נמר פרסי
 נמר פרסי
| |
|---|---|
נמר פרסי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי חתול |
| משפחה: | חתוליים |
| סוג: | פנתר |
| מין: | נמר |
| תת־מין: | נמר פרסי |
| שם מדעי | |
 Panthera pardus saxicolorולנסיין, 1856 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
נמר פרסי (שם מדעי: Panthera pardus saxicolor) הוא אחד מתת-המינים המוכרים ביותר של הנמר והנפוץ ביותר בגני חיות בישראל. מבחינה גנטית, תת-המין הקרוב ביותר לנמר הפרסי הוא הנמר האנטולי, וישנם מדענים המזהים אותם כאותו תת-מין. הנמר הפרסי הוא בין הגדולים שבתת-המינים של הנמר.
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר, תחום תפוצתו של הנמר הפרסי השתרע מאפגניסטן במזרח ועד לישראל במערב. כיום נמר זה מצוי בסכנת הכחדה, ומעריכים כי קיימים כיום כ-1,300 פרטים בטבע ועוד כ-70 פרטים החיים בשבייה. ציד, ציד טרפו והריסת בית גידולו תרמו להצטמצמות אוכלוסייתו. האוכלוסיות הגדולות ביותר מצויות כיום בקווקז ובצפון איראן. בטורקיה נמרים אלו נכחדו כמעט כליל. באיראן חיים 550–850 פרטים, באפגניסטן 200–300 פרטים, בטורקמניסטן 78–90 פרטים, בארמניה ובאזרבייג'ן נשארו בכל אחת 10–13 פרטים, 3–4 בנגורנו קרבאך, 5 בגאורגיה, 10 בצפון הקווקז הרוסי ו-5 בטורקיה.
בית גידולו כולל ערבות, הרים עד גובה 500 מטרים ויערות. הוא מרבה לטפס על עצים ותגובותיו מהירות.
אנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו נמר כהה יותר מרוב תת-המינים של הנמר, וצבעו צהוב בוהק רק לעיתים נדירות. לעיתים קרובות יותר, צבע פרוותו נע בין צהוב כהה ודהוי, דרך אפרפר ועד לגוונים הבהירים ביותר של חום. אצל הנמר הפרסי, המופעים השחורים בעלי המלניזם, נפוצים מאוד ביחס לאלו של שאר תת-המינים: כ-36% מאוכלוסיית הנמרים הפרסיים הם שחורים. גם למופע שחור זה חברבורות, אך ניתן להבחין בהן רק מקרוב.
זהו תת-מין בינוני בגודלו: אורכו 120–150 ס"מ, גובה כתפיו 76–78 ס"מ, אורך זנבו 90–110 ס"מ ומשקלו 40–70 ק"ג. הזכרים גדולים מן הנקבות: אורכם 140–150 ס"מ, גובה כתפיהם 77–78, אורך זנבם 105–110 ס"מ ומשקלם 55–70 ק"ג. לשם השוואה, אורכן של הנקבות 120–140 ס"מ, גובה כתפיהן 76–77 ס"מ, אורך זנבן 90–103 ס"מ ומשקלן 40–60 ק"ג. אורכו של הנמר הפרסי הגדול בעולם היה 190 ס"מ, אורך זנבו 125 ס"מ, גובה כתפיו 83 ס"מ ומשקלו 85 ק"ג.
ישנם שני מופעים: מופע בהיר ומופע כהה. במופע הכהה לא נצפו פרטים בצבע צהוב בוהק ובהיר. צבעו של הנמר הפרסי במופע זה נע בין אפרפר לחום בהיר. לעומת זאת, במופע הבהיר, צבעו של הנמר נע בין צהוב בוהק (גם במופע הזה צבע זה נדיר מאוד) ועד לאפרפר.
לנמר זה ניבים ארוכים ביחס לשאר תת-המינים של הנמר, ואורכם נע אצל הזכרים בין 3–4 ס"מ ואצל הנקבות בין 2.5–3.8 ס"מ. חלק ניכר מן הניב מצוי בתוך הגולגולת. מבנה גופו של הנמר הפרסי מוצק. אוזניו עגלגלות וקטנות ואורכן 1–2.5 ס"מ. הן מכוסות שיער דליל באחוריהן. טפריו של הנמר ניתנים לשליפה, ואורכם המלא 6.5–7.8 ס"מ. אורך רגליו השריריות נע בין 20 ס"מ אצל הרגליים הקדמיות הקצרות ביותר עד 50 ס"מ אצל הרגליים האחוריות הארוכות והשריריות ביותר. אורך חוטמו הקצר 1.3–2.1 ס"מ. עיניו של הנמר גדולות ביחס לעיניהם של מינים אחרים במשפחת החתוליים, וקוטרן 15 מ"מ.
ציד ותזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנמר הפרסי ניזון ממגוון רחב של בעלי חיים, כולל איילים, חזירים, קופי מקוק, צבאים הודיים, עופות, זוחלים, אנטילופות, מכרסמים, תאואים צעירים, פרות, עזים וכבשים.
שיטת הציד העיקרית היא מארב, כאשר הנמר מאתר את טרפו מעץ (בדרך כלל בשעות האור) ואז, משיורדת החשיכה, יורד אל הקרקע, ואורב לו בין הצמחייה הדלילה של המישורים. כשהוא במרחק 50 מטר מהטרף, תוקף אותו הנמר בריצה מהירה המגיעה למהירות של כ-60 קמ"ש. משהדביק את הטרף, הנמר קופץ עליו קפיצה אדירה העשויה להגיע לגובה של עד 5.5 מטרים, ונושך אותו נשיכת מוות בצוואר, שכוחה עשוי להגיע ל-300 ק"ג. שיטת ציד נפוצה פחות היא מארב מעץ ואז זינוק על הטרף ונשיכתו בצוואר. ציד קופים וסנאים שונה לגמרי. בציד בעלי חיים זריזים אלו, אין הנמר מנסה לארוב. הוא מאתר את הקוף או הסנאי מהקרקע, ואז עולה לעץ ומנסה לתפוס אותו. מכיוון שקופים וסנאים הם קלי תנועה וטפסנים זריזים ומיומנים יותר מן הנמר, אחוזי הצלחתו בציד קופים וסנאים הוא 20%.[דרוש מקור] כאשר הקופים יעלו לענפים הדקיקים ביותר, ינסה הנמר לתקפם מלמטה ולנחות על רגליו. בציד בעלי חיים שאינם קופים וסנאים, לנמר אחוזי הצלחה גבוהים יחסית, כ-33 אחוזי הצלחה.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנמרים הם בעלי חיים טריטוריאליים (בעלי נחלה) וסוליטאריים (יחידאים). הטריטוריה של הזכר גדולה משל הנקבה ולעיתים חופפת בחלקה לטריטוריות של נקבות אחדות ושטחה עשוי להגיע לעשרות קמ"ר. הנמרים מסמנים את תחום מחייתם בשתן, בגללים, בשאגות ועוד. מלבד מפגשים אקראיים נדירים בין פרטים, נוצר קשר קצרצר בן יומיים-שלושה בין הזכר לנקבה וזאת בעונת הרבייה בלבד. בתום פרק זמן זה ואחר ההזדווגות, נפרד הזכר מן הנקבה וזו תטפל לבדה בצאצאים מבלי שהזכר ישתתף בגידולם.
רבייה והפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת ההמלטה של הנמר היא בקיץ. ההיריון נמשך כשלושה חודשים ובסופו ממליטה הנקבה 1–4 גורים במאורת מסתור. הגורים פוקחים עיניהם כעבור שבוע ובכל אותם ימים נשארת עימם האם. כעבור מספר ימים היא מחדשת את פעילות הציד.
הנמרה תקפיד להעביר את הגורים ממקום מסתור אחד למשנהו בתכיפות גבוהה בחודשי חייהם הראשונים וזאת כדי לגונן עליהם מפני אויבים אשר עקבו אחר אמם ועלולים להתנכל להם. תקופת ההנקה היא כשלושה חודשים וזמן מה לאחר מכן, מתלווים הגורים אל האם בעת יציאתה לציד.
שיטת הציד וידיעת יכולותיו של הנמר מושגות על ידי לימוד ותפקידה של האם להכשיר את צאצאיה לפעילות זו. בתחילה צופים הנמרים הצעירים באמם, אחר מקבלים ממנה חיה שפצעה בעבורם ותפקידם בפעם הזו מסתכם בהריגתה ולבסוף מורשים הם לרדוף בעצמם אחר הטרף. בהגיעם לגיל 15–20 חודש הם אמורים להיות מסוגלים לדאוג לעצמם. אמם עוזבת אותם ועליהם להתחיל לחיות ולצוד לבדם. בעונה שלאחר מכן כבר יהיו בוגרים מינית ויוכלו להקים דור חדש של צאצאים.
הפריית הנמר היא יבשתית ופנימית.
על פי הידוע נמרים יכולים להזדווג מספר ימים ברציפות, אפילו שלושה או ארבעה. באותם ימים מקיימים הנמרים מספר רב מאוד של פעמים יחסי מין אשר יכולים להימשך פרקי זמן ארוכים, כל הזדווגות נמשכת כחצי דקה, אך כמעט כל 10 דקות יש אחת כזו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נמר פרסי, באתר ITIS (באנגלית)
- נמר פרסי, באתר NCBI (באנגלית)
- נמר פרסי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- נמר פרסי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נמר פרסי, באתר GBIF (באנגלית)
- Khorozyan, I. 2008. Panthera pardus ssp. saxicolor. In: IUCN 2008. 2008 IUCN Red List of Threatened Species
- Persian Leopard Conservation Society