לבוש מסורתי

לבוש מסורתי או תלבושת לאומית הם בגדים אופייניים לאזור גאוגרפי מסוים או לקבוצה אתנית או דתית או לאזרחים או תושבים של מדינה מסוימת. התלבושות העממיות הן לעיתים מיושנות, אך מבטאות את הזהות הייחודית והמובחנת של האנשים הלובשים אותן. בתקופת ההתעוררות הלאומית במאה ה-19 שבו עמים רבים באירופה ללבוש בגדים מסורתיים, שמקורם בתקופות קדומות יותר, או המציאו בגד שנראה להם קרוב למסורת שלהם, כדי להפגין את ההגדרה העצמית שלהם. כיום יש מגמה כזאת בקרב תושבי מדינות עולם שלישי כחלק מחזרה למנהגים וערכים לא-מערביים וטרום-קולוניאליים.

בשוודיה, בעשור האחרון של המאה ה-19 יצרה האמנית קארין בריו לארסון תלבושות יותר מודרניות ונוחות עבור בנותיה קירסטי ובריטהץ בשנת – 1902 אומץ הבגד כבגד לאומי לנשים השוודיות.

פרטים של גזרת הבגד, צבעו, אופן התפירה ואף אופן לבישתו ודוגמאות בלבוש מסורתי עשויים להעיד על מעמד חברתי, מצב אישי או על השתייכות לתת-קבוצות. לעיתים מספיקה רק בעלות על תלבושת מסורתית כדי להצביע על מעמד מכובד בקהילה. הדבר אמור במיוחד לגבי התלבושות הייחודיות לכוהנים, אצילים, וכדומה.

התלבשות בבגדים מקומיים ומסורתיים נחשבת לחלק ממנהגי פולקלור. ישנן תלבושות המיועדות לחיי היומיום (למשל כובע לבד וחליפה שחורה בקהילה היהודית חרדית). תלבושות אחרות מיועדות ללבישה רק באירועים מיוחדים חתונות, חגים (למשל שטריימל בקהילה היהודית-חרדית), או פסטיבלים לאומיים.

תלבושת לאומית ישראלית

בישראל אין תלבושת לאומית מעצם היותה מדינה צעירה שמרבית אזרחיה הם מהגרים (עולים ממדינות שונות או צאצאים של מהגרים ממדינות שונות. אך יש כאלו שמשווים את הלבוש המסורתי היהודי למעין לבוש ישראלי עקב היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית בעלת רוב יהודי. עם זאת, יש לישראל כמה פריטים שהפכו עם השנים לפריט לבוש ישראלי, כובע הטמבל שאף הונצח בקריקטורה של דוש על ראשו של שרוליק, בגדי חאקי, בגדי אתא ומדים של חיילים. להקות ריקוד לבושות בדרך בשלל תלבושות המחקות לבוש של עמים אחרים או של קבוצות שחיות במדינה.

• 
  לבוש מסורתי (קימונו) – יפן
• 
  לבוש מסורתי – רוסיה
• 
  לבוש מסורתי – נורווגיה
• 
  לבוש מסורתי דרום-מזרח אסייתי (סארונג)

ראו גם

• לבוש מסורתי ביישוב הישן
• לבוש יהודי מרכז תימן
• הלבוש הדרוזי המסורתי
• תלבושת מיסבאך
• קנטה (טקסטיל)
• בורו (טקסטיל)
• רקמה פלסטינית