל בחוסר נכונות של עשירי העיר לסייע ולקחת חלק במאמצי השיקום והסעד. עם זאת תוך זמן קצר נפתחו ברחבי החבל כ–150 מרכזי פעילות של הג'וינט ובאוגוסט 1922 נערך במונקאץ' כינוס של נציגי הקהילות היהודיות בחבל בנושאי סעד ושיקום כלכלי. לנציגי הג'וינט היה חשוב מלכתחילה שהפלגים השונים בקהילה היהודית יהיו מאוחדים, על מנת שפעולות הסיוע והשיקום תהיינה יעילות ומועילות ככל שניתן, אלא שהמציאות של הקהילה המפולגת הקשתה. הג'וינט השקיע בקרפטורוס ובסלובקיה המזרחית סכום של מעל מיליון דולר בין השנים 1919–1937 למטרות שיקום.

מפת קרפטורוסיה בשנת 1939

הסכסוכים החסידיים-ציוניים גלשו גם לפוליטיקה. במהלך השנים האחרונות של השלטון האוסטרו-הונגרי, יהודים דוברי הונגרית שחיו באזורים עירוניים נמשכו לתנועת השמאל הסוציאליסטית. כמה מהם מילאו תפקיד פעיל במהפכה של בלה קון ב-1919 שיצרה משטר קומוניסטי בהונגריה ורובם הצטרפו למפלגות בינלאומיות סוציאליסטיות וקומוניסטיות לאחר סיפוח החבל לצ'כוסלובקיה. כתומכי אידאולוגיה שדגלה באתאיזם, אנשים אלה דחו או אפילו הכחישו את המורשת היהודית שלהם. המפלגה הקומוניסטית בקרפטורוס הצליחה לסחוף מצביעים יהודים רבים בשנים שבין המלחמות. בעידן צ'כוסלובקיה הוקמו מפלגות יהודיות ספציפיות. מפלגה יהודית כלל-לאומית Židovská strana נוסדה על ידי ציונים בפראג. הפעיל המוביל שלה בקרפטורוס היה חיים קוגל והמפלגה נתמכה על ידי גופי עיתונות שפורסמו הן בהונגרית והן ביידיש. הציונים הצליחו למשוך חלק מהחסידים האורתודוקסים במיוחד מבני הדור הצעיר, מפלגתם הצליחה לבחור סגן משלה לפרלמנט הצ'כוסלובקי והשתתפה בקואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הצ'כוסלובקית. כל חייו נלחם הרב שפירא בציונות על כל גווניה והתנגד לעליה לארץ-ישראל. ב-1925 כשהונחה אבן הפינה לבנין הגימנסיה העברית במונקאץ’ קיים הרב שפירא אספה בבית הכנסת הגדול לאור נרות שחורים והטיל חרם על מורי הגימנסיה ועובדיה ועל ההורים המתעתדים לשלוח אליה את ילדיהם. את הגימנסיה כינה בית התיפלה מלשון תפל.

המנהיגים האורתודוקסים הקימו מפלגה יהודית אורתודוקסית משלהם Židovská strana orthodoxí בראשות סנדור אלכסנדר קרואו. המפלגה האורתודוקסית נכנסה לעיתים לקואליציה עם המפלגה האגררית רפובליקנית הצ'כוסלובקית בפעמים אחרות הוא פעל באופן עצמאי בבחירות המקומיות והמוניציפליות, ותמך באוטונומיה של קרפטורוס. רוב היהודים תמכו במפלגה הקומוניסטית.

מלבד בעיותיהם עם היהודים התומכים בציונות, החסידים היו מפולגים עמוקות על רקע סכסוכים שנגרמו בעיקר מיריבות אישיות בין הרבנים הכריזמטיים והסמכותיים שלהם, שכל אחד מהם חש מחויב להגן על האינטרסים של שושלות הרבנים שלהם. בין אלה היו חסידי ספינקא בראשות רבי יוסף מאיר וייס ובנו יצחק ממונקץ' וחסידות סיגט סאטמר בראשות רבי יואל טייטלבאום. הריב הנלהב ביותר התרחש בין הרב החזק ביותר באזור לזר שפירא ממונקץ' שנתמך על ידי העיתון יידישע ציטונג לבין הרב ישכר דב רוקח, פליט מלחמת העולם הראשונה מבעלז שבגליציה שהתיישב ב-1918 זמנית באזור קרפטורוס ועד מהרה משך אליו קהל רב. ב-1922 הקים הרב חיים אלעזר שפירא את הישיבה הגדולה דרכי תשובה שמשכה אליה תלמידים רבים מכל רחבי הונגריה וצ'כוסלובקיה והייתה אחת הישיבות הגדולות בהונגריה כולה.

מספר היהודים בזקרפטיה על פי מפקדי אוכלוסין
שנה עורכת המפקד מספר יהודים שנמנו אחוז מכלל האוכלוסייה
1910* אוסטרו-הונגריה 129,000 15.21
1921 צ'כוסלובקיה 93,023** 15.28
1930 צ'כוסלובקיה 102,542 כ-15
1941 הונגריה 146,199 14.2
  • אזורים שנכללו במפקדים שונים במעט ממפקד למפקד בהתאם למדינה שבריבונותה היה המחוז.
  • * כולל דרום מרמורש וחלקו הדרומי של אזור אוגוצ'ה.

חלוקת היהודים בזקרפטיה לאזורים על פי מפקד אוכלוסין משנת 1910

מָחוֹז דצמבר 1910 ינואר 1941 סך הכל חלק שסופח ב-1938 חלק שסופח ב-1939 חלק שסופח ב-1940
אונג 17,587 (10.9%) 20,903 (9.8%) 13,000 (נמוך יותר) 8,000 (עליון) -
ברג 33,660 (14.2%) 46,156 (12.9%) 25,000 (נמוך יותר) 21,000 (עליון) -
אוגוקסה 11,850 (12.9%) 10,932 (11.9%) - 7,000 (צפוני) 4,000 (דרומי)
מארמארוש 65,694 (18.4%) 79,048 (16.2%) - 48,000 (צפוני) 31,000 (דרומי)
סה"כ 128,791 (15.2%) 157,766 (13.7%) 38,000 84,000 35,000

בשנת 1921 כ-27% מיהודי רוס התת-קרפטית חיו מחקלאות כך שאחוז האיכרים היהודים היה הגבוה ביותר בכל אירופה. במפקדי האוכלוסין של 1921 ו-1930, 87 ו-93 אחוזים בהתאמה מכלל היהודים קרפטורוס תפסו את הלאום שלהם כיהודים. זו נחשבת לקבוצה הפחות מתבוללת דוברת יידיש בצ'כוסלובקיה[10]. ב-1939 רישומי מפקד האוכלוסין הראו כי 80,000 יהודים חיו במחוז האוטונומי של קרפטורוס[11].

התנועה הציונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום מלחמת העולם הראשונה חדרו השפעות חיצוניות ליהדות קרפטורוס המסוגרת עד אז. חיילים יהודים שחזרו מהשבי הרוסי באו במגע עם פעילים ציוניים והושפעו מהם. כמו כן התהדקו הקשרים עם יהודים מכל רחבי צ'כוסלובקיה וחשפו את יהודי קרפטורוס אל עולם מודרני[4].

האגודה הציונית הראשונה שהוקמה במונקאץ’ בירת החבל הייתה התחיה והצטרפו אליה רבים מעסקני הציבור החשובים בקהילה. האגודות הציוניות הקימו בקרפטורוס קורסים ללימוד עברית, פעילות שטופחה גם על ידי נשים ציוניות ובהמשך הוקמו גם בתי ספר עבריים. ב-1920 הוקמה במונקאץ’ ההסתדרות של בתי הספר העבריים בקרפטורוס ובאותה שנה הוקם בעיר בית ספר עברי עממי עם 45 תלמידים בכתה א'. בשנת הלימודים 1923–1924 למדו בבית הספר 200 תלמידים עם שלושה מורים ומורה אחת. גולת הכותרת של הפעילות הציונית החינוכית הייתה הקמת הגימנסיה העברית במונקאץ’ שהחלה לפעול בשנת הלימודים 1924–1925 תחת ניהולו של ד"ר חיים קוגל.

עיקר הפעילות התרכזה בידי תנועות הנוער הרבות פעלו במונקאץ’ ובכל קרפטורוס. תנועת החלוץ שהתחילה לפעול בצ'כוסלובקיה ב-1920 שלחה שליחים גם למונקאץ’. סמוך לשנת 1920 נוסדה אגודת המזרחי בעיר ושנה אחר כך אגודת 'צעירי מזרחי'. תנועות נוער ציוניות נוספות שפעלו בעיר היו החלוץ הצעיר, בני עקיבא, כחול לבן והנוער הציוני וכן בית"ר והשומר-הצעיר. עוד פעלה תנועת צופים שלא הייתה קשורה לציונות. בעיר פעלו גופים ציוניים נוספים, קרנות לאומיות כמו קק"ל, ארגון ויצו ועוד.

התנועות הציוניות, ובמיוחד התנועות הדתיות המזרחי ואגודת ישראל, היו נתונות למתקפות קשות מצד הציבור האורתודוקסי האדוק, המציית לרבניו ואדמו"ריו האנטי ציוניים. אגודת ישראל למרות היותה אנטי ציונית נרדפה בשל תמיכתה בעלייה לארץ-ישראל ובהתיישבות בה.

בנוסף למתקפות מחוץ נפגעו התנועות הציוניות בעיר גם עקב סכסוכים מבית. פלגנות בין הזרמים השונים ומיעוט האפשרויות לעלות לארץ-ישראל כרסמו בפעילות התוססת. צעירים מבתים דתיים התקשו להסתגל לחיי קומונה בהכשרות הציוניות. המפלגה הקומוניסטית החזקה הציעה חלופה להיחלצות מהעוני והמצוקות, ובכך פגעה גם היא בתנועה הציונית.

ב-1938 עם סיפוח קרפטורוס ומונקאץ’ בכלל זה להונגריה פורקו הארגונים הציונים והפעילות ירדה למחתרת ובקיץ 1940 נאסרה הפעילות לגמרי. אנשי תנועות הנוער החלוציות פעלו בנתיבי ההצלה והבריחה מהונגריה לאורך כל שנות המלחמה. במסגרת המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה בבודפשט הצליחו להציל יהודים רבים כולל כאלה מאזור קרפטורוס שנענו לקריאתם לברוח וכולל גם את בני המקום שהיו מגויסים לפלוגות העבודה והצליחו להימלט, הודות לתעודות המזויפות ונתיבי ההברחה שהוכנו עבורם[12][13].

שפה ותרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרפטורוס לא הייתה תרבות או שפה של רוב דומיננטי ברור. יהודים רבים למדו הונגרית בבתי ספר ממלכתיים וחלקם אף החלו לדבר בה בבית[9]. לרבים היה גם ידע בסיסי באוקראינית מה שאפשר להם לתקשר עם שכניהם ולקוחותיהם. עם זאת רוב היהודים המשיכו לדבר יידיש גם בתקופה שבין המלחמות. מי שרצה לשלוח את ילדיו לבתי ספר מודרניים במקום לחדר היהודי המסורתי יכול היה לבחור בין מערכות חינוך אוקראינית, צ'כית, הונגרית ועברית מודרנית. כמה יהודים מהמעמד הבינוני והנמוך שלחו את ילדיהם לבתי ספר אוקראינים כדי שילמדו את השפה המקומית ובשנות ה-30 יהודים החלו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים ציבוריים בשפה הצ'כית. כמה משפחות יהודיות המשיכו לחנך את ילדיהן בבתי ספר הונגריים, מורשת של התרבות שיהודים משכילים רבים ממעמד הביניים אימצו בהונגריה בתקופת שלטונם של המלכים ההבסבורגיים. למרות שחלק מיהודי צ'כיה אפיינו את עצמם כיהודים לאומיים ואף ציונים, רובם נטמעו ביסודיות בתרבויות הצ'כיות והגרמניות. בקרפטורוס הוקמו בתי ספר ציוניים בשפה העברית כולל גימנסיה אחת במונקץ'. חיים קוגל מקים ומנהל הגימנסיה היה גם מנהיג המפלגה היהודית הצ'כוסלובקית ונבחר לפרלמנט הלאומי בשנת 1935. הממשלה הלאומית למרות שהייתה מחויבת רשמית לאוטונומיה תרבותית יהודית לא תמכה בתחילה בבתי הספר הציוניים. אף על פי כן נשיא צ'כוסלובקיה טומס מסריק הפגין תמיכה על ידי תרומה אישית לבתי הספר הציוניים בסך 10,000 כתרים צ'כים.

בראשות הרב שפירא ממונקץ', מנהיגים אורתודוקסים בקרפטורוס ניסו ליצור לשכה יהודית מרכזית שתרכז את כל הקהילות הדתיות באזור. זה היה מאפשר להם כוח רב של האוכלוסייה היהודית אך הייתה התנגדות להקמת הלשכה. מונקץ' הפכה להיות המרכז הציוני של כל קרפטורוס ובתי הספר העבריים שלה היו המודל לאלה שנוסדו בערים אחרות באזור. הארגון הציוני הלאומי בחר בקרפטורוס כאתר למחנות הקיץ שלו בשפה העברית.

מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

[13]עוד בנובמבר 1937 הבטיח היטלר להונגרים כי יקבלו חלקים מצ'כוסלובקיה לאחר שישתלט עליה. ההונגרים חפצו לקבל לידיהם את סלובקיה וקרפטורוסיה, אותם איבדו בהסכם טריאנון לאחר מלחמת העולם הראשונה, לטובת המדינה הצ'כוסלובקית שהוקמה אז. הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938, קבע שעל צ'כוסלובקיה למסור את חבל הסודטים לידיה של גרמניה ועל צ'כוסלובקיה לשאת ולתת עם הונגריה על פתרון המחלוקת הטריטוריאלית שביניהן. לאחר בוררות הוחלט להעניק להונגריה שלושה מחוזות בסלובקיה, וכן שטחים נרחבים בקרפטורוסיה ובסך הכול כ-12,000 קמ"ר. השטח היה מיושב באוכלוסייה של למעלה ממיליון איש. ב-5 בנובמבר 1938 נכנס צבא הונגריה לטריטוריות אלה. ב-12 בנובמבר קיבל הפרלמנט ההונגרי חוק המספח את השטחים החדשים להונגריה, וקבע כי הם שני מחוזות במדינה.

  • ב-30.9.1938 נחתם הסכם מינכן שבישר את סופה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית.
  • ב-08.10.1938 הוכרזה קרפטורוס כשטח אוטונומי רותני עדיין תחת ריבונות צ'כית.
  • ב-02.11.1938 בעקבות הסכם וינה הראשון, סופח השליש הדרום-מערבי של החבל, ובתוכו הערים מונקץ' ואונגבר להונגריה ושטח האוטונומיה צומצם.
  • באמצע מרס 1939 באה לקיצה האוטונומיה הזו, כאשר נכבשה על ידי הונגריה שהשלימה את ההשתלטות על כלל החבל ובנוסף גם על חלקיה הצפוניים של רומניה-טרנסילבניה.

תגובתם של מרבית היהודים לשובו של השלטון ההונגרי הייתה בהתחלה נלהבת, בשל זיכרונותיהם מן התקופה האוסטרו-הונגרית[1]. אולם במהרה התברר שהכיבוש ההונגרי החדש הוא הרבה יותר בעייתי ושהיהודים סומנו לאפליה ורדיפה אלימה. פרנסתם של יהודי החבל נפגעה קשות והחלה פגיעה בחינוך ובחיי הדת.

במהלך מלחמת העולם השנייה סבלו היהודים מקשיים כלכליים לאחר שנושלו מרכושם ולא הורשו לעסוק במקצועותיהם. ממשלת הונגריה וגורמיה הפשיסטים מילאו תפקיד בולט ברדיפת והרג יהודים עוד מתחילת המלחמה.

החל משנת 1939 התקבלו חוקים דרקוניים שאסרו על יהודים ללכת לבית הספר או להפעיל את העסקים הקודמים שלהם. בקיץ 1941 גירשו השלטונות ההונגרים כ-18,000 יהודים מקרפטורוס שלא יכלו להוכיח את אזרחותם, לקמינץ פודולסק שבגליציה, פולין. זה נעשה במסווה של גירוש פליטים זרים אך בפועל רוב המגורשים היו ממשפחות יהודיות שחיו באזור במשך 50–100 השנים הקודמות. רוב המגורשים נמסרו ליחידות האיינזצגרופן הגרמניות הנאציות בקמינץ פודולסק ונורו במכונות ירייה במהלך שלושה ימים בסוף 1941. כמה מאות הצליחו להמלט על נפשם אך נספו לאחר מכן בגטאות ובמחנות מוות יחד עם תושבים יהודים אחרים של האזור[14].[6]

אותם יהודים שהתמזל מזלם להימנע מהגירושים של 1941 עמדו בפני מחסור נוסף תחת השלטון ההונגרי. גברים בגיל העבודה גויסו למחנות עבודה בכפייה, שיעור גבוה מהם נספו[15] בשל תנאים קשים, רעב, מחלת הטיפוס והתעללות. חלקם הקטן הצליחו לחזור לבתיהם ואז גורשו יחד עם כל יהודי האזור למחנות ההשמדה תחת השלטון הנאצי ב־1944. חלקם נלקחו בשבי הרוסים למחנות באורל. לאחר מספר חודשים בתנאים נוראיים התגייסו ללגיון הצ'כי שהקים הגנרל לודביג סבובודה כדי ללחום בחסות הצבא האדום ולשחרר את אוקראינה צ'כיה וסלובקיה[16]. מוצגים נתוני מפקד האוכלוסין שנערך בהונגריה בינואר 1941 כולל כל שמות העיירות והערים ומספרי התושבים היהודים בהן[17].

פלוגות העבודה - מחנות העבודה בכפייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במרס 1942 ערב שילוחה של הארמייה השנייה השל צבא הונגריה לחזית המזרחית יצאה הוראה לגיוס היהודים לפלוגות עבודה לצורכי תמיכה במלחמה ובין השאר נקבעה גם צורת הלבוש בבגדים אזרחיים, כובע צבאי וסרט צהוב. בהנחיה סודית נאמר כי ליחידות עבודה אלה יש לצרף 10-5 אחוזים של אישים יהודיים או ממוצא יהודי ידועי שם או בעלי הון במקרים יוצאים מן הכלל אף כאלה שגילם מעל 42.[18] העבודות בחזית היו קשות מנשוא בהכנת ביצורים, הובלת ציוד צבאי ותחמושת כשהיהודים רתומים לא אחת לעגלות כתחליף לסוסים, סלילת כבישים וחפירת תעלות, ובעיקר פינוי שדות מוקשים. חוליות של אנשי פלוגות העבודה הופעלו בשעות הלילה כדי לגלות מוקשים ולפרקם, מכשירי גילוי לא ניתנו להם. עבודה זו נעשתה לא אחת תחת אש מהצד הרוסי. בעלי מלאכה מסוימים כגון מכונאים ומסגרים הועסקו בסדנאות הצבא בעיר קייב וזכו לתנאים טובים יותר. מצבם הפיזי של המגויסים הלך ורע עם התקרב החורף הרוסי. מפקדים רבים השאירום בזדון בקיץ ובחורף תחת כיפת השמיים, שעות המנוחה שניתנו להם היו מעטות מדי. הגורם העיקרי לחולשתם היה הרעב שכן המזון שהוקצב לפלוגות העבודה ניתן בידי המפקדים, שעשו בו כרצונם ואף מכרו אותו לפקודיהם תמורת סכומים מוגזמים ותכשיטים. מפקדים אחדים עיכבו את חלוקת המזון ובכלל זה את מנת הלחם עד שהעלה עובש. יותר מכל הציקו לאנשי פלוגות העבודה היחס האכזרי והעינויים שהיו מנת חלקם מידי המפקדים. בדו"ח רשמי, שנשלח למיניסטריון ההגנה ההונגרי מתואר המצב בזו הלשון: אכזריות, אלימות ושחיתות היו לתופעות קבע לאורך קווי החזית[18][19].

בינואר 1943 עם פריצת קו החזית על-ידי הצבא האדום פוזרה הארמייה ההונגרית השנייה. בחלקה הושמדה ובחלקה נסוגה בבהלה גמורה, תוך אבדות כבדות מאוד. האכזריות ומעשי האלימות לא חדלו אף במצב זה והיהודים הותקפו בלי הרף גם על ידי חיילים גרמניים וגם על ידי המיליציה האוקראינית. בתחנות לא ניתן להם ללון תחת קורת גג. כמה מאות מביניהם נפלו בשבי הרוסים. רבים מהחולים והחלשים מתו בעת העברתם לעורף.

מספר עשרות מיהודי הקרפטים שנפלו בשבי הרוסים התנדבו מאוחר יותר בשנת 1943 לשרת בבריגדה הצ'כוסלובקית בפיקודו של לודביק סבובודה והשתתפו בקרבות לשחרור שטחים באוקראינה וצ'כוסלובקיה ואף זכו להשתתף במצעד הניצחון בפראג[16][19][20].

מועצת בוגדן, במרכז ר' שמיל רוזנטל. שנת 1935

השואה וההשמדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

19 במרס 1944 - הצבא הגרמני כובש את הונגריה.

23 במרס 1944 - חובת נשיאת טלאי צהוב באזור קרפטורוס.

16 באפריל 1944 - יהודי קרפטורוס מרוכזים ב-17 גיטאות.

15 במאי 1944 - במהלך שלושה שבועות גורשו יהודי קרפטורוס וצפון טרנסילבניה למחנות ההשמדה[21].
ב-19 במרס 1944 פלש הצבא הגרמני להונגריה וכבש גם את חבל קרפטורוס[22]. לאחר נפילת השלטון ההונגרי החל שלב הפתרון הסופי של יהדות הונגריה באופן מהיר והורחב גם לקרפטורוס. תוך פחות משלושה חודשים חוסלו הקהילות היהודיות בערי השדה ובכלל זה קהילות אזור קרפטורוס שתושביהן שולחו לאושוויץ[4].

באפריל 1944 הוקמו בערים בקרפטורוס 17 גטאות ראשיים בהם רוכזו 144,000 יהודים. החל מ-15 במאי 1944 מדי יום נשלחו 14,000 יהודים מהגטאות לאושוויץ בירקנאו עד לגירוש האחרון ב-7 ביוני 1944. למגורשים נאמר שהם נשלחים לעבודה בתוך הונגריה ביעדים בדויים. אנשי הז'נדרמריה ההונגרים נהגו בקרבנותיהם באכזריות רבה. קשישים נשים וטף נדחסו לקרונות משא, 80 איש בכל קרון כשלרשותם דלי מים ודלי ריק[18]. הם הועברו לידי הגרמנים שקיבלו אותם במחנות המוות שם מיינו אותם לקבוצות. מכונת ההשמדה פעלה ביעילות לאחר ששוכללה יכולת הקיבול לקראת מבצע הס[23]. באתר המצורף ניתן לראות את כל מקורות ותאריכי המשלוחים ומספר המשולחים[24]

הטבלה הבאה מציגה את רכבות המוות שמקורן בארבעת המחוזות הללו שעברו דרך קושיצה. יש לזכור שרבים מהגברים היהודים שהו במחנות לעבודות כפייה munkaszolgálat וכן שכמה רכבות לא עברו דרך קושיצה וכמה יהודים מהאזור עלו על רכבות שיצאו ממחוזות שכנים:

מוצא רכבת המוות מספר רכבות סה"כ אנשים תאריך מסירה מהונגרים לגרמנים בקושיצה
אונגוואר (אוז'הורוד) 5 16,188 17, 22, 25, 27, 31 במאי
בֶּרְגְסְזָאס (ברחובה) 4 10,849 16, 18, 24, 29 במאי,
Munkács (Mukachevo) 9 28,587 14, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 23, 24 במאי
Nagyszőlős (Vynohradiv) 3 9,840 20, 27 במאי, 3 ביוני
Ökörmező (Mizhhir'ya) 1 3,052 17 במאי
הוסט (חוסט) 4 10,825 24, 26 במאי, 2, 6 ביוני
Técső (Tiachiv) 1 2,208 28 במאי,
Aknaszlatina (Solotvyno) 1 3,317 25 במאי
Máramarossziget (Sighetu Marmaţiei) 4 12,849 16, 18, 20, 22 במאי
Felsőviso (Vişeu de Sus) 4 12,074 19, 21, 23, 25 במאי
סה"כ 36 109,789

עד סוף יוני 1944 כלומר עד סיום מבצע הגרוש מרוב ערי השדה של הונגריה, לא עוררו המאורעות בהונגריה הד מיוחד בעולם החופשי. הוכחה לכך מובאת במכתבו של וזנמאיר מיופה-כוח הרייך בבודפשט לממונה על העיתונות הגרמנית שמידט, בתשובה לחששותיו של האחרון מפני תגובות על גירוש יהודי בודפשט. וזנמאיר הרגיע את שמידט: אין סיבה לדאגה יתרה עד היום 8 ביוני, לא הייתה תגובה פומבית ניכרת. אומנם ידוע כי הקונגרס היהודי העולמי פנה בתחילת אפריל 1944 לכמה מוסדות בינלאומיים וביקש את עזרתם הדחופה[18]. אנשיו אף פעלו למען התערבותן המיידית של הארצות הנייטרליות ושל ארצות-הברית מתוך יותר מ-100,000 יהודים מקרפטורוס, כ-90,000 נרצחו. מעטים הצליחו לברוח ומספר קטן של יהודים ניצלו על ידי רותנים שהסתירו אותם.

לאחר מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר המשוער של יהודים מהאזור ששרדו היה 15,000–20,000 איש. רובם עזבו את קרפטורוס לפני סגירת הגבולות הסובייטיים החדשים בסתיו 1945 כך שנותרו רק 4,000 יהודים בחבל בשנת 1948. בזמן המפקד הראשון שלאחר מלחמת העולם השנייה בברית המועצות בשנת 1959, עמד מספר היהודים במחוז זקרפטיה על 12,569 רובם היו מהגרים מחלקים אחרים של ברית המועצות[25].

לאחר מלחמת העולם השנייה ומשהורד מסך הברזל על השטחים שנותרו בידי ברית המועצות נותרו בקרפטורוס שנקראת עכשיו זאקרפטיה יהודים בעיקר בערים הגדולות. לאחר פתיחת מסך הברזל רבים מיהודי זאקרפטיה עזבו את האזור, כמה אלפי יהודים היגרו לארצות הברית ולישראל במהלך שנות ה-70 בעקבות תיקון ג'קסון-וניק בעוד שכמה מהם נסעו להונגריה. במפקד הסובייטי האחרון ב-1989 נמצאו 2,700 יהודים באזור אך רובם עזבו את זאקרפטיה לישראל או לארצות הברית.

פנים בית הכנסת חוסט

הנצחת הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יוצאי הקהילות הקימו מצבות לזכר יהודי יישובם בבתי קברות רבים בארץ.
  • אזכרות שנתיות לזכר יהודי הערים וקבוצות יישובים התקיימו בארץ בשלושים השנים הראשונות למדינה. מאז הוקם ארגון יוצאי רוסיה הקרפטית מתקיימות אזכרות שנתיות לכלל היישובים.
  • באתר יד ושם מצויה רשימת יהודי קרפטורוס שניספו בשואה[26]
  • בבקעת הקהילות ביד ושם מונצחות רבות מקהילות קרפטורוס.
  • ביער בן שמן הוקם אתר לזכר יהודי קרפטורוס ובאותו יער הוקמה גם מצבת זיכרון למאה ועשרים יוצאי קרפטורוס שנפלו במלחמת העצמאות
  • אתר אינטרנט של הארגון העולמי של יהודים יוצאי זקרפטיה-טרנסקרפטיה[27].
  • בשנת 2023 נחנכה בקריית גת - כרמי גת, ככר להנצחת יהדות זאקרפטיה.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 [https://sub-carpathia-genealogy.org/gazetteer.htm Sub-Carpathia Locations Over Time Locations of Sub-Carpathia 1600 - today], sub-carpathia-genealogy
  2. ^ ca.1600 | ca.1740 | ca.1815 | ca.1910 | ca.1923 | 1945 | Today, sub-carpathia-genealogy
  3. ^ 1867-1918 אימפריה הבסבורגית, באתר האירגון העולמי של יהודים יוצאי זקרפטיה-טרנסקרפטיה
  4. ^ 1 2 3 4 5 [https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/munkacs/before_holocaust.asp סיפורה של קהילת מונקאץ' עיר יהודית למרגלות הקרפטים], באתר יד ושם
  5. ^ 1 2 אימפריה הבסבורגית 1867–1918, באתר הארגון העולמי של יהודים יוצאי זקרפטיה-טרנסקרפטיה
  6. ^ 1 2 https://www.facebook.com/Balkanist, The Last Jews of Zakarpattia, Balkanist, ‏2017-01-29 (באנגלית אמריקאית) The Last Jews of Zakarpattia
  7. ^ 1 2 דורית פלג, שעת הקרפטים, באתר מסע אחר
  8. ^ מנחם קרן־קרץ, האורתודוקסיה כרב־מערכת פסידו־אבולוציונית: האורתודוקסיה הקיצונית כמקרה בוחן, זהויות, מכון ואן ליר
  9. ^ 1 2 יהודי קרפטורוס בין מלחמות העולם, תחת שלטון צ'כוסלובקיה, באתר האירגון העולמי של יהודים יוצאי זקרפטיה-טרנסקרפטיה
  10. ^ Wein, Martin. 2015. History of the Jews in the Bohemian Lands. Leiden: Brill, p. 100-103, 157-171 Table of Contents
  11. ^ Wein, Martin. 2015. History of the Jews in the Bohemian Lands. Leiden: Brill, p. 135-141 on Christian-Jewish relations Table of Contents
  12. ^ תנועות הנוער, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
  13. ^ 1 2 המאבק להצלת יהודי הונגריה במלחמת העולם השניה, באתר המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית
  14. ^ In Defense of Christian Hungary: Religion, Nationalism, and Antisemitism 1890-1944, Cornell University Press, Paul A. Hanebrink, pages 192-3
  15. ^ Historical Dictionary of the Holocaust, Scarecrow Press, Jack R. Fischel, page 119
  16. ^ 1 2 אהרון אנטונין רודני, באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה
  17. ^ מפקד האוכלוסין שנערך בהונגריה בינואר.1941, באתר הארגון העולמי של יהודים יוצאי זקרפטיה-טרנסקרפטיה
  18. ^ 1 2 3 4 גדעון בן רפאל-עורך, יהדות הונגריה בשואה, באתר דעת-המכון ללימודי השואה ע"ש ח.אייבשיץ – חיפה
  19. ^ 1 2 רוברט רוזט, צבא עבדים, ירושלים: יד ושם, 2019
  20. ^ אריך קולקה, היהודים בצבא סוובודה בברית המועצות-לחימת יהודי צ'כוסלובקיה בנאצים במלחמת העולם השנייה, תל אביב: מורשת-יד ושם-המכון ליהדות בת זמננו
  21. ^ פלישת הצבא הגרמני, באתר גל-עד
  22. ^ Preclík, Vratislav. Masaryk a legie (Masaryk and legions), váz. kniha, 219 str., first issue - vydalo nakladatelství Paris Karviná, Žižkova 2379 (734 01 Karvina, CZ) ve spolupráci s Masarykovým demokratickým hnutím (Masaryk Democratic Movement, Prague), 2019, מסת"ב 978-80-87173-47-3, pages 8 - 77, 101-102, 124–125, 128, 129, 132, 140–148, 184–199.
  23. ^ תיאודור לביא, נתנאל קצבורג ואחרים., פנקס הקהילות - הונגריה, תשל"ו, עמ' 112
  24. ^ נערך על ידי רחל כורזים, [www.trend.reblog.hu A menetorend], Reblog
  25. ^ Wein, Martin. 2015. History of the Jews in the Bohemian Lands. Leiden: Brill, p. 249-273 Table of Contents
  26. ^ [yvng.yadvashem.org/index.html?language=he&s_lastName=&s_firstName=&s_place=закарпатье המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה-זאקרפטיה], באתר יד ושם
  27. ^ העמותה שהקמנו מציבה לנגד עיניה את המטרות הבאות:, באתר הארגון העולמי של יהודים יוצאי זאקרפטיה-טרנסקרפטיה


יהדות אירופה
מדינות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה אירופה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהדות_קרפטורוס&oldid=39756586"