סן-לואי

סן-לואי
**Saint-Louis**
	מראה בלשון ברברי
	מראה בלשון ברברי
מדינה	סנגל
מחוז	סן-לואי
נפה	דגנה
ראש העיר	אוסמה מסק נדיה
תאריך ייסוד	1659
גובה	22 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	258,592 (2021)
קואורדינטות	16°02′00″N 16°30′00″W / 16.033333333333°N 16.5°W
אזור זמן	UTC
	http://www.saintlouisdusenegal.com/
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 2, 4
חלק מתוך	Northern Senegal
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת סנגל רגילה) דקר טמבאקונדה קאולק קולדה זיגינשור גמביה גינאה ביסאו גינאה מאלי מאוריטניה האוקיינוס; האטלנטי; סן-לואי סן-לואי ב-1885: האי סן-לואי במרכז בין שני יובליו של נהר סנגל. מתחתיו גשר פדרב המוביל אל רובע סור. מעליו "לשון ברברי" ומעליה האוקיינוס האטלנטי. צפונה של המפה נמצא בצד ימין

ערך זה עוסק בעיר בסנגל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סן לואי.

סן-לואי (בצרפתית: Saint-Louis), סן-לואי די סנגל (בצרפתית: Saint-Louis du Sénégal) או נדאר (בוולופית: Ndar) היא עיר בצפון סנגל, השוכנת על גבול מאוריטניה. העיר ממוקמת בליבו של שפך נהר סנגל אל האוקיינוס האטלנטי, בתחומו של הסאהל. אקלימה טרופי ובו עונה גשומה בין יולי לאוקטובר, המתאפיינת במזג אוויר חם, לח וסוער.

אוכלוסיית סן-לואי מנתה 171,263 תושבים בשנת 2007 והיא הייתה העיר השנייה בגודלה במדינה לאחר דקר הבירה. סן-לואי היא בירתו של מחוז הנושא את אותו שם והוא אחד מ-11 מחוזותיה של סנגל. כלכלת העיר נסמכת על דיג, טבק, אריגים, וכן על התיירות.

העיר שמרה במידה רבה על אופייה הקולוניאלי ועל המבנים והרחובות שנבנו בה לפי תוכנית מתאר של שתי וערב במשך המאה ה-19. אלה, יחד עם רציפיה ומיקומה על אי בשפכו של נהר, הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז עליה בשנת 2000 כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

האי של סן-לואי לא היה נושב לפני הגעת האירופים, והחל במאה ה-15 פקדו אותו מגלי ארצות פורטוגזים, ונציאנים והולנדים. אלה עשו מספר ניסיונות להקים יישוב בסביבה, בעיקר במאה ה-17, וב-1659 בחר לואי קולייה (Louis Caullier) את האי כאתר להקמת מעוזה המבוצר של חברת הסחר "קאפ ור" (compagnie du Cap-Vert) הצרפתית. הוא קרה לאי "סן-לואי די פורט" (Saint-Louis-du-Fort) לכבודו של לואי ה-14, מלך צרפת.

הבריטים כבשו את סן-לואי בשלוש הזדמנויות, ב-1693, ב-1779 ומ-1809 עד 1817, אך מחוץ לתקופות אלה שמרו הצרפתים על שליטתם באזור. היישוב הלך והתפתח אף על פי שחברות המסחר שניהלו אותו התחלפו מפעם לפעם. סן-לואי רכשה לעצמה מעמד של מרכז לסחר בגומי, עור, זהב, שנהב, דגנים וכן הייתה מרכז לסחר עבדים בדרכם לאמריקה.

בתחילת המאה ה-19 התגוררו בסן-לואי כ-8,000 איש, וב-1828 גובשה תוכנית מתאר לבינויה של העיר בצורת רחובות הערוכים בשתי וערב. אולם העיר זכתה לתנופת פיתוח חסרת תקדים עם מינויו של לואי פדרב (Louis Faidherbe) למושל המושבה ב-1854.

פדרב יזם מפעלי בנייה בהיקף גדול, ובין היתר נחנך קו טלגרף בין סן-לואי לדקר, הוקמו מערכת לאספקת מים וגשרים, ונוסדו מוזיאון להיסטוריה, לאתנוגרפיה ולתעשייה, בית דין שרעי, בתי ספר ומוסדות ציבור נוספים. ב-1872 הייתה העיר לבירת המושבה של סנגל, והגיעה לשיאה ב-1895 כאשר הפכה לבירת אפריקה המערבית הצרפתית. בתקופה זו הייתה סן-לואי לעיר המובילה באפריקה שמדרום לסהרה ולמרכז של אומנות ושל תרבות.

אף ששגשוגה של העיר נמשך, ב-1902 היא חדלה מלשמש כבירת אפריקה המערבית הצרפתית וחשיבותה ירדה. הקמת מסילת רכבת בין העיר לדקר ב-1885, גרמה לירידת חשיבותו של נמל סן-לואי, אשר בלאו הכי התקשה להתמודד עם גודלן של ספינות הקיטור המודרניות. ב-1957 איבדה סן-לואי את מעמדה כבירת המושבה, ודקר זכתה בתפקיד. עקב כך, נסגרו מוסדות שלטוניים רבים בעיר והאוכלוסייה הצרפתית פחתה באופן משמעותי, במיוחד לאחר שסנגל זכתה לעצמאותה ב-1960. אף שמספר התושבים הכללי המשיך לגדול, העיר הפכה לעיר ספר ונקלעה לקיפאון כלכלי ותרבותי. ב-1983 נוסחה תוכנית מתאר עירונית חדשה במטרה לשמר את חזותה הקולוניאלית של העיר ולהעניק הגנה לאתריה ההיסטוריים. בשנות ה-90 שבה סן-לואי לבסס את כלכלתה על הדיג, החקלאות והתיירות, וב-1992 נחנכה בה אוניברסיטת גסטון ברז'ה (Gaston Berger).

מבנה העיר

העיר מחולקת למספר חלקים השוכנים על איים בנהר סנגל ועל גדותיו. החלק העתיק של העיר שוכן על האי סן-לואי הממוקם בנהר סנגל, כ-6 ק"מ צפונית לשפכו אל הים. צורת האי היא כשל מלבן כמעט מושלם באורך של 2.5 ק"מ וברוחב של 350 מטר.

חלקה העיקרי של העיר הוא רובע "סור" (Sor) הנמצא על אי אחר בנהר, ממזרח לאי סן-לואי. אורכו שבעה ק"מ ורוחבו עומד על שני ק"מ לכל היותר. בין שני האיים מחבר גשר פדרב שאורכו 506 מטר ואשר הוקם בסוף המאה ה-19. מעבר לסור, על היבשת, שוכנים רובעיה המרוחקים של סן-לואי ושדה התעופה. אזור זה מוקף בביצות המוצפות במהלך העונה הגשומה ובהן גדלים מנגרובים המושכים אוכלוסייה של עופות ימיים, דוגמת פלמינגו, קורמורנים, אנפתיים, ברווזים ועוד (ראו גם דג'ודג').

ממערב לאי סן-לואי משתרעת לשון יבשה ארוכה ברוחב של כ-300 מטר בלבד המכונה "לשון ברברי" (Langue de Barbarie). זו חוצצת בין נהר סנגל לבין האוקיינוס האטלנטי והיא מכוסה בדיונות למעט האזורים הבנויים. חלק מהלשון מוכרז כפארק לאומי (Parc National de la Langue de Barbarie), החביב גם הוא על עופות ימיים. בין לשון יבשה זו לאי סן-לואי מחבר גשר מוסטפא מליכ גאי (Moustapha Malick Gaye). הלשון היא המשכו של מעין "חצי אי" באורך של 60 ק"מ, החוצץ בין הנהר לאוקיינוס, אם כי הוא רחב בהרבה מצפון לעיר.

חלקי העיר שמצויים בין שפך נהר סנגל לבין האוקיינוס האטלנטי חשופים לסכנת הצפות. מחקר שהזמינה ממשלת סנגל צופה שעד שנת 2080, 80% משטח העיר יהיה בסכנת הצפה^[1].

בקרבת העיר ממקומת שמורת הטבע גאמבול.

האי סן-לואי

האי של סן-לואי מחולק לשלושה חלקים - אזור הממשל (Gouvernance) שוכן במרכז האי על ציר הרוחב החוצה את הנהר דרך שני הגשרים שמשני צדדיו. מצפון לאזור זה שוכן הרובע הצפוני הגדול הקרוי "לודו" (Lodo), ומדרום לו הרובע הדרומי הקטן יחסית המכונה "סינדון" (Sindone). השטח המוכרז כאתר מורשת עולמית מקיף את מרכזו של האי, אורכו 1,300 מטר ורוחבו 350 מטר. המתאר העירוני של האי הוא של רחובות שתי וערב כפי שנוסח בתוכנית מ-1828. ארבעה רחובות עוברים לאורך האי מצפון לדרום, והם נחצים על ידי סמטאות קצרות רבות המוליכות ממזרח למערב ומקשרות בין הרציפים שלאורך שני יובליו של הנהר. המבנים באי הם מבנים קולוניאליים בני שתיים או שלוש קומות, ומתאפיינים במרפסות עץ ובמעקות ברזל. הגגות עשויים מרעפים אדומים, ולחלונות ולדלתות מסכי עץ.

המבנים ההיסטוריים הבולטים משתרעים ברובם באזור הממשל, שרוחבו כ-150 מטרים מצפון לדרום והוא גובל בשני צדדיו האחרים בגדותיו של הנהר. בצידו המערבי של אזור הממשל משתרעת כיכר מוצלת קטנה הקרויה על שמו של פדרב (Place Faidherbe), ובמרכזה ניצב פסלו של המושל. שני קסרטינים צבאיים שהוקמו ב-1837, שוכנים מצפון ומדרום לכיכר ומכונים "הרונייה הצפוני" (Rognat Nord) ו"הרונייה הדרומי" (Rognat Sud) בהתאמה. סמוך לכיכר מצידה המזרחי נמצא ארמון המושל (Hôtel du Gouvernement) שירש את קירותיו מהמצודה העתיקה שבה החל היישוב במקום. בארמון שוכנים משרדי הממשל האזורי של סן-לואי. מדרום למתחם נמצא המבנה הגדול של המרכז האזורי התרבותי. בעברו שימש כמושב האספה הכללית, לאחר מכן כמושב האספה הקולוניאלית ולאחר מכן כמקום מושבה של האספה האזורית. הקתדרלה שלה חזית נאו-קלאסית שוכנת מיד מדרום לאזור הממשל. היא נבנתה ב-1828 מתרומות התושבים, והייתה הכנסייה הראשונה במערב אפריקה. היא העניקה לאזור את כינויו "קרטיאן" (Kertian), שיבוש של המילה הצרפתית "קרטיאן" (chrétien), היינו נוצרי). המסגד הגדול (Grande Mosquée) שנבנה החל ב-1838 בסגנון המגרב שוכן ברובע הצפוני של העיר.