סעודת מצווה
ביהדות, סעודת מצווה היא סעודה שמצווה לאכול בה כזית לחם.[דרוש מקור] סעודת מצווה מיוחדת בכך שמותר לאכול בה בשר ולשתות יין גם בימים שאין עושים כן (כתשעת הימים), ואף בתענית בכורות מותר לבכורים לסעוד בה. כמו כן מותר לערוך סעודת מצווה גם בבית כנסת, מקום שעריכת סעודה רגילה אסורה בו.[דרוש מקור]
בתלמוד הבבלי נאמר כי לתלמיד חכם אסור לאכול בסעודות שאינן סעודות מצווה.[1]
סוגי סעודות מצווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם תאריכים שהסעודות הנערכות בהם נחשבות סעודות מצווה: סעודות שבת ויום טוב, סעודה מפסקת בערב יום הכיפורים וסעודת פורים. סעודות מצווה אחרות נערכות לרגל אירוע של מצווה, כסעודת ברית מילה, סעודת נישואין ושבע ברכות, או סעודת סיום מסכת. סעודת פדיון הבן גם היא סעודת מצווה, ולפי מספר מקורות קבליים חשיבותה גדולה מאוד ואכילה בה נחשבת כ-84[א] תעניות.[2] סעודת ראש חודש נחשבת אף היא לסעודת מצווה, אף שאין חיוב הלכתי לקיימה.
ישנן סעודות שיש מחלוקת אם הן נחשבות כסעודת מצווה או סעודת רשות. דוגמה מובהקת לכך היא סעודות חנוכה.[3] נגזר מהמחלוקת הזו, הוא הפולמוס סביב הפיוט אכלו משמנים, אותו יש שנהגו ונוהגים לפייט בשבת חנוכה.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "סעודת מצוה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- אברהם פרנק, כבש, דגים וארבעה אווזים - בעקבות תפריט לנישואין בשנת תר"ד (1844), באתר יד יצחק בן צבי, מתוך "עתמול" גיליון 225.
- מאמרים בנושא סעודת מצווה, באתר ספריית אסיף
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט, עמוד א'.
- ^ הרב שלמה בן אליהו, סעודת פדיון הבן = פ"ד תעניות, באתר כיפה, 6 במאי 2014
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ע, סעיף ב'.
- ^ הרב פרופ' נריה גוטל, הקולות לא יחדלון: עיון בפיוט אכלו משמנים, באתר הפיוט והתפילה
