מצב הטבע

מצב הטבע הוא מושג בו משתמשים פילוסופים שונים במחשבה מדינית, כאשר מדובר על המצב שבו חיו אנשים לפני היווצרות השלטון.

הוגים שונים מתארים את מצב הטבע בצורה שונה. לדוגמה, תומאס הובס מתאר את המצב הטבע כמלחמת כול בכול (אדם לאדם זאב). לעומתו ג'ון לוק סובר שמצב הטבע הוא מצב שבו כל אדם נשמע לציווי השכל שלו, וזה מנחה אותו לפי משפט הטבע. כלומר, האדם פועל לפי ריסונו הפנימי, אינו נשלט על ידי כוח כפייה חיצוני, ולמעשה ישנו כיבוד הדדי אוניברסלי של הזכויות הטבעיות שהן חיים, חירות ורכוש. בני האדם מכבדים את הזולת וקניינו, מתוך הנחה שהתבונה מחייבת גם את הזולת לנהוג בדרך זו.

ז'אן-ז'אק רוסו הציג עמדת נגד להשקפות של חלק מקודמיו, ולזו של תומאס הובס במיוחד, בכל הנוגע לאופי מצב הטבע. עדות אחת לעמדתו הנגדית ניתן לראות בחיבורו של רוסו, מאמר על המקור והיסודות לאי-השוויון בין בני-האדם. "[בזמן ש] פילוסופים... חשו בצורך ללכת אחורה למצב הטבע... אפילו לא אחד מהם הגיע לשם... כל אחד מהם, בקצרה, בהתבטאות מתמדת על רצונות, שקיקה, דיכוי, יצרים, וגאווה, העביר למצב הטבע רעיונות שנרכשו בחברה; בכך, הדיבור על הפראי, הם תיארו את האדם החברתי". רוסו, אם כן, התייחס למצב הטבע כמצב קדם-חברתי מוחלט, הנשקף לא רק באופי הסביבה, אלא גם, ובאופן החשוב ביותר, במאפיינים של האדם עצמו.

האדם במצב הטבע, טען רוסו, מונע מתוך אהבה עצמית, אך מסוגל להרגיש גם חמלה – הוא לא אגרסיבי ולוחמני, אלא, חרד ורודף שלום. אם מתקיים במצב הטבע סכסוך בין שני אנשים על פריט מזון, לדוגמה, כל אחד מהמשתתפים "יראה במעשי האלימות האלה אירועים טבעיים בלבד, בלי שמץ של רגשות חוצפה או פגיעה, או כל תחושה אחרת, זולת החדווה או הצער של הצלחה או כישלון". בהיותו זר לכל קשר חברתי, האדם במצב הטבע מנותק מכל הדאגות, הגישות, והיצרים שתלויים בהכרה שלו בקיומם של אחרים, ובהיותו עומד בקשר כלשהו אליהם: '[בני אדם במצב הטבע] לא שימרו סוג של קשר אחד עם השני, וכתוצאה מכך היו זרים לנהנתנות, כבוד, הערצה, ובוז; לא היה להם מושג קלוש בדבר 'שלי' ו-'שלך', או השגה אמיתית של צדק'.

קישורים חיצוניים

• מצב הטבע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.