מקסיקו סיטי

מקסיקו סיטי
(CDMX (Ciudad De Mexico.

סמל מקסיקו סיטי סמל מקסיקו סיטי
מדינה
ראש העיר	קלאודיה שיינבאום
רשות מחוקקת	הקונגרס של מקסיקו סיטי
שפה רשמית	ספרדית
תאריך ייסוד	13 במרץ 1325
על שם	טנוצ'טיטלאן
שטח	1,499 קמ"ר
גובה	2,240 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	9,209,944 (2020)
‑ במטרופולין	23,293,783 (2009)
‑ צפיפות	5,741 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	19°24′00″N 99°07′00″W
אזור זמן	UTC -6
www.df.gob.mx
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מקסיקו סיטי (בספרדית: Ciudad de México, סְיוּדָד דֶה מֵחִיקוֹ) היא בירתה של פדרציית מקסיקו ואחת ממדינות מקסיקו. העיר מהווה את מרכזה המסחרי, התעשייתי, החברתי והתרבותי של מקסיקו, והיא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינה ובכל צפון אמריקה. בעיר עצמה 9,209,944 תושבים (נכון ל-2020) ובמטרופולין שלה, ששטחה 4,979 קמ"ר, יש כ-23.3 מיליון תושבים. המטרופולין של מקסיקו סיטי היא השלישית בעולם בגודל אוכלוסייתה אחרי טוקיו (מקום 1) וסיאול (מקום 2).

מקסיקו סיטי ופרווריה מנוהלים על ידי אגד עיריות שהוא גוף בעל סמכויות שלטון מוניציפלי וגם בעל סמכויות שלטון של מחוז בפדרציה של מקסיקו (Distrito Federal בספרדית). החל משנת 2016 מקסיקו סיטי מוגדרת בפני עצמה כמחוז אוטונומי במקסיקו (מחוז CDMX). לכן, למוסדות אגד הערים של מקסיקו סיטי יש גם מעמד של עירייה וגם מעמד של ממשלת מדינת-משנה. ב-1928 כל הערים שהרכיבו את המחוז הפדרלי בוטלו מעשית. ב-1993 נכנס התיקון ה-44 לחוקה המקסיקנית, שהגדיר את מקסיקו סיטי כמקום מושבן של רשויות השלטון ועיר הבירה של מקסיקו.

כמחוז, מקסיקו סיטי היא המחוז הקטן ביותר בפדרציה של מקסיקו, והיא מוקפת כמעט כולה על ידי מדינת מקסיקו, מלבד חלק קטן הגובל במדינת מורלוס.

קתדרלת סוקלו

היסטוריה

התקופה האצטקית

על פי האגדה האצטקית, כדי לבנות את העיר גדולה ומשגשגת, הנחו האלים את בני האדם למצוא עיט יושב על שיח צבר, שבמקורו הוא מחזיק נחש (סמל אצטקי זה מעטר את דגל מקסיקו כיום). ואכן, במאה ה-14 נדדו האצטקים לתוך הרמה בה שוכנת כיום בירת מקסיקו בתורם אחר הסימן הזה. בהגיעם לעמק מקסיקו, רמה מישורית שנמצאת במרכז מקסיקו ובגובה של כ-2,240 מעל פני הים, אכן נראה עיט יושב על צמח צבר. האצטקים קבעו במקום הזה את בירתם, וכינו אותה בשם טנוצ'טיטלאן. העיר נבנתה על אי בלב אגם טשקוקו הרדוד, שהיה מאגר מים גדול בשטח שהיום בנויה עליו מקסיקו סיטי. העיר החדשה הייתה מחוברת לחוף באמצעות גשרים מלאכותיים, ובמשך השנים נבנו חלקים נוספים לעיר על איים אחרים וקטנים יותר באגם טשקוקו. העיר, שהייתה בירת האימפריה האצטקית, הייתה, על פי הערכות שונות, בעלת אוכלוסייה של בין 200 אלף ל-300 אלף איש, והייתה אחת הערים הגדולות ביותר בעולם באותה תקופה.

לאחר הכיבוש הספרדי, טנוצ'טיטלאן נהרסה כמעט לחלוטין, לאחר שהסתיים המצור של הקונקיסטאדורים הספרדים בפיקודו של הרנאן קורטס. ב-13 באוגוסט 1521 נכנע הקיסר האצטקי האחרון, קואוטמוק, להרנאן קורטס. ב-1524 העיר תוכננה ונבנתה מחדש בסטנדרטיים אורבניים שהיו מקובלים אז בספרד, וב-1585 כבר כונתה בשם "סיודד דה מחיקו", כלומר, "מקסיקו סיטי".

התקופה הקולוניאלית הספרדית

ערך מורחב – הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית

ב-8 בנובמבר 1519 הגיע לחופי חצי האי יוקטן הקונקיסטאדור הספרדי הרנאן קורטס, בלוויית צבא של כמה מאות רגלים וכששה-עשר פרשים לערך ויסד את העיר וראקרוס ("הצלב האמיתי"), משם צעד אל עבר הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן. בתחילה, הכתיר עצמו קורטס לשליט האצטקים, כאשר המלך האמיתי - מוקטזומה השני - היה לשליט בובה. ב-1521 נפלה העיר לידי קורטס באופן מוחלט, כשזה החריב ושרף את טנוצ'טיטלאן כמעט לחלוטין. ב-1524 שוחזרה העיר ונבנתה למעשה מחדש, בהתאם לדרישות הספרדים, ושימשה כבירתה של מלכות המשנה החדשה של ספרד מעבר לים, שכונתה מלכות המשנה של ספרד החדשה. על מקומו המקורי של מקדש האצטקים הגדול, הוקמה קתדרלת סוקלו הגדולה הבנויה בסגנון הבארוק. מקסיקו העיר הפכה למרכז שלטוני חשוב של הספרדים ובה ישבו מושלים ששלטו על שטח נרחב במרכז וצפון אמריקה.

תקופת העצמאות

ערך מורחב – מלחמת העצמאות של מקסיקו

פרוץ מלחמת העצמאות של מקסיקו ב-1810 ובסופו של דבר קבלת העצמאות מידי הספרדים ב-1821, לא הצליחו לעצור את התפתחותה המטאורית של מקסיקו סיטי. הקיסר הראשון של האימפריה המקסיקנית הראשונה, אגוסטין הראשון (Agustín Cosme Damián de Iturbide y Arámburu), קבע את מקסיקו סיטי באופן טבעי כמקום מושבו, עד התפטרותו במרץ 1823, לשם הפיכת מקסיקו לרפובליקה.

ב-1824 הוקם המחוז הפדרלי של מקסיקו סיטי ונוסחה חוקה למקסיקו - המבוססת על עקרונות ליברליים ודמוקרטיים ברוח חוקת ארצות הברית. עד אז, שימשה מקסיקו סיטי הן כבירתה של מדינת מקסיקו והן כבירת המדינה. עם הקמתו של המחוז הפדרלי, הועתקה בירת מדינת מקסיקו לעיר טולוקה, בעוד המחוז הפדרלי של מקסיקו סיטי הפך לבירה הרשמית של מקסיקו. עד שנת יצירתו של המחוז הפדרלי, 1824, מקסיקו סיטי הייתה מורכבת ממספר ישויות מוניציפליות נפרדות. כשהערים גדלו הן אוגדו כולן תחת אגד ערים אחד וגוף שלטוני יחיד שכונה "המחוז הפדרלי של מקסיקו סיטי" - והוא זה שמשמש כעירייה לכל דבר.

במלחמת ארצות הברית–מקסיקו ב-1847, כבש הגנרל האמריקני וינפילד סקוט את מקסיקו סיטי, וקבע את מושבו בטירת צ'פולטפק, המרכז הצבאי של מקסיקו. הוא אילץ את הממשלה הכבושה במקסיקו סיטי להעביר לידי ארצות הברית את המדינות קליפורניה, נבדה, ניו מקסיקו, אריזונה, קולורדו וחלקים ממדינות יוטה וויומינג. כמו כן, הממשלה המקסיקנית אולצה להכיר בטקסס כעצמאית - לאחר שזו הכריזה על עצמאותה ב-1838.

לפי האגדה, 13 טירונים ניסו בגבורה לעצור את כוחותיו של הגנרל סקוט בניסיון לכבוש את הטירה, שהייתה סמל של מקסיקו סיטי. מאחר שהם היו בודדים מול יחידה צבאית גדולה ומיומנת, לא נותר להם כל סיכוי. בטירה ישנם מספר עמודי אבן המנציחים את האירוע ואת שמות המשתתפים בו.

תקופת שלטונו הקצרה של מקסימיליאן הראשון הותירה את חותמה על העיר בשיפוץ נרחב שביצע השליט בטירת צ'פולטפק. כמו כן, הוא דאג לתכנן את העיר מחדש לפי המודל הפריזאי, כדי שאשתו, קרלוטה, תוכל להסתגל ביתר קלות לארץ החדשה עליה הומלך בעלה.

לאחר הוצאתו להורג של מקסימיליאן הראשון ב-1867 בסיום המלחמה הפרנקו-מקסיקנית, שלט במקסיקו הדיקטטור פורפיריו דיאס במשך כשלושה עשורים. הוא פיתח רבות את העיר, ובנה את מלאך העצמאות המוזהב, הרחיב את שדרות הרפורמה ובנה את ארמון האמנויות היפות "Palacio de Bellas Artes" לרווחת חובבי האמנות בעיר.

המהפכה המקסיקנית

מחנה מורדים מקסיקנים בסמוך לסיודאד חוארס (Ciudad Juárez), צ'יוואווה, במהלך המהפכה המקסיקנית

ערך מורחב – המהפכה המקסיקנית

המהפכה המקסיקנית פרצה בשנת 1910, והייתה אחד האירועים המשפיעים ביותר במאה ה-20 ביבשת אמריקה. מקסיקו סיטי סבלה מהמהפכה לא מעט. ב-13 בפברואר 1913 ידעה העיר רצף קרבות קשים שכונו "עשרת הימים הטראגיים" (La Decena Trágica). קרבות אלה, שהתחוללו בין הנשיא הליברלי המכהן פרנסיסקו מדרו וכוחותיו לבין צבאו של השמרן פליקס דיאס, תומכו ואחיינו של פורפיריו. תוצאות הקרבות היו עיר הרוסה וטבח המוני שהתרחש ב-22 בפברואר 1913 ברבים מאזרחי העיר ובהם הנשיא מדרו בן ה-39, שהוצא להורג. האירוע נחשב כיריית הפתיחה לארבע השנים האלימות ביותר שידעה המהפכה המקסיקנית (עד 1917).

מקסיקו סיטי לאחר המהפכה

הממשלות שעלו לשלטון במקסיקו לאחר המהפכה המקסיקנית ראו במקסיקו סיטי חשיבות גדולה בכך שהיא מסוגלת למשוך מהגרים טובים ואיכותיים אליה בהמשך המאה ה-20, ואכן הצמיחה הגדולה של האוכלוסייה במקסיקו סיטי קרתה במחצית השנייה של המאה ה-20. ב-1950 גרו בעיר כ-3 מיליון תושבים, ובשנת 2000 כבר גרו בה יותר מ-18 מיליון בני אדם.

ב-1968 אירחה מקסיקו סיטי את המשחקים האולימפיים. כתוצאה מאי הסכמות פוליטיות חריפות במדינה, כעשרה ימים לפני אירוע הפתיחה התרחש טבח המוני באזור טלטלולקו (Tlatelolco) נגד סטודנטים ומפגינים שהפגינו נגד הממשלה. הסטודנטים, שססמתם הייתה "לא רוצים אולימפיאדה! רוצים מהפכה!" (No queremos olimpiadas, queremos revolución!), הרגיזו את השלטון במקסיקו סיטי שבתגובה שלח את הצבא לתפוס את הקמפוס של האוניברסיטה הלאומית הגדול בעיר - UNAM. בצהרי 2 באוקטובר 1968 יצא מצעד של סטודנטים לכיוון "כיכר שלוש התרבויות" בעיר במטרה לערוך הפגנה גדולה נגד הממשלה. התוצאה של נוכחות צבאית אדירה בכיכר וסטודנטים אידיאליסטים שאינם מוכנים לוותר הולידה מצור על הכיכר, ולאחר מכן החל הצבא בירי חי לעבר המפגינים. עד הלילה הסתיימה הנוכחות הצבאית שם והצבא והמפגינים שנותרו הסתלקו משם. מספר ההרוגים שנוי מאוד במחלוקת עד היום. היו דיווחים שלפיהם נהרגו בהפגנה אלפי סטודנטים, אולם מרבית הדיווחים דיווחו על מספר דומה, כ-200–300 הרוגים. הדיווח הרשמי של הממשלה היה על ארבעה הרוגים ו-20 פצועים.

שנתיים לאחר אולימפיאדת 1968, אירחה מקסיקו גם את גביע העולם בכדורגל, האירוע היחיד עד כה מסוג זה בו השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל.

ב-19 בספטמבר 1985 בשעה 07:19 בבוקר, התרחשה בעיר רעידת אדמה במגניטודה 8.1. נזק של ארבעה מיליארד דולר נגרם בתוך פחות משלוש דקות. ברעידת האדמה נהרגו כ-10,000 בני אדם, ו-50,000 - 90,000 בני אדם נותרו חסרי קורת גג. בצהרי 20 בספטמבר אותה השנה, כ-36 שעות לאחר הרעידה הראשונה, התרחשה רעידת אדמה נוספת בעוצמה פחותה יותר (7.5).

האירוח המוצלח של גביע העולם בכדורגל 1986, פחות משנה מאוחר יותר, הדגים בפשטות את התאוששותה המהירה והמוצלחת של העיר מאסון הטבע שפקד אותה.

מקסיקו סיטי בשנות האלפיים

מקסיקו סיטי מתמודדת עם בעיות רבות, להלן העיקריות שבהן:

• צפיפות אוכלוסין - העיר ממשיכה להתפתח והביקוש לגור בה הולך ועולה עם השנים. מומחים דמוגרפיים חוששים מהתפתחות פיצוץ אוכלוסין בעיר כבר בעשורים הקרובים.
• זיהום האוויר הקשה שתושבי העיר סובלים ממנו באופן תמידי, הוא בעיה סביבתית חמורה שגורמת למותם של אלפי מקסיקנים מדי שנה. העיר נחשבת לעיר המזוהמת ביותר בעולם כבר למעלה מ-30 שנה.
• רמת הפשיעה במקסיקו סיטי הגיעה לרמה חסרת תקדים לקראת סוף המאה ה-20. מדי יום מדווחים בעיר מאות מקרי שוד אלים, כייסות, גנבות ועוד, במיוחד בלילות.

בדצמבר 2009 הייתה מקסיקו סיטי לעיר הראשונה באמריקה הלטינית שבה מעוגנים בחוק נישואים חד-מיניים וזכויות אימוץ לזוגות מאותו המין. החוק החדש הוא תיקון לחקיקה קיימת שאישרה איחוד אזרחי בין בני זוג מאותו המין כבר בשנת 2006.

החל משנת 2016 מקסיקו סיטי, שהייתה בעבר ישות מוניצפלית החופפת ברובה למחוז הפדרלי של מקסיקו, הפכה בעצמה למחוז אוטונומי במקסיקו.

גאוגרפיה

מקסיקו סיטי שוכנת בעמק מקסיקו, רמה מישורית גדולה ששטחה הוא כ-9,500 קילומטרים רבועים. הרמה מוקפת בהרי געש מושלגים, שגובהם נע בין 3,900 מטרים לכדי 5,000 מטרים מעל גובה פני הים. עשרות אלפי מפעלים ברחבי המטרופולין ולמעלה מ-4 מיליון כלי רכב ממונעים הופכים את המטרופולין כולה לאחד האזורים האורבניים המזוהמים בעולם. האקלים הממוזג, המיקום הגאוגרפי (דרומית לחוג הסרטן) ומבנה פני השטח גוררים את הימצאותם של זרמי רוחות חלשים מאוד ואינם מאפשרים תחלופה שוטפת של אוויר - ועל כן זיהום האוויר קשה כפליים.

אתרים מרכזיים

הגנים הצפים של סוצ'מילקו

פסל מלאך העצמאות בשדרות הרפורמה

המרכז ההיסטורי של מקסיקו סיטי והגנים הצפים של סוצ'ימילקו הוכרו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית הראויים לשימור. המרכז ההיסטורי כולל בתוכו את הסוקאלו (Zócalo), כיכר העיר ששמה האמיתי הוא "כיכר החוקה". בכיכר עצמה נבנתה הקתדרלה העירונית אדירת הממדים בסגנון ספרדי-קולוניאלי. כמו כן, הארמון הלאומי (Palacio Nacional) נמצא לצדה וכן אתר ארכאולוגי מרתק - חורבותיו של המקדש הגדול של טנוצ'טיטלאן - טמפלו מאיור - שנחשפה רק ב-1978 בעת חפירת קו הרכבת התחתית באזור.

הסמל המזוהה ביותר עם מקסיקו סיטי הוא פסל מלאך העצמאות המקסיקני (El Angel de la Independencia). זהו פסל מוזהב, בדמות מלאך מכונף, שנמצא על עמוד גבוה במרכז כיכר בשדרת הרפורמה - שדרה ארוכה ומפוארת שנבנתה בשנות ה-60 של המאה ה-19 בפקודתו של הקיסר מקסימיליאן הראשון כמודל של שדרת השאנז אליזה בפריז. המלאך נמצא באמצע השדרה, המקשרת בין הארמון הלאומי לבין מגורי הקיסר - טירת צ'פולטפק (Chapultepec). השדרה נחשבת לשדרה הראשית של העיר, ומהווה אחד ממוקדי הפעילות העסקית והכלכלית של העיר. הבורסה המקסיקנית לניירות ערך קבעה את מושבה בשדרת רפורמה.

בעיר נמצאים מעל 160 מוזיאונים, 100 גלריות לאמנות וכ-30 אולמות קונצרטים. מקסיקו סיטי נמצאת במקום הרביעי בעולם, אחרי ניו יורק, לונדון וטורונטו, במספר התיאטראות הנמצאים בתחומה. ציורים רבים של הצייר המקסיקני הלאומי דייגו ריברה פזורים במוסדות לאומיים (בהם הארמון הלאומי) ובמספר גלריות ברחבי העיר. הוא ואשתו פרידה קאלו, גם היא ציירת מפורסמת, התגוררו בשכונת קויוקאן שבדרום העיר. ביתם, וחלק מהגלריות ואולמות הציור בהם ציירו השניים פתוחים לקהל הרחב. לא רחוק משם נמצא ביתו של ליאון טרוצקי, שנרצח ב-1940 בידי זרועותיו הארוכות של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, בהוראת סטלין.

מבנה שגרירות ארצות הברית במקסיקו סיטי מוקם בעיר.

תחבורה

הרכבת התחתית

מערכת הרכבת התחתית של מקסיקו סיטי הקרויה מטרו (Metro) היא אחת הגדולות והיעילות בעולם - והגדולה ביותר באמריקה הלטינית. היא כוללת 207 קילומטרים של מסילה תת-קרקעית, 11 קווים (הקו ה-12 עדיין בבנייה) וחיבור למערכת הסעת המונים (רכבת עילית). הרכבת התחתית מסיעה לא פחות מ-4 מיליון נוסעים מדי יום ונחשבת לרכבת התחתית העמוסה ביותר באמריקה הלטינית. בעולם, רק המערכות המקבילות במוסקבה (7.5 מיליון נוסעים ביום), טוקיו (5.9 מיליון נוסעים ביום) וניו יורק (4.9 מיליון נוסעים ביום) עמוסות יותר ממנה. הרכבת התחתית במקסיקו סיטי מסובסדת, ומחירה נמוך במיוחד ושווה לכל כיס: תמורת חמישה פסו מקסיקני בלבד (פחות מ-1 ש"ח) ניתן לקנות כרטיס נסיעה ברכבת התחתית. הרכבת התחתית אינה מגיעה מחוץ לעיר, ועל כן ישנם קווי אוטובוס רבים מספור המשרתים אוכלוסייה של מיליונים הגרים בשולי העיר, במדינת מקסיקו ובאידלגו השכנות.

נמל התעופה הבינלאומי של מקסיקו סיטי על שם בניטו חוארס (MEX) הוא נמל התעופה הגדול ביותר באמריקה הלטינית, ועוברים בו לא פחות מ-25 מיליון נוסעים מדי שנה. הממשלה מנסה לנתב רבות מהטיסות המיועדות לערים השכנות, בעיקר טולוקה, פואבלה וקוארנבקה, בכך שהיא מרחיבה את נמלי התעופה המקומיים של ערים אלה ובונה בהם בתי נתיבות רבים המיועדים לקליטת טיסות נוספות. למרות ניסיונותיה, 10 מ-12 חברות התעופה הלאומיות של מקסיקו קבעו את נמל התעופה חוארס כנמל הבית שלהם.

כלכלה ותעשייה

מקסיקו סיטי היא מרכז תעשייתי וכלכלי חשוב ביותר ונמנה עם החשובים ביבשת אמריקה כולה. המחוז הפדרלי מקסיקו סיטי אחראי להפקת 21.8% מהתוצר הלאומי הגולמי של מקסיקו כולה. לפי מחקרים של חברות פרטיות בסיוע מידע מהאו"ם, התל"ג של מקסיקו סיטי הוא 315 מיליארד דולר אמריקני (במונחי כוח קנייה), דבר הממקם אותה במקום השמיני ברשימת האזורים האורבניים היצרניים בעולם, אחרי טוקיו, ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, פריז, לונדון ואוסקה. במונחי כוח קנייה ניתן לומר שהתוצר התעשייתי של המחוז הפדרלי מקסיקו סיטי מהווה 15.8% מזה של כל המדינה, ואילו התוצר בסקטור השירות מהווה 25.3% מכלל התוצר שלה. בשל גודלה של העיר, אין הרבה קרקעות הפנויות לעיבוד חקלאי, ועל כן התוצר החקלאי של מחוז מקסיקו סיטי הוא הנמוך ביותר במדינה.

התוצר הלאומי לנפש במקסיקו סיטי עומד על 17,696$ לאדם - הגבוה ביותר באמריקה הלטינית. מדד הפיתוח האנושי בעיר עומד על ממוצע של 0.883 - מדד גבוה כשלעצמו וגבוה מהממוצע הארצי. מדדים נוספים המעידים על רמת החיים במקסיקו סיטי: כ-50% מתושבי העיר הם בעלי גישה לרשת האינטרנט, 58% מחזיקים בטלפון סלולרי, כאשר בממוצע כל משק בית מחזיק בקו טלפון. בעוד 17% מתושבי מקסיקו מוגדרים כעניים, 15% מתושבי מקסיקו סיטי מוגדרים כעניים.

מקסיקו סיטי לבדה, אם הייתה נמדדת כמדינה, הייתה מגיעה למקום ה-30 ברשימת התל"ג של מדינות העולם (במונחי כוח קנייה. מקסיקו עצמה ממוקמת במקום ה-12 עם תל"ג של 1,094 מיליארד דולר בשנה), כאשר התל"ג שלה גבוה ממדינות כמו שוודיה (292 מיליארד דולר בשנה), פורטוגל (230 מיליארד דולר בשנה) וישראל (196 מיליארד דולר בשנה).

תרבות

ארמון האומנויות היפות (Palacio de Bellas Artes)

הספרייה המרכזית באוניברסיטה הלאומית המקסיקנית

מוזיאון פרידה קאלו

הברון הברלינאי אלכסנדר פון הומבולדט, שבילה במקסיקו לפחות שנה מחייו, כינה את העיר "עיר הארמונות" (la Ciudad de los Palacios) הודות לארמונות הרבים שנבנו בה במאה ה-19 ולפני כן. כינוי אחר שזכתה לו העיר היא "צ'ילנגולנדיה", על שם בני המקום המכונים "צ'ילנגוס" (chilangos). יש האומרים כי פירוש השם הוא פועלים שהגיעו למקסיקו סיטי בשביל למצוא עבודה. אחרים גורסים כי השם מתייחס לצ'ילי, אחד המאכלים הנפוצים ביותר במטבח המקסיקני.

חינוך

במקסיקו סיטי שוכנת האוניברסיטה העתיקה ביותר בצפון אמריקה (נוסדה ב-1551) - היא האוניברסיטה הלאומית המקסיקנית (Universidad Nacional Autónoma de México, או בקיצור UNAM). היא נחשבת לאוניברסיטה היוקרתית ביותר במקסיקו וגם לגדולה ביותר - עם 296,000 סטודנטים בסך הכול (לשם השוואה, בכל המוסדות האקדמיים בישראל לומדים כ-245,000 סטודנטים). UNAM מתגאה ב-3 זוכים בפרס נובל שלמדו בה, וכן רבים מנשיאי מקסיקו במרוצת השנים הם בוגרי UNAM. כמו כן, UNAM אחראית לכ-50% מהמחקר המדעי במקסיקו ומחזיקה בקמפוסי-לוויין רבים ובמרכזי מחקר מתקדמים בכל רחבי מקסיקו. היא נחשבת אחת מ-100 האוניברסיטאות המובילות בעולם לפי המגזין האקדמי של העיתון האמריקני Times ‏(The Times Higher Education Supplement). ביוני 2007 הוכרזה קריית האוניברסיטה, הקמפוס הראשי של UNAM, כאתר מורשת עולמית הראוי לשימור על ידי ארגון אונסק"ו.

אוניברסיטאות נוספות בעיר הן: המכון הפולי-טכני הלאומי, האוניברסיטה המטרופוליטנית, ITAM, ITESM, אוניברסיטת לה-סייה, אוניברסיטת עמק מקסיקו ואוניברסיטת אנהואק (Anáhuac).

תקשורת

מקסיקו סיטי היא מרכז התקשורת במקסיקו. מרבית תחנות הטלוויזיה והרדיו הכלל-ארציות משדרות ממקסיקו סיטי (60 תחנות רדיו ו-11 תחנות טלוויזיה) והיא נחשבת גם למרכז הפרסום החשוב במדינה. שני עיתונים יומיים בעלי תפוצה כלל ארצית רחבה מאוד יוצאים לאור במקסיקו סיטי: El Universal ו-Excélsior. גם מקומונים רבים יוצאים לאור בעיר, כאשר העיקריים שבהם הם Reforma ו-La Jornada.

אמנות

היות שמקסיקו סיטי הייתה במשך שנים בירתה של אימפריה ספרדית רחבת גבולות, העושר האמנותי שלה גדול לאין שיעור ממקומות אחרים באזור מסו-אמריקה ובכלל. מקסיקו סיטי היא מקום מושבם של כ-160 מוזיאונים, יותר מכל עיר אחרת בעולם. ביטויי האומנות מרחיקים עד התקופה הפרה-היספאנית, וכלה בתקופת שלטון הספרדים במקסיקו ובתקופת מקסיקו המודרנית במאות ה-19 וה-20. יצירות אמנות רבות מהתקופה הפרה-קולומביאנית, רובן ככולן מעשה ידי עמי האזור הילידים (אצטקים, בני המאיה והאולמקים בתקופות מוקדמות יותר), מוצגות לראווה במוזיאונים הרבים הפזורים ברחבי העיר, כאשר הגדול והמפורסם שבהם הוא המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה.

מרבית יצירות האמנות המאפיינות את התקופה הקולוניאלית במקסיקו מתארות את ההיסטוריה של המקום - בציור, בפיסול ובאיקונוגרפיה. מבין יצירות האמנות שאינן היסטוריות, נפוצות בעיקר יצירות אמנות דתיות, המתארות אירועים שונים הקשורים לנצרות. חלקן מוצגות בקתדרלה הגדולה שבככר המרכזית בסוקלו, שבמרכז העיר.

במהלך המאה ה-19 הפכה אקדמיית סן-קרלוס, שנוסדה בתקופה הקולוניאלית וכיום נקראת "בית הספר הלאומי לאמנות ויזואלית", לאקדמיה אמנותית חשובה מאין כמוה, והסטודנטים שלה יצרו יצירות אמנות מרשימות שרבות מהן מוצגות במוזיאון סן קרלוס. בשלהי המאה ה-19 הממשלה והנשיא, פורפיריו דיאס, הוסיפה לממן ולעודד אמנים.

אחרי המהפכה המקסיקנית התהווה במקסיקו סיטי זרם אמנות חדש, המכונה מורליזם. המורליזם הוא טכניקת ציור ייחודית על קירות ותקרות של מבנים. עבודות רבות של אמנים רבים, שהמפורסם שבהם הוא דייגו ריברה, מוצגות בבניינים ציבוריים רבים בעיר, כאשר הבולטים שבהם הם "הארמון הלאומי" ו"הארמון לאמנות יפה" שהקים פורפיריו דיאס.

פרידה קאלו, אשתו של ריברה, הייתה גם היא ציירת. ציוריה היו בעלי אופי לאומי מאוד, שתאם את התקופה מלאת השינויים בה חיה. העובדה שבילדותה ובבגרותה חוותה את המהפכה המקסיקנית הותירה בה חותם עז, שבא לידי ביטוי ביצירותיה. רבות מיצירותיה מוצגות בבית שבו נולדה ושבו העבירה את כל ימי חייה. ב-2002 הופק הסרט הביוגרפי "פרידה" המספר את סיפור חייה הכואב של קאלו, בכיכובם של סלמה הייק ואלפרד מולינה. הסרט הופק בהוליווד, אך רובו צולם במקסיקו סיטי.

ספורט

כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר במקסיקו סיטי, כמו גם במדינה כולה. אוניברסידד נסיונל (Pumas, פומות), קלוב אמריקה, אטלנטה (Atlante) וקרוס אסול (Cruz Azul, צלב כחול) הן ארבע הקבוצות הבכירות של מקסיקו סיטי, המשחקות בשלושה אצטדיונים שונים. האצטדיון הגדול ביותר במקסיקו סיטי, הוא אצטדיון האצטקה - הנחשב גם לאחד האצטדיונים הגדולים בעולם ובו כ-126,000 מקומות ישיבה. האצטקה הוא אצטדיונה הביתי של נבחרת מקסיקו בכדורגל, הנחשבת לנבחרת החזקה ביותר בצפון אמריקה. בקריית האוניברסיטה, הקמפוס הראשי של אוניברסיטת מקסיקו, ישנו אצטדיון אולימפי גדול שמשמש את קבוצת אוניברסידד נסיונל וכן הוא שימש תחרויות רבות במשחקים האולימפיים שנערכו במקסיקו סיטי ב-1968 במגוון ענפי ספורט. אצטדיונה הביתי של קבוצת קרוס אסול נקרא אסטאדיו אסול (אצטדיון כחול) ובו 39,000 מקומות ישיבה.

למקסיקו סיטי עבר עשיר באירוח תחרויות ספורט. שני גביעי עולם בכדורגל - מונדיאל 1970 ומונדיאל 1986 - נערכו שניהם במקסיקו סיטי. אצטדיון האצטקה הוא האצטדיון היחיד בעולם עד כה שאירח שני משחקי גמר מונדיאל. בשניהם, אגב, זכו נבחרות דרום אמריקאיות - ברזיל ב-1970 וארגנטינה ב-1986.

מקסיקו סיטי זכתה לארח גם את המשחקים האולימפיים 1968, לאחר שניצחה ערים כמו ליון, בואנוס איירס ודטרויט. גם המשחקים הפאן-אמריקניים נערכו במקסיקו סיטי בשנים 1955 ו-1975, בהשתתפות עשרות מדינות מיבשת אמריקה.

בייסבול הוא ענף ספורט שצובר פופולריות הולכת וגוברת בשנים האחרונות. אצטדיון "פורו סול" הוא אצטדיונה הביתי של קבוצת הבייסבול הבכירה של מקסיקו סיטי, "השדים האדומים" (Diablos Rojos de Mexico) ולשעבר גם אצטדיונה הביתי של קבוצת ה"נמרים" (Tigres), שעברה לייצג את העיר פואבלה.

מקסיקו סיטי אירחה מספר משחקים קדם-עונתיים של ליגת ה-NBA, והייתה לעיר הראשונה מחוץ לארצות הברית שערכה משחקי ליגה סדירים של ליגת הפוטבול האמריקנית - ה-NFL - בשנת 2005.

דמוגרפיה

אזור עמק מקסיקו, בו שוכנת כיום מקסיקו סיטי, מאוכלס בצפיפות עוד מהתקופה הפרה-היספאנית. מספר התושבים בעיר גדל בהתמדה מאז כינון המחוז הפדרלי של מקסיקו סיטי. בתחילת המאה ה-20, רבים מבני האליטות בעיר עברו לגור בערים סמוכות ממערב ומדרום לה (כגון סנטה פה וסן אנחל). עם התפתחותה של מקסיקו סיטי, "בלעה" העיר את כל הערים הקטנות ששכנו בסמוך לה, וכיום ניתן לראות הבדלים ברורים בין שכונותיה ופרבריה - כאשר אנשי המעמד הבינוני והגבוה גרים בדרום העיר ובמערבה, ואילו אנשי המעמד הנמוך יותר גרים במזרח העיר. אוכלוסייתה של מקסיקו סיטי גדלה בקביעות מאז שנת 1935 ובעשרים השנים שבין 1943 ו-1963 הוכפל מספר תושביה.

כיום מהגרים לתוך העיר בין 3,000-3,500 תושבים חדשים בממוצע מדי יום ביומו. רבים מהם מהכפרים ומערים אחרות במקסיקו, אולם קיימת היום מגמה ברורה של הגירה רב-לאומית לתוך העיר, בעיקר מדרום אמריקה (ארגנטינה, ברזיל, קולומביה ועוד), אך גם מאירופה (איטליה, צרפת, גרמניה ועוד) ומאסיה (סין, טורקיה, לבנון ועוד).

כ-90% מתושבי העיר הם נוצרית קתולים. בין 10% הנותרים: נוצרים פרוטסטנטים, מוסלמים, אתאיסטים וגם קהילה יהודית מכובדת.

יהודים במקסיקו סיטי

ערך מורחב – יהדות מקסיקו

יהודים החלו להגיע לאזור מקסיקו סיטי של ימינו כבר עם כוחות הקונקיסטאדורים של הרנאן קורטס ב-1519, והתיישבו שם. רובם ככולם היו אנוסים. האינקויזיציה בלשה אחרי יהודים סמויים כאלה ורדפה אותם. רבים הועלו על המוקד בכיכר המרכזית של העיר - כיכר אלאמידה.

במשך שלוש מאות שנות השלטון הספרדי ולמעשה עד לאמצע המאה ה-19 לא היגרו יהודים לעיר וצאצאי האנוסים נטמעו באוכלוסייה הכללית, אך רבים מהם שמרו במסורת המשפחתית מנהגים שמקורם ביהדות. כאשר מקסיקו השיגה את עצמאותה ב-1821 לא חיו בה יהודים.

מקסימיליאן הראשון האוסטרי שהומלך כקיסר מקסיקו בשנת 1862 בעזרת צרפת ואוסטריה, הביא עמו עם פמלייתו מאירופה כמאה יהודים יוצאי בלגיה, אוסטריה וצרפת, בעלי מקצועות חופשיים, שהיו דרושים לו לפיתוח המדינה. יריבו הרפובליקני-ליברלי של מקסימיליאן, הנשיא בניטו חוארס, הנהיג בשנת 1860 חוקה חדשה שהבטיחה את חופש הדת והפולחן במדינה.

משנות השבעים ואילך החלה הגירה אטית של יהודים אשכנזים למקסיקו ובסוף המאה ה-19 הם הקימו מוסדות דת ראשונים בבירה. בראשית המאה ה-20 הגיעו לעיר גם יהודים ספרדים יוצאי האימפריה העות'מאנית.

נכון ל-2018 מונה הקהילה היהודית כ־80 אלף נפשות, ברובם יוצאי מזרח אירופה וארצות הברית (אשכנזים), ספרדים (יוצאי טורקיה, יוון, בולגריה וכו') ויוצאי ארצות המזרח בעיקר מדמשק וחלב. במקסיקו סיטי כ-20 בתי כנסת פעילים מכל הזרמים - נוסח ספרד ואשכנז, נוסח חלב ודמשק וגם קהילות קונסרבטיבית ורפורמית. קיימים גם מוסדות משותפים לכל הקהילות: ועד מרכזי - הגוף המרכזי של היהדות במקסיקו, ועד חינוך - השולט על רשת חינוך יהודית-עברית מסועפת ומועדון ספורט מפואר.

אחוז נישואי התערובת בין יהודי מקסיקו הוא מהנמוכים בקהילות היהודיות בעולם (מוערך בכ-2%).

במקסיקו פעילות קהילות יהודיות בערים גוודלחרה, מונטריי וטיחואנה. בערים וראקרוס ופואבלה יש קהילות קטנות של קתולים המייחסים עצמם עדיין לאנוסים ומחפשים קשר עם ישראל ועם נציגיה. הקהילות היהודיות אינן מוכנות להכיר בהם כיהודים ולקלוט אותם למסגרותיהם.

ערים תאומות

למקסיקו סיטי 21 ערים תאומות:

שיקגו, אילינוי, ארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית מדריד, ספרד סן סלוודור, אל סלוודור סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה גואטמלה סיטי, גואטמלה בוגוטה, קולומביה סאו פאולו, ברזיל ריו דה ז'ניירו, ברזיל פנמה סיטי, פנמה

טורונטו, קנדה לונדון, בריטניה פריז, צרפת טוקיו, יפן בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין קוסקו, פרו ארקיפה, פרו לימה, פרו סיאול, קוריאה הדרומית ניקוסיה, קפריסין

ראו גם

• היסטוריה של מקסיקו

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מקסיקו סיטי
• אריאל ברונשטיין, ‏מקסיקו סיטי - עיר ללא הפסקה, באתר GoTravel
• רועי צ'יקי ארד, מקסיקו סיטי: בלילת תירס מטוגנת של יופי ואומללות, באתר הארץ, 2 במרץ 2017
• מקסיקו סיטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מפות עתיקות של מקסיקו סיטי באתר ערים היסטוריות
• מקסיקו סיטי (מקסיקו), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערים הגדולות של מקסיקו אומדן רשמי מתאריך 15 במרץ 2021
	דירוג	שם	מדינה	אוכלוסייה	דירוג	שם	מדינה	אוכלוסייה
מקסיקו סיטי טיחואנה
	1	מקסיקו סיטי	מקסיקו סיטי	8,843,706	11	צ'יוואווה	צ'יוואווה	925,762	אקטפק דה מורלוס לאון
	2	טיחואנה	באחה קליפורניה	1,810,645	12	מרידה	יוקטן	921,771
	3	אקטפק דה מורלוס	מקסיקו	1,643,623	13	נאוקלפן	מקסיקו	911,168
	4	לאון	גואנחואטו	1,579,803	14	קנקון	קינטנה רו	888,797
	5	פואבלה	פואבלה	1,542,232	15	סלטיו	קואווילה	864,431
	6	סיודאד חוארס	צ'יוואווה	1,501,551	16	אגואסקליינטס	אגואסקליינטס	863,893
	7	גוודלחרה	חליסקו	1,385,621	17	ארמוסיו	סונורה	855,563
	8	ספופן	חליסקו	1,257,547	18	מקסיקלי	באחה קליפורניה	854,186
	9	מונטריי	נואבו לאון	1,142,952	19	סן לואיס פוטוסי	סן לואיס פוטוסי	845,941
	10	נסאוואלקויוטל	מקסיקו	1,072,676	20	קוליאקאן	סינלואה	808,416