נג'קניז'ה
| |||
 | |||
| מבט ממעוף ציפור | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | מערב טרנסדנוביה | ||
| מחוז |
 זאלה | ||
| נפה | נפת נג'קניז'ה | ||
| ראש העיר | שאנדור דנש | ||
| שפה רשמית |
הונגרית  | ||
| שטח | 148.40 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 42,502 (1 בינואר 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 332.22 נפש לקמ"ר (2015) | ||
| קואורדינטות | 46°28′10″N 16°59′28″E / 46.469552°N 16.991043°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.nagykanizsa.hu | |||
  | |||
נג'קניז'ה (בהונגרית: Nagykanizsa; בגרמנית: Großkirchen, Groß-Kanizsa; בקרואטית: Velika Kaniža; בטורקית: Kanije) היא עיר במחוז זאלה, בדרום-מערב הונגריה. היא שוכנת בסמוך לגבול עם סלובניה וקרואטיה, כ-210 ק"מ מבודפשט הבירה וכ-45 ק"מ דרומית-מערבית לאגם בלטון.
מיקומה של העיר על נתיבי תחבורה היסטוריים חשובים הפך אותה במשך מאות שנים לצומת תחבורה מרכזי. סחורות הועברו דרכה מסלאבוניה לעיר גראץ. העיר מילאה תפקיד חשוב במסחר שהתנהל בין הים האדריאטי לאזור האלפים, וינה ובודפשט.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם קניז'ה (Kanizsa) מופיע בכתובים לראשונה ב-1245. מקור השם סלאבי (Knysa), שמשמעותו – "השייך לנסיך" – מעיד שהאזור היה בבעלותה של משפחת אצולה. משפחת קניז'אי (Kanizsai) המשיכה בבניית הטירה המבוצרת שצורתה הייתה מלבנית וישבה על אי על נהר קניז'ה. ימי הזוהר של העיר והטירה היו במחצית הראשונה של המאה ה-16, כאשר העיר הפכה למרכז סחר עם איטליה ושטיריה.
בזמן פלישת העות'מאנים הפכו קניז'ה וסיגטוואר (Szigetvár) למעוזים העיקריים של דרום-מערב הונגריה. רוב תושבי העיר נטשו אותה, וב-1600 השתלט הצבא העות'מאני על הטירה והעיר. היא הפכה למרכז יחידת שלטון עות'מאנית (איילט), עד לכיבושה חזרה על ידי הצבא ההבסבורגי ב-1690.
קניז'ה איבדה את חשיבותה האסטרטגית לאחר עזיבת העות'מאנים, ומועצת המלחמה בווינה החליטה ב-1702 להרוס את חומות העיר והטירה. לעיר הובאו מתיישבים גרמנים, קרואטים וסרבים כדי ליישבה.
חיי המסחר והעסקים התפתחו ושבו לפרוח במהירות. ב-1765 נוסדו מוסדות חינוך ראשונים על ידי מסדר הפיאריסטים. בית הספר הראשון למסחר של טרנסדנוביה שנפתח בעיר משך תלמידים רבים גם ממדינות שכנות.
ב-1860 החל שלב חדש של פיתוח אינטנסיבי בעיר. נסללה מסילת ברזל שחיברה בין נג'קז'ינה לווינה, בודפשט ורייקה. ההתפתחות המהירה של התעשייה והמסחר הביאו לפתיחת בנקים מקומיים וסניפים של בנקים בינלאומיים. רשת הטלפונים שהוקמה בעיר חוברה לרשת הבינלאומית ב-1895. ב-1885 נפתח בית החולים הראשון בעיר.
הקמת שני קסרקטינים בעיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה הביאה למודרניזציה של העיר. נבנו מערכות אספקת מים וביוב עירוניות, ורחובות העיר רוצפו.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה ובעקבות חוזה טריאנון הפכה נג'קניז'ה לעיר ספר, ואיבדה את מעמדה כמרכז מסחרי המקשר בין קרואטיה, דלמטיה, טורקיה ואיטליה. גילוי של מרבצי נפט וגז טבעי בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 איפשר לעיר להתאושש מהמשבר הכלכלי שבו הייתה נתונה. העיר הפכה למרכז העיקרי של תפוקת הנפט בהונגריה.
בשנות ה-60 של המאה ה-20, בתקופת השלטון הקומוניסטי, הוקמו בעיר מפעלי תעשייה חדשים. הידועים שבהם הם מבשלת בירה מהטובות במדינה, מפעל לייצור נורות ליבון מהגדולות בעולם, ומפעל לייצור רהיטים, שזכה למוניטין רב ברחבי אירופה. כמו כן הוקם פארק עירוני גדול עם אגם מלאכותי לשיט סירות, שהפך למרכז בילוי חביב על תושבי העיר והסביבה.
קהילה יהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | מספר היהודים |
| 1784/85 | 500 |
| 1840 | 1,000 |
| 1869 | 1,500 |
| 1880 | 2,875 |
| 1910 | 3,378 |
| 1920 | 3,360 |
| 1927 | 3,663 |
| 1930 | 2,838 |
| 1941 | 2,091 |
| 1944 | 1,830 |
| 1996 | 70 |
יהודים התיישבו בנג'קניז'ה, שהייתה העיר הגדולה במחוז, כבר בתחילת המאה ה-18. מיקומה האטרקטיבי של העיר על צומת נתיבי מסחר חשובים וסביבה של שווקים נרחבים משכו לשם יהודים שנעו ממוראביה לכיוון מרכז הונגריה. גורם חשוב נוסף שעודד את התיישבות היהודים בעיר היא הסובלנות שגילו כלפיהם בני משפחת Batthyány - שליטי המקום.
ב-1745 נבנה בית הכנסת הראשון של הקהילה שלפי הרישומים משנת 1746 מנתה 7 משפחות. באותה תקופה לערך נוסד החברה קדישא והוקם בית הקברות היהודי הראשון. על פי המפקד הארצי הראשון, שנערך ב-1785, התגוררו בעיר 420 (או לפי מקורות אחרים 501) יהודים. ב-1869 הגיע חלקם של היהודים לשיא של 17.9% מסך אוכלוסיית העיר (2,707 מתוך 15,125). מספר היהודים המשיך לגדול עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. המשטר בעל הנטיות האנטישמיות שקם בהונגריה השפיע לרעה על יהודי העיר ומגמת הצמיחה נעצרה.
ב-1821 נחנך בית כנסת חדש ששופץ ושודרג בסגנון קלאסי בשנת 1845. מבנה בית הכנסת נשאר ללא שינוי כמעט מאז והוא משמש כמרכז תרבות לאחר שב-1980 הוא נרכש על ידי העירייה מהקהילה היהודית. מאז הקמתה הקהילה היהודית הייתה בעלת אופי ליברלי וב-1869 הצטרפה רשמית לזרם הנאולוגי. החל מ-1829 התפילה בבית הכנסת לוותה על ידי מקהלה קבועה וב-1845 קהילת נג'קניז'ה הייתה הראשונה בהונגריה שהכניסה עוגב לבית הכנסת.
אחד מרבני הקהילה החשובים והמשפיעים של הקהילה היה הרב לאופולד לעף, שכיהן בקהילה בין השנים 1841–1846. הוא היה ממובילי המגמה הליברלית והיה הראשון שנשא את דרשותיו בהונגרית.
חברי הקהילה נטלו חלק חשוב בהתפתחות המואצת של התעשייה והמסחר בעיר במחצית השנייה של המאה ה-19. התעשיינים והסוחרים היהודים היו החלוצים בהכנסת חידושים טכנולוגיים לתעשייה וכן בפיתוח המסחר עם המדינות השכנות. לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר העיר איבדה את מעמדה כמרכז כלכלי, החלה נסיגה במספר היהודים. החוקים האנטי-יהודיים, שנחקקו בשנת 1938 בעקבות ההתקרבות בין הממשל ההונגרי לגרמניה הנאצית, ערערו את חיי היהודים בעיר והגבירו את ההגירה שלהם ממנה.
ב-1941 הוחל בגיוס הגברים היהודים לשירות העבודה. חלקם נשלחו לחזית האוקראינית וחלקם הועברו לעבודות כפייה במכרות הנחושת בבור שבסרביה. בין ה-26 ל-28 באפריל 1944 רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם בבית הכנסת המרכזי ובבניני הקהילה הסמוכים. ב-29 באפריל שולחה קבוצה ראשונה של 800 גברים מיושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ. יתר תושבי הגטו יחד עם יהודים נוספים שהובאו מיישובים סמוכים גורשו לאושוויץ ב-17 במאי 1944.
כ-280 יהודים ששרדו את מחנות ההשמדה שבו לעיר והקימו את מוסדות הקהילה מחדש. מבנה בית הכנסת קיים אך אינו פעיל. מדי שנה נערכים במקום טקסי זיכרון לזכר יהודי העיר שנספו בשואה.
ילידים או פעלו במקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדה נוימן (1859 – 1918) היה רב הונגרי שפעל כאן, מתרגם, היסטוריון, אביו של ארנה נאמני. הרב הראשי של העיר במשך שני עשורים.
- שאנדור הבשי במקור הופמן ( 1873 – 1939) היה במאי יהודי-הונגרי, פרופסור, מחזאי, מבקר, סופר, מתרגם, מנהל תיאטרון.
- פרנץ פייטה במקור פישל (1909 – 2008) היה יהודי-הונגרי-צרפתי - זוכה פרס סצ'ני - היסטוריון, מבקר, סופר, פובליציסט סוציאל-דמוקרטי.
- פאל הירשלר (1907 – אושוויץ, 1944) היה הרב של הקהילה היהודית בסקשפהרוואר מ-1931 עד גירושו לאושוויץ ביוני 1944.
- זולטאן סאנטו במקור שרייבר (1893 – 1977) היה דיפלומט, פוליטיקאי קומוניסטי, שר מדינה בממשלת אימרה נאג' השלישית.
- רז'ה סאנטו, מקודם שרייבר (1892 – 1970) היה עורך דין יהודי-הונגרי, פוליטיקאי, עיתונאי ועורך עיתון.
- ג'רג' אדם, מקודם ברגר (1911 – 1974) היה כלכלן, עיתונאי, סופר יהודי-הונגרי.
- ז'יגמונד קוּנְפִי במקור כהן (1879 – 1929) היה פוליטיקאי יהודי-הונגרי, היסטוריון של הספרות, קומיסר העם ברפובליקה הסובייטית ההונגרית בשנת 1919.
- טיבדאר לאנדור במקור לבל, (1873 – 1954) היה עיתונאי יהודי-הונגרי, סופר אמנותי, מתרגם, היסטוריון של האמנות, עורך עיתון.
- טוביאש (טוביה) לעף או לב או לוב (1844 – 1880) היה עורך דין, מומחה בתחום המשפט, עיתונאי יהודי-הונגרי
- יוז'ף היווש בוטפאי (תואר אצולה), (במקור הירשל, 1848 – 1914) היה עורך דין יהודי-הונגרי, מומחה תעבורה, בעל תואר אצולה
- ארנה ואדאש (במקור וייסהאוז, 1899 – 1962) היה צלם, אמן צילום יהודי-הונגרי
נתונים דמוגרפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצות אתניות[1][2]
[עריכת קוד מקור | עריכה]דתות[2]
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קתולים – 56.8%
- קלויניסטים – 1.9%
- לותרנים – 1.7%
- אחרים – 0.9%
- אתאיסטים – 11.1%
- לא השיבו – 27.6%
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עכו, ישראל
גלייסדורף, אוסטריה
קאזאנלק, בולגריה
קובסנה, רומניה
פוכהיים (אנ'), גרמניה
צ'אקובץ, קרואטיה
שה-ג'יאג'וואנג, הרפובליקה העממית של סין
סאלו, פינלנד
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רנדולף ל. ברהם, נ'גקניז'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 358–359), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- אלכסנדרה לוזה, נג'קניז'ה/מחנה מעצר, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 359–360), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נג'קניז'ה- לקסיקון יהודי הונגרי (Magyar Zidó Lexikon) בעריכת פטר אוּיוארי 1929, עמ' 628-630. (בהונגרית)
- נג'קניז'ה (Nagykanizsa), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- בית העלמין היהודי של נג'קניז'ה (באנגלית)
- נג'קניז'ה היהודית (באנגלית)
- נג'קניז'ה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "נג'קניז'ה", באתר JewishGen (באנגלית)
נג'קניז'ה (הונגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המפקד איפשר לכל נפקד להשתייך ליותר מלאום/קבוצה אתנית אחת. לכן סכום האחוזים יכול לעבור את ה-100%
- ^ 1 2 Detailed Gazetteer of Hungary
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 בודפשט  דברצן | |||||||||
| 1 | בודפשט | בודפשט | 1,752,286 | 11 | סולנוק | יאס-נאג'קון-סולנוק | 71,285 |  סגד  מישקולץ | |
| 2 | דברצן | היידו-ביהר | 201,432 | 12 | ארד | פשט | 68,211 | ||
| 3 | סגד | צ'ונגראד-צ'נאד | 160,766 | 13 | טטבאניה | קומארום-אסטרגום | 65,845 | ||
| 4 | מישקולץ | בורשוד-אבאוי-זמפלן | 154,521 | 14 | שופרון | גיור-מושון-שופרון | 62,671 | ||
| 5 | פץ' | באראניה | 142,873 | 15 | קאפושוואר | שומוג' | 61,441 | ||
| 6 | גיור | גיור-מושון-שופרון | 132,038 | 16 | וספרם | וספרם | 59,738 | ||
| 7 | נירג'האזה | סבולץ'-סטמאר-ברג | 116,799 | 17 | בקשצ'בה | בקש | 58,996 | ||
| 8 | קצ'קמט | באץ'-קישקון | 110,687 | 18 | זאלאגרסג | זאלה | 57,403 | ||
| 9 | סקשפהרוואר | פייר | 96,940 | 19 | אגר | הווש | 52,898 | ||
| 10 | סומבטהיי | ואש | 78,407 | 20 | נג'קניז'ה | זאלה | 46,649 | ||