פייזלי

הדפס פייזלי

פֵּייזְלִי או דוגמת פייזלי (אנגלית: Paisley pattern) היא דוגמת בד שבה חוזרת על עצמה צורה דמוית טיפה עם מוטיב צמחי. לעיתים קוראים לצורה עצמה "פייזלי", על שם הדוגמה.

הצורה – אשר דומה לטיפה כפופה מעט, למחצית הסמל של יין-יאנג, או לפסיק גדול – נמצאת בשימוש רחב מאז שנוצרה לראשונה. בפרס, משם הגיעה הצורה למערב, נקראת הצורה בותה (בפרסית: بته).

באשר לדוגמה, אומנים מסורתיים קוראים לה חמוצים פרסיים; יצרני האריגים הוולשים קוראים לדוגמה זו אגס וולשי; הדוגמה נקראה בעבר קשמיר על שם המקום קשמיר, אולם השם דבק בצמר הקשמיר שמקורו גם הוא באזור זה. בבליל השמות, השם הנפוץ ביותר היום הוא פייזלי.

מקור

בתרבות ההודית שימשה דוגמת פייזלי את הכפריים להכריז על זמן הקציר. הם טבלו יד קפוצה בדיו והחתימו אותה במקומות שונים.

תמונתו הידועה של הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי") מבגדד. לראשו טורבן מעוטר בדוגמת פייזלי.

בפקיסטן הדוגמה נקראת "דוגמת קארי". קארי (Carrey) פירושה בשפת אורדו גלעין מנגו.

הדוגמה היא אחת המוכרות ביותר בעולם. אמנם מקורה של הדוגמה במערב הוא מפרס, אולם השם פייזלי (Paisley) מגיע מהעיר פייזלי שבמרכז סקוטלנד.

הדוגמה הופיעה לראשונה באיראן בתקופת שושלת סאפאוויד בשנים 1501–1736. בתקופת השושלת הקאג'ארית השימוש בדוגמת הטקסטיל הפך לשכיח ביותר, כך קושטו הארמון, בגדי מלכות וכתרים. כמו כן שימשה הדוגמה לקישוט בדים לשימוש המוני.

במאה ה-16 צורת הפייזלי הגיעה לאירופה, שם זוהתה עם העלוקה הרפואית שהייתה בשימוש באירופה ובהודו.

מומחי עיצוב מסוימים^{[דרוש מקור: מי?]} רואים את הדוגמה כמורכבת מהצורה של עץ ברוש והתזה פרחונית: בדת הזורואסטרית משמשת הדוגמה כסמל החיים והנצחיות.

דוגמת פייזלי עדיין שכיחה מאוד באיראן. היא נמצאת בשימוש בתחומי אומנות שונים כמו ציור, תכשיטנות, ציורי קיר, וילונות, מפות, שמיכות, שטיחים, עיצוב גנים ובקדרות.

האיראנים רוקמים את הפייזלי בחוטי כסף וזהב על בדי משי או בדים יוקרתיים אחרים. בדים אלו משמשים כמתנות, לחתונות ולאירועים מיוחדים.

הפייזלי במערב

במחצית הראשונה של המאה ה-17 החלה חברת הודו המזרחית הבריטית לייבא את הפייזלי ודוגמאות אחרות לאירופה והפייזלי הפך לפופולרי עד כדי כך שהחברה התקשתה לעמוד בביקוש.

ייצור המוני בשיטות הדפסה מוקדמות החל במרסיי בשנת 1640, באנגליה בסביבות 1670 ובהולנד ב-1678. השוק באירופה הפך עמוס באריגים עם דוגמת פייזלי. הצפת השוק יצרה תחרות רבה והקשתה על האורגים האירופאים. על מנת להקל על האורגים נאסר בצרפת לייבא פייזלי בצו מלכותי בין השנים 1686 ל-1759. על אף שלקראת סוף התקופה האכיפה הייתה רופפת, בשנת 1746 הוקמה תעשיית טקסטיל מקומית בצרפת.

הדרישה בצרפת לפייזלי שהביאה במקור להתפתחות תעשיית הטקסטיל איפשרה עם הקמתה יצור של דוגמאות מקומיות כמו טולה דה ג'ווי (toile du Juoy), שכמו הפייזלי הפך לדוגמה קלאסית בעולם המערבי.

מוטיב הפייזלי נפוץ מאוד בכיסוי ראש מסוג בנדנה

במאה ה-19 אריגי פייזלי יוצרו בכמויות עצומות במיוחד בעיר פייזלי ששמה הפך לשם הדוגמה. חיילים בריטיים שחזרו מהמושבות הבריטיות הביאו עמם צעיפים מצמר קשמיר בנוסף ליבוא של חברת הודו המזרחית הבריטית. דוגמאות אלו מהמזרח של צעיפי קשמיר ומשי הועתקו ואומצו בתחילה לנול ידני ואחר כך לאריגת ג'קארד.

בשנים 1800–1850 האורגים מפייזלי שבסקוטלנד הפכו למובילים בתחום יצור הצעיפים. הדבר התאפשר תודות לשינויים שבוצעו בנולים הידניים ובנולי הג'קארד. שינויים אלה איפשרו לארוג בחמישה צבעים, בעוד המתחרים השתמשו בשני צבעים בלבד. בשנת 1860 הצליחו בעיר פייזלי לייצר אריג בעל 15 צבעים. הפייזלי המקורי מקשמיר הכיל כ-60 צבעים.

במאה ה-19 החלה הדפסה הדוגמה על בד, בנוסף לטוויית האריגים. שימוש בהדפסה הוזיל באופן ניכר את מחיר הפייזלי, והפך את היצור להמוני עוד יותר. על פי המוזיאון הסקוטי לאומנות הפייזלי, עם המעבר להדפסה, הפכה דוגמה זו לדוגמה העיקרית בעולם הטקסטיל של המאה ה-19. הדפסה נעשתה גם על ריבועי כותנה שהיו המקור לבנדנה המודרנית. הפייזלי המודפס יוצר בעיקר בברייטון ואזור אלסנס בצרפת.

הפייזלי היה פופולרי במדינות הבלטיות במאות ה-18 וה-19 ונחשב לקמיע המרחיק שדים.

הפייזלי חזר להיות נפוץ בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים בעיקר בקרב חבורות אפרו-אמריקאים כגון בלודס (Bloods) וקריפס (Crips) שהשתמשו בדוגמת פייזלי בבנדנות אדומות וכחולות בהתאמה. בימינו הבנדנות מסמלות לעיתים את ההשתייכות לעולם התחתון בעיקר בוידאו קליפים במוזיקת הראפ.

בתקופה המודרנית, הצעירים באירופה הפכו את הדוגמה לסמל למרד (ראו "השימושים הנפוצים כסמל" בהמשך).

סגנון עכשווי

הרולס-רויס של ג'ון לנון

הסופרים הל רובנשטיין (Hal Rubenstein) וג'ים מולן (Jim Mullen) פרסמו ספר בשם "פייזלי אינו מתאים לשום דבר: המדריך לאופנת הגבר" (‏Paisley Goes With Nothing: A Man's Guide to Style). דוגמת פייזלי חזרה למרכז במת הטקסטיל בשנים 2000/2001 ושוב בשנת 2004/2005, על ידי מעצב בגדי הגברים רוברט טלבוט, שהחל להשתמש בדוגמה בייצור עניבות. ג'. ברבואר אנד סאן (J. Barbour & Sons) מכינים חליפות מסורתיות עם מטפחת פייזלי בכיס המקטורן.

בעולם אופנת הנשים צעיף הפייזלי בגרסה קלת המשקל המיוצרת בסקוטלנד היה אופנתי תמיד. בתחילת המאה ה-21 פייזלי הוא מוטיב מרכזי בחברת וורה בארדלי (Vera Bradley), חברה ליצור תיקים. דוגמת פייזלי משמשת את אופנת יצור הריפודים, מצעים ווילונות.

השימושים הנפוצים כסמל

הפייזלי היה נפוץ ומקובל בקיץ של האהבה ("Summer of Love") ב-1967. הוא מהווה סמל מובהק של הסגנון הפסיכדלי ושל ההתעניינות הרוחנית בתרבות הודו שהחלה בעקבות המסע של הביטלס להודו בשנת 1968. ג'ון לנון צבע בדוגמה זו את הרולס-רויס שלו בשנת 1967. חברת הגיטרות פנדר יצרה גיטרה פייזלי באמצעות הדבקת טפט פייזלי ורוד על גיטרת הטלקסטר. האומן פרינס בנה את אולפן ההקלטות פייזלי פארק (Paisley Park Studios).

במוזיאון לאומנות האסלאם בירושלים יש כיום (2022) תערוכה של עיצובי פייזלי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פייזלי בוויקישיתוף

• פייזלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)