סופיה טולסטוי
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1844 (יוליאני) Pokrovskoye-Streshnevo, מחוז מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1919 (בגיל 75) יסנאיה פוליאנה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, הרפובליקה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| בן או בת זוג |
לב טולסטוי |
  | |
הרוזנת סופיה אנדרייבנה טולסטוי (ברוסית: Со́фья Андре́евна Толста́я, לבית ברס; 22 באוגוסט 1844 – 4 בנובמבר 1919) הייתה אשתו של הסופר, לב טולסטוי, שהשפיעה רבות על חייו וכתיבתו. כתבה יומן חיים מפורט על חייה עם הסופר הנערץ ועם משפחתה, עסקה בצילום ואף ניסתה להוציא בעצמה סיפורים.[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סופיה אנדרייבנה ברס, המכונה גם סוניה, בתם של רופא גרמני ואם רוסייה, פגשה את טולסטוי כשהייתה בת שמונה עשרה, ואילו הוא היה כבר סופר מפורסם בן שלושים ושבע.[2] תחילה חיזר הסופר אחר הבת הבכורה, ליזה, אך יחסה הקר והמתנשא דחה אותו.[3] סופיה הייתה עלמה נאה ורבת חן, שקראה הרבה, כתבה סיפורים והשלימה את השכלתה בכוחות עצמה.
באחת השיחות שהתנהלו ביניהם טרם ההחלטה הסופית כתב טולסטוי את שאלותיו אליה באות הראשונה של המילה בלבד, וסופיה, מצדה, פיענחה וענתה לו באותה צורה. מאוחר יותר השתמש טולסטוי באותו תרחיש כאשר קונסטנטין לוין, גיבור "אנה קרנינה" מציע לקיטי את הצעת הנישואים שלו בראשי תיבות בלבד, קיטי מפענחת ועונה לו בחיוב.[4] גם הגשת היומנים האישיים של טולסטוי ולוין לארוסותיהם זהה וגרמה לזעזוע אצל שתיהן.
חיי נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופיה וטולסטוי היו נשואים קרוב לחמישים שנה.[2] במהלך חיי נישואים ילדה סופיה שש עשרה פעמים, אך מתוכם שרדו תשעה. הרבה אהבה והשקעה היא העניקה לילדיה וזכרה בכאב כל ילד שאיבדה. רגשותיה לבעלה נעו בין הערצה גדולה לגאונותו, כעס גדול על התנהלותו הדתית והאידאולוגית, שדחפה אותו לחלק את רכושו ולשחרר לציבור את זכויות היוצרים על חלק מספריו, תסכול רב מיחסו המתנכר אליה מדי פעם מצד אחד, לעומת פרצי התשוקה ההדדיים מצד שני.
סופיה אנדרייבנה שחררה את בעלה מטרדות היומיום וניהלה בעצמה את האחוזה הגדולה ביסנאיה פוליאנה על תושביה ומבקריה הרבים. היא תפרה, לימדה, שיחקה, טיפלה בחולים, (וכמעט שלא היה יום בו לא היה מישהו מבני ביתה חולה, כולל טולסטוי עצמו, או היא עצמה) אירחה והחזיקה ביד רמה את מפתחות הבית. מלבד הטיפול השוטף בניהול האחוזה והמשפחה, היא העתיקה את כתביו ויומניו של טולסטוי, ביצעה בהם הגהות וטיפלה בכל הסידורים הביורוקרטיים וגביות התקבולים שהתקבלו מפרסום היצירות.
בשנים האחרונות של נישואיהם התחבר טולסטוי אל ידיד ומעריץ בשם צ'רטקוב, שהמליץ בפניו להיפרד מאשתו ולממש את תורתו. תלותו של בן-זוגה באיש והחברות האינטימית ביניהם גרמו לה להתנהגות שהגיעה, לדעתה של בר-יוסף, אל סף אי השפיות.[2] בסופו של דבר, עזב טולסטוי את ביתו ומשפחתו ללא ידיעת אשתו ומצא את מותו בתחנת רכבת.
סופיה המשיכה להתגורר ביאסנאיה פוליאנה, אך המאבקים על ירושתו של הסופר בין בני המשפחה, בינם לבין עצמם, וגם בינם לבין השלטונות, המשיכו עד מותה עם פרוץ המהפיכה הבולשביקית. אנשים מהכפרים הסמוכים זרמו לאחוזה בעודם מניפים את הדגל האדום, אך הכפריים המקומיים קיבלו את פניהם בקלשונים ובחרמשים והניסו את הפולשים. האחוזה הוכרזה כחווה חקלאית השייכת למדינה.[3]
קטעים מיומנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיון ביומניה של סופיה טולסטוי מביא את הקורא להתרשמות ש"היא מיטלטלת בין מסירות אוהבת עד כדי אובדנות עצמית, לבין אהבה נכזבת ואכזבה ממוטטות [...] ההתנהגות שלה מלאה סתירות וניגודים"[2] שמחה ועצב, גאווה וקנאה, אהבה וסלידה. קשה להתעלם מכישרון הכתיבה והאבחנות של סופיה ומניצני הגישה הפמיניסטית שלה.
על הרעיונות הנשגבים של טולסטוי היא כותבת בזלזול
ליובוצ'קה [לב טולסטוי] אמר: 'נולד בך רעיון, אתה סובל כמו בלידה, אתה מציע שינוי רוחני שלם, ואז מגנים את הכאב שלך ולא רוצים להכיר בו', ואני אמרתי שבינתיים, עד שיוולדו כל אותם ילדים רוחניים שהם המציאו, לנו נולדים ילדים חיים, בכאב ריאלי, וצריך להאכיל ולחנך אותם ולהגן על רכושם ועל האינטרסים שלהם...
— לחיות עם גאון / סופיה טולסטוי
על "סונאטת קרויצר" היא כותבת:
איני יודעת איך ומדוע קשרו את 'סונטת קרויצר' לחיי הנישואין שלנו, אבל זאת עובדה, וכולם, החל מהצאר וכלה באחיו של לב ניקולאייביץ' וידידו הטוב ביותר דיאקוב - כולם ריחמו עלי. ומה יש לחפש אצל אחרים - אני עצמי בלבי הרגשתי שהסיפור הזה כוון אלי, שהוא פצע אותי, השפיל אותי לעיני העולם כולו והרס את שארית האהבה בינינו...
על זוגיות בין גבר לאישה:
עלה על דעתי שהאישה בנעוריה אוהבת מכל הלב ומתמסרת ברצון לאיש שהיא אוהבת, כי היא רואה כמה עונג זה גורם לו. בשנים הבוגרות יותר, כשהיא מביטה לאחור, היא מבינה פתאום שהגבר אהב אותה רק כאשר הייתה נחוצה לו, ואחר כך הפך פתאום מרך ומלטף לחמור ותקיף או לרוטן ומתלונן מיד לאחר שסיפק את תאוותו
ספריה שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לחיות עם גאון: קטעים מתוך יומני אשתו של לב טולסטוי, תרגמה חמוטל בר-יוסף, הוצאת כרמל, 2018.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופיה טולסטוי, ברשת החברתית Goodreads- פרסומים של ועל סופיה טולסטוי בספרייה הלאומית
- מיכל זמיר, "לחיות עם גאון": אשתו של טולסטוי מסבירה מדוע זעמה על תפישותיו, הארץ, 12 בפברואר 2019
- סופיה טולסטוי, "כל החיים אני מקריבה את עצמי, ולשם מה? מספיק!", הארץ, 20 בנובמבר 2018
- חיים פסח, "האי של סופיה", ישראל היום, 31 בינואר 2019
- עופרה עופר אורן, "לחיות עם גאון": האם טולסטוי אהב נשים?, בבלוג "סופרת ספרים", 23 ביוני 2019
- כתבי סופיה טולסטוי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
סופיה טולסטוי (1844-1919), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סופיה טולסטוי, לחיות עם גאון; קטעים מתוך יומני אשתו של לב טולסטוי - 1891 – 1910, בחרה, תרגמה מרוסית, העירה והוסיפה אחרית דבר: חמוטל בר-יוסף, הוצאת כרמל, 2018
- ^ 1 2 3 4 חמוטל בר-יוסף, "אחרית דבר", בתוך לחיות עם גאון
- ^ 1 2 אנרי טרויה, טולסטוי, 2 כר'. כתר, 1984, עמ' 229
- ^ לב טולסטוי, אנה קארנינה, כרך א', שוקן, עמ' 382 - 383