סכר קולידג'

סכר קולידג'
	סכר קולידג', מבט במעלה הזרם
	סכר קולידג', מבט במעלה הזרם
מיקום	בין המחוזות חילה ופינאל באריזונה
סוג	סכר קשתות מרובות עם תמוכות
סוכר את	נהר החילה
יוצר את	אגם סן קרלוס
אורך	176 מטרים
רוחב בראש	1.2 מטרים
גובה	76 מטרים
נפח סכר	153,000 מ"ק
תקופת הבנייה	1924–1928 (כ־4 שנים)
נפח אגם	1.2 קמ"ק
קואורדינטות	33°10′29″N 110°31′40″W / 33.174687°N 110.527863°W
	(למפת מערב ארצות הברית רגילה) קולורדו יוטה נבדה ניו מקסיקו אריזונה קליפורניה ויומינג איידהו מונטנה אורגון וושינגטון קנדה מקסיקו האוקיינוס; השקט; סכר קולידג'

סכר קולידג' (באנגלית: Coolidge Dam) הוא סכר משענות מסוג סכר קשתות מרובות עם תמוכות העשוי מבטון מזוין על הנהר חילה, כ-50 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיירה גלוב (Globe) במדינת אריזונה בארצות הברית. הסכר נבנה בין 1924 ל-1928, כחלק ממיזם ההשקיה סן קרלוס. הסכר קרוי על שם קלווין קולידג' שכיהן כנשיא ארצות הברית בעת שהסכר נחנך ב-4 במרץ 1930. מטרתו העיקרית של הסכר היא הספקת מים להשקיה לשטח בן 400,000 דונם. המהנדס שתכנן ופיקח על הבנייה היה הרמן נאופר (Herman Neuffer), שפיקח על מרבית מיזמי הבנייה של הלשכה לענייני אינדיאנים (Bureau of Indian Affairs, בראשי תיבות BIA) במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 באריזונה ובניו מקסיקו.

המבנה סוכר את הנהר חילה תוך יצירת מאגר המים אגם סן קרלוס בשמורת סן קרלוס של שבט אפאצ'י (San Carlos Apache Indian Reservation). מכיוון שמטרת הסכר היא לספק מים לחקלאים על פי דרישה, שרוי אגם סן קרלוס לעיתים קרובות ברמה נמוכה, למעט בעונה הגשומה.

היסטוריה

בנייה

סכר קולידג' נבנה במחיר של 10 מיליון דולרים על ידי הלשכה לענייני אינדיאנים, שייך לה, והיא מתפעלת אותו.^[2] הוא נבנה בין 1924 ל-1928. המבנה השתמש ב-153,000 מטרים מעוקבים של בטון וכולל שלוש כיפות, הנתמכות על ידי תומכות מסיביות. הוא מתנשא לגובה 76 מטרים כשאורך קדקוד הסכר 176 מטרים. שני מברצי גלישה אוטומטיים מדופנים בבטון שוכנים בכל אחד ממשענות הסכר.^[3]

התנגדות שבט האפאצ'י

בניית הסכר גררה התנגדות משבט האפאצ'י שחששו שהוא מפר את זכויותיהם על פי הברית שחתמו, על פי דברי סופר שכתב עבור מיזם הסופרים הפדרלי:^[א]

לבסוף נעשתה פשרה עם האינדיאנים, ובית הקברות השבטי, והמחנה הישן שממנו החל ג'רונימו את הפשיטות העקובות מדם שוכנים עתה עמוק מתחת למי המאגר. הוצע להוציא את הגופות מקברם, אבל האפאצ'י התנגדו בתוקף למה שהם רואים כחילול כבודם של המתים, ולכן הונח לוח בטון על אתר הקבורה העיקרי בעלות של 11,000 דולרים.^[4]

הפקת אנרגיה הידרואלקטרית

כחלק ממיזם ההשקיה האינדיאני של סן קרלוס (San Carlos Indian Irrigation Project בראשי תיבות SCIIP), הפיק סכר קולידג' בעבר חשמל מתחנת כוח הידרואלקטרית קטנה. תחנת כוח הפועלת על סולר שגם היא הופעלה על ידי המיזם נבנתה במקביל ושכנה על שטח בסמוך לעיירה קולידג'. המתקן האחרון נועד לספק חשמל למשאבות של הבארות, עיירות מקומיות, צרכנים כפריים ופעולות כרייה. תחנת הכוח בסכר הושלמה והחלה לספק חשמל ב-1935. בתחנת הכוח פעלו שתי טורבינות בתפוקה כוללת של 10 מגה-ואט. תחנת הכוח הפועלת בסולר הושלמה בדצמבר של אותה שנה והחלה לספק חשמל בשנה שאחר-כך. שני המתקנים אינם פעילים עוד. ב-1983 הרס שיטפון את תחנת הכוח ההידרואלקטרית ותוכניות שיקום הוכרזו בלתי מעשיות,^[5] ופעולתם של הגנרטורים הפועלים על סולר הופסקה וכיום מגיע החשמל ל-SCIIP ממנהלת החשמל של האזור המערבי.^[6]

שינויים מבניים

ב-1988 השלימה לשכת הטיוב של ארצות הברית מחקר שהגיע למסקנה שחייבים לבצע שינויים בסכר כדי למנוע את קריסתו במקרים של שיטפון גדול או רעידת אדמה. שיטפונות קודמים שבהם זרמו מים מעל שפת הסכר שחקו את משענות הסכר, וההערכה הייתה שהתומכות אינן יציבות. העבודה החלה ב-1991 וכללה כביש גישה לסכר במורד הזרם. העבודה הסתיימה ב-1995. העלות הסופית הוערכה ב-46.9 מיליון דולרים.^[7]

השיטפון של 1993

בינואר 1993 ירדו באריזונה גשמים כבדים (פי שלושה מהכמות הנורמלית) ומילאו את אגם סן קרלוס, ומפעיליו אולצו לשחרר את המים העודפים. האדמה הייתה רוויה, והגשם הבלתי פוסק זרם בכל הפלגים והנחלים. בנוסף, מזג האוויר באותה שנה היה חם יותר באותם אזורים שבדרך כלל היה מצטבר בהם שלג. אזורים אלו קיבלו גשם במקום שלג, והפלגים החלו לזרום מוקדם יותר וכמות המים שזרמה בהם הייתה גדולה בהרבה מהממוצע לתקופה זו. ספיקת הנחלים בחלק הדרומי של אריזונה הייתה פי שלושה עד פי שישה מהספיקה הממוצעת לתקופה זו. המצב הוחמר משום שכמות השלג שירדה עד אז הייתה גדולה ב-50% מהכמות הממוצעת. מפעילי סכר קולידג' נאלצו לשחרר מים מהסכר בכמות שיא משום שהמאגר של אגם סן קרלוס הגיע לשיא הקיבולת.^[8]

עקב כמות המים הגדולה שהשתחררה נחשפו הצינורות של חברת הגז הטבעי של אל פאסו שחצו את הנהר חילה בסמוך לקולידג' (Coolidge), וינקלמן (Winkelman) וקלווין (Kelvin), והם כשלו. העוצמה של הנהר חילה ערערה את המשענות של הגשר בכביש אטאוויי (Attaway Road), במעלה הזרם מקולידג' ובסוף גרמה לקריסתו.

במהלך ינואר 1993 הגיעה הזרימה בנהרות חילה וסן קרלוס הנשפכים לאגם קרלוס לשיא שבין 3,000 ל-3,500 מטרים בשנייה. הזרם מסכר קולידג' הגיע ל-927 מטרים בשנייה, פי שבעה מקצב שחרור המים המקסימלי המצופה של 133 מטרים בשנייה, הגבוה ביותר מאז בניית הסכר. ב-20 בינואר 1993 נמדדה ספיקת הנהר בווינקלמן ב-1,050 מטרים בשנייה. וינקלמן פלטס (Winkleman Flats), אזור מגורים קטן הוצף גם הוא. עם זאת, למרות חששות קודמים לגבי בטיחות הסכר, הוא שרד את השיטפון אף על פי שהעבודה לתיקונו הייתה אז עדיין בעיצומה.

שימוש למטרת נופש

דיג ושיט

מדי פעם נוהגים להוסיף דגיגים לאגם סן קרלוס, וכאשר יש כמות ממוצעת או גדולה מהממוצע של משקעים בחורף, הוא אחד האגמים הגדולים ביותר באריזונה. מחלקת הנופש וחיות הבר של שבטא אפאצ'י של סן קרלוס נוהגת להוסיף כמה מינים של דגים בשיטות שונות במטרה לייצר סביבת דיג טובה. כמה מהמינים מצליחים להתקיים בעצמם באגם. מינים אחרים המיובאים ממדגרות דגים של מים קרים כוללים טרוטה חומה וטרוטת עין-הקשת.

פעילות נוספות המותרות באגם כוללות אופנועי ים, סקי מים ושיט. שימוש באגם מחייב קבלת רישיון משבט האפאצ'י של סן קרלוס מכיוון שהאגם נמצא על אדמתם.^[9]

שביל אופניים

רוכבי אופניים יכולים לרכב בכביש הגישה אל תחתית הסכר ובחזרה. המסלול נופי וכמעט שאין בו תנועה, אורכו כ-20 קילומטרים אין הפרש גבהים בין תחילת הכביש לסופו בסכר, אבל באמצע הדרך הכביש מטפס 210 מטרים ואחר כך יורד שוב עד הסכר בגובה של כ-800 מטרים מעל פני הים.

בהגיעו לסכר יכול הרוכב לשוב באותה דרך סלולה שבה הגיע או להמשיך מזרחה לאורך הקטע הבלתי סלול של הכביש עד שהוא מתחבר לכביש 70. נסיעה כזו מחייבת קבלת רישיון מהשבט. מומלץ להשתמש באופני הרים לרוכבים הממשיכים מזרחה אל כביש 70.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סכר קולידג' בוויקישיתוף

ביאורים

^ באנגלית Federal Writers' Project, מיזם פדרלי שנועד לתמוך בסופרים בתקופת השפל הגדול

הערות שוליים

^ Coolidge Dam – BIA
^ "Huge Domes Strengthen New Coolidge Dam". Popular Science. Bonnier Corporation. 114 (1): 66. בינואר 1929. ISSN 0161-7370. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Coolidge Dam". US Bureau of Reclamation. אורכב מ-המקור ב-2001-10-31.
^ Federal Writers' Project (1966). Arizona, The Grand Canyon State: A State Guide. US History Publishers. p. 14. ISBN 978-1-60354-003-2.
^ State of Arizona (2005). Integrated Resource Plan San Carlos Irrigation Project (digital). p. 3.
^ Bennett, Elmer F. (2008). Federal Indian Law (Reprint ed.). The Lawbook Exchange, Ltd. p. 302. ISBN 978-1-58477-776-2.
^ United States. Dept. of the Interior. Office of Inspector General; Robert J. Williams (1998). Audit report: safety of dams project constructed by the Bureau of Reclamation at Coolidge Dam. p. 3. אורכב מ-המקור (digital) ב-2012-03-11. נבדק ב-2020-06-14.
^ Floods 1993 - The Arizona Geological Survey
^ San Carlos Apache Tribe. "Southwest Tribal Fisheries Commission".

[4] באנגלית Federal Writers' Project, מיזם פדרלי שנועד לתמוך בסופרים בתקופת השפל הגדול

[USBR-1] Coolidge Dam – BIA

[2] "Huge Domes Strengthen New Coolidge Dam". Popular Science. Bonnier Corporation. 114 (1): 66. בינואר 1929. ISSN 0161-7370. {{cite journal}}: (עזרה)

[3] "Coolidge Dam". US Bureau of Reclamation. אורכב מ-המקור ב-2001-10-31.

[5] Federal Writers' Project (1966). Arizona, The Grand Canyon State: A State Guide. US History Publishers. p. 14. ISBN 978-1-60354-003-2.

[6] State of Arizona (2005). Integrated Resource Plan San Carlos Irrigation Project (digital). p. 3.

[Bennett-7] Bennett, Elmer F. (2008). Federal Indian Law (Reprint ed.). The Lawbook Exchange, Ltd. p. 302. ISBN 978-1-58477-776-2.

[Bureau-8] United States. Dept. of the Interior. Office of Inspector General; Robert J. Williams (1998). Audit report: safety of dams project constructed by the Bureau of Reclamation at Coolidge Dam. p. 3. אורכב מ-המקור (digital) ב-2012-03-11. נבדק ב-2020-06-14.

[9] Floods 1993 - The Arizona Geological Survey

[10] San Carlos Apache Tribe. "Southwest Tribal Fisheries Commission".

[1]

[2]

[3]

[א]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]