פלורינה
 | |
| מראה העיר מצפון מערב | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | פלורינה |
| חבל ארץ | מערב מקדוניה |
| ראש העיר | סטפנוס פָּפָּאַנָאסְטָסיוֹ |
| תאריך ייסוד | 352 לפנה"ס |
| שטח | 150.6 קמ"ר |
| גובה | 663 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 17,188 (2021) |
| ‑ צפיפות | 133 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 40°47′N 21°24′E / 40.783°N 21.400°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.cityoflorina.gr | |
פלורינה (ביוונית: Φλώρινα, בבולגרית: Лерин) היא עיר בצפון יוון בחבל מערב מקדוניה, בירת מחוז פלורינה ודרכה זורם הנהר סָאקוּלֶבַה. העיר שוכנת 13 קילומטרים דרומית מגבול מקדוניה, 159 קילומטרים מסלוניקי, 571 קילומטרים מאתונה ונודעת גם בשמה הסלאבי לֶרִין.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיישבות אנושית מאורגנת באזור העיר פלורינה מתוארכת לתקופת האבן החדשה. בהמשך נשלט האזור על ידי הממלכה התראקית. במהלך המאה ה-4 לפנה"ס נכבש האזור על ידי ממלכת מוקדון, וב-352 לפנה"ס הרחיב וביצר המלך פיליפוס השני את היישוב שכונה ליגקיסטון. מועד זה נחשב לשנת ייסוד העיר. ב-148 לפנה"ס נכבשה העיר על יד צבא הרפובליקה הרומית, וב-48 לפנה"ס, במהלך המלחמה על השליטה באימפריה בין יוליוס קיסר לפומפיוס נכבשה העיר על ידי כוחותיו של יוליוס קיסר והועלתה באש.
לאחר חלוקת האימפריה עבר היישוב לחזקת האימפריה הביזנטית והעיר נקראה בניב המקדוני המקומי בשם florós, אשר ממנו נגזר שמה המודרני פלורינה. במהלך המאה ה-10 נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הבולגרית הראשונה והפכה לזירת קרבות בין הבולגרים לביזנטים. בסיליוס השני קיסר האימפריה הביזנטית החזיר את העיר לידיים ביזנטיות, תוך שהוא מביס את הבולגרים ודוחק את צבאם לכוון הרי הבלקן. באמצע המאה ה-14 נשלטה העיר על ידי הדספוט סטפאן דושאן נסיך סרביה ומתקופה זו נודעה גם בשמה הסלאבי לרין. ב-1385 נכבשה על ידי צבא האימפריה העות'מאנית בראשות הסולטאן מוראט הראשון ונותרה בחזקת העות'מאנים עד 7 בנובמבר 1912 עת שוחררה העיר על ידי הצבא היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה[1].
ב-25 באוגוסט 1916 נכבשה העיר על ידי צבא ממלכת בולגריה. הבולגרים בפיקודו של הגנרל קלמנט בוידז'ייב ובסיוע חיל האוויר הגרמני ניצחו בקרב לרין במסגרת החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, השתלטו על שטח נרחב של הממלכה היוונית וניצבו בעמדת איום על סלוניקי. ב-18 בספטמבר שוחררה העיר על ידי קואליציית כוחות מצבאות מדינות ההסכמה לאחר קרב כבד שבמהלכו נפגעו אזרחים רבים ונגרמו נזקים כבדים לרכוש[2].
במהלך מלחמת איטליה–יוון שוב הפכה העיר לזירת לחימה, כאשר הצבא היווני הצליח להדוף את המתקפה האיטלקית. ב-6 באפריל 1941 הצטרפה גרמניה הנאצית למערכה ופלורינה הייתה אחת מהערים הראשונות שנכבשה. ב-1 בנובמבר 1944 שוחררה העיר על ידי הצבא היווני ובעת מלחמת האזרחים ביוון הפכה לעיר המטה של כוחות הצבא הדמוקרטי של יוון, הפרו קומוניסטי. ב-12 בפברואר 1949 נערך קרב פלורינה אשר חרץ למעשה את גורל המלחמה לטובת כוחות הממשלה[1].
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר התוצר המקומי הגולמי של פלורינה מגיע מחקלאות, תיירות וטקסטיל. עיקר הגידולים החקלאיים הם ירקות, חיטה, תות שדה, אגסים, פלפלים וענבים. בעיר תיירות קיץ למטרות נופש, אקולוגיה ותיירות חורף שעיקרה למטרות סקי ובמסגרתה מהווה פלורינה תחנת יציאה ולינה לאתר הסקי "ויגלה" הממוקם בעיירה פיסודרי, שמרוחקת 19 קילומטרים מהעיר. בפלורינה פועלת שלוחה של אוניברסיטת מערב מקדוניה, קיימות בה 8 תחנות רדיו ומוצאים לאור 2 עיתונים יומיים, 4 שבועונים ו-2 עיתוני ספורט. במהלך שנות ה-60 הייתה הגירת עבודה משמעותית מהעיר לאירופה, מרביתה לגרמניה המערבית. בראשית המאה ה-21 עם קבלתה של יוון לאיחוד האירופי התהפכה מגמת ההגירה ותושבים רבים חזרו לפלורינה.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסמיכות לעיר נמצא הכביש המהיר אגנטיה אודוס המקשר את העיר לסלוניקי, אתונה ומשם דרך כביש E-90 גם למדינות הגובלות ביוון. כמו כן מקושרת העיר לכביש מספר 3 היווני, אשר המשכו הוא עורק התחבורה האירופי E-65 החולף במקדוניה וממנה ממשיך למרכז וצפון אירופה. מפלורינה יוצאים קווי אוטובוס ישירים לאתונה וסלוניקי היוצאים אחת ליום וכן קווי רכבת במסלול מאסף לאותם היעדים. שדה התעופה הקרוב ממוקם ליד העיר קסטוריה, מרחק שעת נסיעה מפלורינה.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר שורר אקלים ממוזג ללא השפעות ממתנות. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 11.5oc, כשערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0.5oc בחודש ינואר ועד 23.1oc בחודש יולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 646 מילימטרים והחודש הגשום בשנה הוא דצמבר בו יורדים 86.2 מילימטרים של גשמים ושלגים המתפרשים בממוצע על פני 13 ימים[3].
תרבות וספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר מצוי מוזיאון ארכאולוגיה המציג מוצגים מתקופת האבן החדשה ועד התקופה העות'מאנית, מוזיאון לאמנות מודרנית המציג 480 עבודות של 254 אמנים בתחומי הציור, הפיסול והגילוף ומוזיאון פולקלור.
בפלורינה פועלות מספר קבוצות תיאטרון, מחול וקולנוע וכן בית ספר לאומנויות ומחול. בעיר קיים מרכז ספורט ואתלטיקה אזורי, המכונה "מרכז הספורט הלאומי של פלורינה". בפאתי העיר מצוי אתר חפירות ארכאולוגיות בו נחשפו שרידי היישוב מן התקופה ההלניסטית וחלקו פתוח לתיירים.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות יוון
הקמת הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיעוד לקהילה יהודית ספרדית בעיר פלורינה קיים החל מן המאה ה-17. יהודי העיר היו בקשרי מסחר עם בני הקהילות בסלוניקי וקסטוריה. בראשית המאה ה-19 חדלה הקהילה היהודית בעיר מלהתקיים מסיבות שאינן ידועות[4].
ב-1912 לאחר מלחמת הבלקן הראשונה היגרו יהודים רבים מהעיר ביטולה וכמה עשרות מהם הגיעו גם לעיר פלורינה והקימו קהילה מאורגנת. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע גל הגירה נוסף מביטולה והקהילה גדלה לכדי 100 משפחות[4]. בני הקהילה עסקו בסחר בדים, בגדים ונעליים וכן מקצתם היו נגרים. הרובע היהודי בפלורינה ממוקם היה בסמוך לנהר ויושביו גרו בעיקר לאורך רחוב בשם אִיפִּירוּ. לקהילה היה בית כנסת אחד ובית עלמין קטן ששכן מחוץ לעיר למורדות ההר. בעיר פעל בית ספר יסודי יהודי שנוסד ב-1917 ובו למדו גם עברית[5].
בסביבות 1927 אירעה עלילת דם בעיר, כאשר פקיד ממשל האשים את בני הקהילה בחטיפת ילד נוצרי אשר מדמו ביקשו להכין מצות. לאחר שנמצא הילד והוברר כי כלל לא נחטף פיטרו השלטונות היווניים את הפקיד[5]. ב-1924 עברה יוון לשבוע עבודה בן 5 ימים, כך שיום השבת הפך ליום עסקים מרכזי. בנוסף, אסרו השלטונות על עבודה בימי ראשון. פרנסתם של בני הקהילה שנמנעו מעבודה בשבת נפגעה מאוד ורבים מהם עזבו את העיר והיגרו אל מחוץ ליוון, מרביתם חזרה לביטולה והקהילה הצטמצמה לכדי 50 משפחות[5][4].
מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פלורינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת איטליה–יוון התנדבו רבים מבני העיר לשרת בצבא הממלכה. באנדרטה שהוקמה בכיכר המרכזית בעיר להנצחת הנופלים, מוזכר שמם של ארבעה מבני הקהילה שנפלו בקרבות: מנחם אהרון, טסטה בן-ציון, מנחם יוסף ויצחק רחמין[5].
בפתיחת מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית 400 נפשות[4]. ב-30 באפריל 1943 ריכזו הגרמנים 372 מקרב יהודי הקהילה בחצר בית הספר בעיר והעלו אותם על רכבות שעשו דרכן לסלוניקי, שם הוכנסו לגטו הברון הירש. ידוע שמקצת מהיהודים נרצחו או נפטרו עוד בסלוניקי וחלקם הצליחו להימלט. בסלוניקי הועלו בני הקהילה על רכבת, (משלוח מספר 17), שעשתה דרכה אל מחנה ההשמדה אושוויץ אליו הגיעה באמצע מאי. אין תיעוד מדויק לגבי מספר בני הקהילה שהגיעו למחנה ההשמדה אושוויץ, אך ידוע ש-295 מהם נרצחו במחנה ימים ספורים לאחר הגעתם. 28 יהודים שהסתייעו בתושבים מקומיים ואנשי מחתרת, הצליחו להימלט לאזורים ההרריים וניצלו מהגירוש[5],[6]. מקצת מיהודי העיר חזרו אליה לאחר המלחמה וב-1948 נמנו בעיר 64 יהודים, אשר היגרו בהדרגה לאתונה, ישראל, ארגנטינה וארצות הברית. בשנת 1958 התגוררו בעיר 7 יהודים[4].
בראשית המאה ה-21 לא מתגוררים יהודים בעיר פלורינה ואין כל אזכור או הנצחה לאירועי מלחמת העולם השנייה. את שרידי בית העלמין היהודי ניתן היה לאתר עד אמצע שנות ה-80 ומניחים שהוא נהרס כחלק מפרויקט בינוי או סלילת כבישים מהירים באזור[7].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק כרם וברכה ריבלין, "פלורינה", בתוך: הנ"ל (עורכת), פנקס הקהילות: (10) יוון, ירושלים: יד ושם, תשנ"ט 1998, עמ' 319–322.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קהילת יהודי פלורינה, "רשימת בני הקהילה שנרצחו במחנות ההשמדה", באתר jewishgen.org (באנגלית).
- אודות השואה, "שואת יהודי יוון", באתר יד ושם.
- פלורינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "תקציר-ההיסטוריה של העיר פלורינה", באתר הרשות המקומית פלורינה (ביוונית).
- ^ קרבות בולגריה במלחמת העולם הראשונה, " קרב לרין", באתר forum.boinaslava.net (בבולגרית).
- ^ תנאי האקלים בעיר פלורינה, באתר השירות המטראולוגי היווני (ביוונית).
- ^ 1 2 3 4 5 הקהילה היהודית בפלורינה, "סקירה היסטורית", באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^ 1 2 3 4 5 מישל צרפתי, "דף יזכור להנצחת קהילת פלורינה", באתר jewishgen.org (באנגלית).
- ^ תקציר-יהדות יוון במלחמת העולם השנייה, "שואת יהודי יוון", באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ הקהילה היהודית ביוון, "שואת יהודי יוון", באתר www.kis.gr (באנגלית).
