מסורת

מסורת היא מערכת תרבותית של מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות, הנמסרים מדור לדור (גם בעל פה) בקבוצה או בחברה. לרוב המסורת מהווה למעשה את הבסיס להגדרה של הקבוצה, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים.

צבר פעולות הקשורות אחת לשנייה, אשר מבוצעות על ידי פרטים כפעולה חברתית וחוזרות על עצמן כרוטינה, מתוך תנאי מוסכם. עבור רוב המסורות:

• בתחילתן, בטרם היות ה'מסורת', לכל פעולה היה ייעוד פרקטי תועלתני עצמאי.
• בהמשך, בעת קיום פעולות אלה, צבר הפעולות הפך לישות מובחנת, עצמאית, חשובה ונעלה מסט הפעולות הפרקטיות היחידניות המרכיבות את המסורת.
• פרקטית, בהתייחסות לאחור, קיום מסורת נתפש חברתית כמקדם ערך מורכב, מופשט, של הקמת ושימור מבנה חברתי במתכונת מסוימת, אשר משרתת את רצון מבצעי צבר הפעולות.

במקרה שבו צורך בשימור צביון קולקטיבי של מבנה חברתי אינו מתקיים, לא יימצאו פרטים שיקיימו את צבר הפעולות. הן לא יתקבעו כמסורת, ושימורן ייפסק.

מוטיבציה לקיום מסורת

תכלית יישום מסורת – שימור תפישה ערכית של קבוצה מובחנת עם ערכים התנהלותיים משותפים שמתבטאים בקיום המסורת.

מוטיבציה לייזום, שימור, יישום פעולות מסורתיות יכולה לנבוע מהרצון לקדם אחד או יותר מהמטרות הבאות:

• זהות – יצירת, הטמעת, שימור תפישת זהות קולקטיבית של יוזמי ומקיימי מסורת – חגיגת חתונה, צום ביום כיפור, קיום טקסי השבעה בצבא ובמדינה.
• הנאה – ספיחת סיפוק אישי מעצם יישום פעולות מסורת קונקרטיות – שילוב של אכילה או שתייה מסיביים בהקשרים טקסיים.
• תחושת שייכות – יישום נורמה חברתית מקובלת ששימורה מכריזה באופן בלתי מודע להשתייכותו של פרט לחברה - שירת המנון באירועים לאומיים, דיבור אל מת בלוויה, עריכת ברית מילה, השקת כוסות אלכוהול, עניבת עניבה לאירועי החצנת הישג, רשמיים או לאומיים.

פעולות יישום מסורת- טקסים המסמלים אידיאות מופשטות באמצעות פעולות פרקטיות, מעניקות למי שמיישם אותן, תחושת הנאה פנימית של ספיחת ערך. תחושת הערך החיובית נובעת מהיות פעולות מסורתיות מטפלות באידיאות מופשטות של קשרים מיתיים:

• 'פרט-פרט'- נישואין/גירושין,
• 'פרט-קבוצה' – קבלה והשתייכות לקבוצות, כתות, ארגונים, צבא,
• 'פרט-מדינה' – שבועת אמונים,
• 'פרט-אמונה/אל/דת' – טקסי השתייכות לדת.

לעיתים קרובות פרטים המקיימים מסורות חשים אי-נוחות לנוכח בירור הסיבה לקיום המסורת, וזאת בשל כך שהם חשים שהם מבצעים פעולה קולקטיבית נעלה, ולא יכולים לגייס את הרציונל והניסוח להצדקה. עצם השאלה עלולה להעמידם באי נוחות מתגוננת מפני פגיעה בערך שאינם יכולים להגן על הסמלתו. במקרים כאלה, הרציונל הוא הסתמכות על הנורמטיביות, הנוהג הקיים, לא על הרציונל.

בהיעדר ממד ההאצלה של סימול אידיאה מופשטת, מסורת תצטמצם להיותה רוטינה, שכן אבד ממד מיתי נעלה והפעולה ירדה לממד פרקטי נמוך- כפעולת צחצוח שיניים.

על פי רוב, מקיימי מסורת, שאינם רואים את עצמם כדתיים, בהשאלם, האם הם מעדיפים שאחרים יצטרפו ליישום המסורת ושימורה יכולים לנוע בן 'כן' לבין 'חסרי העדפה.

עם זאת, סביר להניח שרוב מקיימי המסורת, היו מעדיפים שאחרים יצטרפו לשימורה, שכן, אם יהיו מעטים שישמרו את המסורת, אלה שישמרו אותה לא נתפשים כ'ערכיים' למשמרים, או שיוותר משמר בודד, יש להניח שאף הוא יחדל לשמר את המסורת, והרי עיקרה הוא המשך קיומה.

מסורתיות ביהדות

ערך מורחב – מסורת (יהדות)

המסורת היהודית היא מכלול המנהגים, הטקסים, הדעות והאמונות, התורה שבעל-פה, החוקים, הערכים וכללי ההתנהגות שנמסרו מדור לדור בקהילות יהודיות.

מסורת בנצרות

בכנסיות הקתולית, האורתודוקסית ואחרות מסורת הכנסייה מעניקה לה סמכות הוראה והיא מקור התגלותי כמעט שווה-ערך לכתבי הקודש עצמם. הפרוטסטנטים דוחים זאת ומקבלים אותם לבדם כמקור סמכות (Sola Scriptura).

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.