סנונית סלעים
 סנונית סלעים
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | סנוניתיים |
| סוג: | סנונית |
| מין: | סנונית סלעים |
| שם מדעי | |
 Ptyonoprogne rupestrisסקופולי, 1769 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
סנונית סלעים (שם מדעי: Hirundo rupestris; בתעתיק מערבית - ח'טאף א (ל) שוואהק) היא ציפור שיר ממשפחת הסנוניתיים החיה באירופה, אסיה ואפריקה.[2]
תיאור המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]סנונית הסלעים היא ציפור בינונית בגודלה ובעלת מבנה גוף מוצק. היא בולטת בצבעה החום-כהה ובסוככות תת-הכנף הכהות והמנוגדות ליתר הכנף. כתמים לבנים מצויים על הזנב.
מידות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורך גוף: 15 ס"מ. מוטת כנפיים: 34 ס"מ. משקל: 20 גרם.[3]
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוכלוסייה של סנונית הסלעים שומרת על מספר פרטים קבוע. אוכלוסיות צפוניות יותר של סנונית הסלעים נודדות לטווחים לא ארוכים ונמצאות בחודשי החורף בדרום אירופה ומערבה, צפון אפריקה והמזרח התיכון. האוכלוסיות המזרחיות של סנונית הסלעים חורפות בתת-היבשת ההודית.[4]
אזורי מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סנונית הסלעים דוגרת באזורים הרריים באלפים, בטורקיה, בקווקז, בחרמון ומזרחה עד להימלאיה.
נראה, כי האוכלוסייה העולמית של סנונית הסלעים מצויה במגמת עלייה והתפשטות אוכלוסייה צפונה, בעיקר כתוצאה מהיצע גדל והולך של מקומות קינון מתאימים - מעשה ידי האדם.
התפשטויות שכאלה מבחינת מקומות הקינון נרשמו באוסטריה, למשל, שם גשרים של נתיבי תנועה מהירים משמשים אתר קינון נחשק. גם בשווייץ, רומניה, בולגריה ובעוד מדינות נצפו מקומות קינון שלא נצפו קודם.
סנונית הסלעים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל דוגרת סנונית הסלעים אך ורק בחרמון. בעבר דגרה גם באזור הרכבל התחתון, אך בסקר שנערך בשנת 2013 נמצא רק זוג אחד של סנונית סלעים שדגר בשולי העיירה מג'דל שאמס. פרטים נוספים של סנונית סלעים נצפו בחלקים אחרים של הר החרמון אבל ללא סימני דגירה.[2]
סיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל, סנונית הסלעים מוגדרת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ-50 פרטים בוגרים, בשילוב התאמה אזורית לכך שהאוכלוסייה המקננת בחרמון היא אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. במהדורה הקודמת של הרשימה האדומה של IUCN מ-2002 הוערכה סנונית הסלעים כמין ש"אינו בסיכון" (LC).[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סנונית סלעים, באתר ITIS (באנגלית)
- סנונית סלעים, באתר NCBI (באנגלית)
- סנונית סלעים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סנונית סלעים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סנונית סלעים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 מגדיר הציפורים של ישראל - סנונית סלעים, באתר פורטל צפרות
- ^ סנונית סלעים, באתר aves.redlist.parks.org.il
- ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, הציפורים המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה והקיבוץ המאוחד