מוריסטן

המוריסטן וכנסיית הגואל בפסטיבל "אור וירושלים", יוני 2009

המוריסטן (בפרסית: بیمارستان נהגה: בִימָרֶסְטָאן, עברית: בית חולים^[1], או: تيمارِسْتان, נהגה: תִימָרֵסְתָאן, עברית: בית משוגעים) הוא מתחם גדול ורבוע של רחובות, כיכרות, חנויות ובתי מלאכה ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים.

היסטוריה

בתקופה הביזנטית שימש המתחם בתור ה"פורום רומאנום" של איליה קפיטולינה. בתקופה הצלבנית שלטו במתחם אנשי המסדר ההוספיטלרי, שבנו במקום אכסניה, כנסייה ובית חולים. מבנה בית חולים היה ממוקם בחלקו הדרומי של המתחם. זהו מבנה קמרונות ארוך המקביל לרחוב דוד שחלקו שרד. בית החולים הוקם עוד לפני הכיבוש הצלבני של ירושלים, על ידי עולי רגל נוצרים מאיטליה וברשות השלטון המוסלמי. על פי חלק מהתעודות בבית החולים היו כ-2,000 מיטות. לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין הוקם בשטח בית החולים ההוספיטלרי בית חולים לפגועי נפש, ושם המקום היה ל"מוריסטן", ופעל ככל הנראה עד לרעידת האדמה של 1457, אז נחרב רוב המבנה. במאה ה-19, נפתח בחלק מהמבנה ששרד שוק פירות וירקות. ב-2013 הושלם עבודות שיקום ושימור במקום, לקראת הפיכת המבנה למסעדה^[2].

בסביבות שנת 1860 מסרו העות'מאנים את חלקו המזרחי של המתחם, הגובל בשוקי הרובע המוסלמי, לידי אנשי דת גרמנים, שבנו במקום כנסייה לותרנית בשם: כנסיית הגואל. בעת בניית הכנסייה התגלו שרידים של הכנסייה הצלבנית שהייתה במקום, ושרידיה משולבים בכנסייה החדשה. כנסיית הגואל נחנכה ב-31 באוקטובר 1898 בביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל.

לאחר שמסרו הטורקים את השטח לידי הגרמנים, עלה בהם החשש כי מעצמות מערביות נוספות ידרשו אף הן דריסת רגל בירושלים, ולכן מיהרו למכור את המתחם הנותר במחיר נמוך לפרנסי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, בתנאי שתבנה במתחם בתי מגורים, אכסניות ואזור מסחרי. השוק הוא מיזם מודרני אשר נבנה בשנת 1903. בשטח נבנו מבנים אחדים, ובהם כשבעים חנויות הפתוחות אל עֵבר רחובות ישרים ורחבים ובמרכזם כיכר מרכזית. תכנון הרחובות הוא דוגמה נדירה של תכנון עירוני יזום וכולל של אזור בעיר העתיקה בראשית המאה ה-20.

מעל המבנים בחלק המערבי של המתחם נבנתה קומה שנייה. לקומה זו הוכן פתח כניסה-ראשית ברחוב, במקום צנוע ונפרד מהחנויות, ממנו עולים לאולם-כניסה גְבה-תקרה, ובצדדיו שני אולמות ציבוריים. מאולם-הכניסה יוצאת מערכת של גשרים המחברת אותו אל הקומה-השנייה בשאר הבניינים, שם נבנו חדרים למגורי צליינים. כך נוצר בקומה העליונה מתחם אוטונומי בעל אופי שונה מהמסחר שהתנהל תחתיו. קומה זו נועד להיות אכסניה לקליטת עולי-רגל עבור כנסיית הקבר הסמוכה. כאן שכנה אכסניית סנט ג'ון, שנקראה על שם כנסיית יוחנן המטביל שמדרום לה.

השוק והכיכר נקראו "שוק אבטימוס", על שם הפטריארך היווני-אורתודכסי דאז. (בבעלות הכנסייה עמד אז גם רובו של מתחם השוק הסמוך לשער יפו, שגם הוא כוּנה על שם הפטריארך "אל-בטראק").

במתחם מצויות חנויות שונות ובכללן חנויות למוצרי עור, בדים, שטיחים ומזכרות ולצדן מסעדות ובתי קפה. בפינתו הצפון-מזרחית של המתחם שוכנות מספר חנויות למוצרי עור. הסיבה לכך היא שפינה זו שוכנת בסמיכות לשוק הצבעים, בעבר אכסניה לבורסקאים בעיר העתיקה. זאב וילנאי מספר שמספר יהודים שעסקו בסחר בדים ואריגים החזיקו בעבר חנויות במקום^[3].

עד 1948 פעלו במקום חנויות של סוחרים יהודיים ספרדים שהתגוררו בימין משה, לממכר בגדים ועוד^[4].

במרכז המתחם מצויה מזרקת מים בסגנון נאו-בארוקי. המזרקה נבנתה לכבוד חצי יובל שנות שלטונו של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני שחל בשנת 1900, אם כי המזרקה נבנתה יחד עם השוק רק בשנת 1903. לקראת שנת 2000 שופצה ונוקתה המזרקה אך עד חודש יולי 2008 לא זרמו בה מים. ביום 14 ביולי 2008, לאחר שנוקתה המזרקה ומערכותיה העתיקות מהפסולת והבוץ שדבקו בה במשך השנים, לאחר שהוחלפו מערכות השאיבה ונוקו הצינורות, הצליחו מהנדסי החברה לפיתוח מזרח ירושלים להפעיל את המזרקה וכיום היא פועלת באופן חלקי.

מבנים במתחם

כתובת המתעדת את קיומו של בית החולים סנט ג'ון במקום בין 1948 ל-1960, באתר ההיסטורי של בית החולים ההוספיטלרי מן המאה ה-12

בית חולים סנט ג'ון - בשנת 1948 נותק בית החולים סנט ג'ון לרפואת עיניים, ששכן בדרך חברון (מלון הר ציון של ימינו) ממתרפאיו, שרובם ככולם היו הערבים. עקב כך הועבר בית החולים אל המוריסטן, מקומו ההיסטורי של בית החולים ההוספיטלרי, שחברי מסדר סנט ג'ון הבריטי ראו עצמם כממשיכי דרכו. בית החולים שכן במוריסטן עד שהועבר למבנה מודרני בשכונת שייח ג'ראח ב-1960.
נאות דוד - מבנה במערבו של המוריסטן בו שכנה אכסניית סנט ג'ון. כמו כל המתחם, האכסניה הייתה ועודנה בבעלות הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, אך עם השנים הוחכרה על ידי הפטריארכיה לגורמים שונים. כיום מאכלס כעשר משפחות יהודיות, בית כנסת וישיבת לנתיבות ישראל.