מאדי (נהר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 51 קילומטרים |
| מוצא | עמק מואפה |
| יובלים |
White River  |
| שפך | הנהר וירג'ין באגם מיד |
| מדינות באגן הניקוז | נבדה |
  | |
הנהר מאדי (באנגלית: Muddy River), או בשמו הקודם מואפה (Moapa River) הוא נהר קצר השוכן במחוז קלארק בדרום מדינת נבדה בארצות הברית. הנהר זורם בתוך מדבר מוהאבי, כ-100 קילומטרים צפונית לעיר לאס וגאס.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של הנהר מאדי כ-51 קילומטרים. הוא מתחיל כסדרה של מעיינות חמים בעמק מואפה (Moapa Valley) וזורם לאגם מיד, שבו הוא נשפך לזרוע הצפונית של האגם סמוך לאוורטון (Overton 36°27′38″N 114°21′11″W / 36.460468°N 114.353162°W). לפני שנבנה סכר הובר זרם המאדי לתוך הנהר וירג'ין.[1]
בסמוך לעיירה גלנדייל נשפך למאדי נחל האכזב מדואו ואלי ווש (Meadow Valley Wash), ושניהם מהווים את מערכת הניקוז העיקרית לדרום-מזרח נבדה.
מקלט חיות הבר הלאומי מואפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור עמק מואפה הוא משכן למגוון רחב של מינים בסיכון, כולל דגים, חסרי חוליות, עופות וצמחים. שלושה מיני דגים בסיכון שוכנים באזור Moapa coriacea (באנגלית Moapa dace), Gila seminuda (Virgin River chub), ו-Crenichthys baileyi moapae (White River springfish). מינים אלו שוכנים במעיינות השונים המכונים מעיינות מאדי (Muddy Springs) המזינים את הנהר מאדי.
שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית יצר את מקלט חיות הבר הלאומי מואפה (Moapa National Wildlife Refuge) ב"אזור הלאומי וורם ספרינגס" (Warm Springs Natural Area), כחלק ממתחם מקלט חיות הבר הלאומי המדברי (Desert National Wildlife Refuge Complex). בניסיון נוסף להגן על בתי הגידול השברירים באזור מעיינות מאדי ולשמר אותם, התארגנו "רשות המים של דרום נבדה" (Southern Nevada Water Authority) וגופים שונים להגנת הסביבה למיזם שמטרתו לשמר מינים אלו.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור היה מולדתם של הילידים בני שבטי הפאיוט במשך מאות בשנים, כשבני המוהאבי שכנו מדרום. "מואפה" היא מילה בשפת הפאיוט שפירושה "בוצי". אף שהשם "נהר מואפה" היה בעבר השם הרשמי, המקומיים נהגו לתרגם את השם לאנגלית (Muddy באנגלית פירושו בוצי), והשם מאדי הפך לשם הרשמי של הנהר ב-1960.
במקור עקב השביל הספרדי הישן אחרי מסלולו של הנהר וירג'ין כל הדרך עד לשפך לנהר הקולורדו ואז המשיך עם הנהר מערבה. ב-1844 גילתה המשלחת של ג'ון פרימונט קיצור דרך שבעטיו נמנע הצורך להגיע עד נהר הקולורדו. הדרך החדשה הובילה בין רסטינג ספרינגס (Resting Springs) בקליפורניה לבין עמק הנהר וירג'ין דרך לאס וגאס ספרינגס וחצתה את הנהר מאדי סמוך לגלנדייל של ימינו. חלוצים מורמונים כבשו דרך לעגלות מסולט לייק סיטי ללוס אנג'לס לאורך דרך זו ב-1847. אחריהם הגיעו המהגרים לקליפורניה ב-1849 בעקבות הבהלה לזהב שרצו להימנע משלגי החורף של הסיירה נבדה, ושיירות העגלות של המתיישבים המורמונים בדרכם להתיישב בסן ברנרדינו ב-1852. מ-1855 הפכה הדרך לנתיב הובלת המשאות בעונת החורף בין יוטה לדרום קליפורניה והיא הייתה פעילה בדרום נבדה לתוך המאה ה-20.
מתיישבים מורמונים הקימו כמה יישובים באזור הנהר מאדי ב-1864, כולל העיירה סנט תומאס, שב-1938 שקעה תחת מי אגם מיד, עד שחורבותיה נחשפו מחדש בעקבות ירידת פני האגם. מסיבות שונות, כולל האקלים הקשה, תקופות בלתי צפויות של בצורת, עימותים עם בני הפאיוט שנהגו בעבר לגדל בחלקות שהמורמונים הפקיעו, ומחלוקות עם מדינת נבדה על גובה המיסים נטשו המורמונים את האזור ב-1871.[3] המורמונים חזרו לאזור בשנות ה-80 של המאה ה-19 וכיום יש בו אוכלוסייה מורמונית משמעותית.
