פרד רוג'רס

פרד רוג'רס
Fred Rogers
	פרד רוג'רס, 1984
לידה	20 במרץ 1928; לטרוב, ארצות הברית
פטירה	27 בפברואר 2003 (בגיל 74); פיטסבורג, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית העלמין יוניטי
השכלה	רולינס קולג'; הסמינר התאולוגי של פיטסבורג; דארטמות' קולג'; Greater Latrobe Senior High School; אוניברסיטת פיטסבורג; קולג' טיל; Fanny Edel Falk Laboratory School ;
תקופת הפעילות	מ-1951
השקפה דתית	פרסביטריאניזם
בן או בת זוג	Joanne Rogers
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	מדליית החירות הנשיאותית (9 ביולי 2002); פרס פיבודי (1992); אגדה חיה של ספריית הקונגרס; פרס אמי לבידור בשעות היום; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
חתימה

פרד מקפילי רוג'רס (באנגלית: Fred Rogers‏; 20 במרץ 1928 – 27 בפברואר 2003) היה איש טלוויזיה אמריקאי, אשר זכה לפרסום בעיקר כיוצר והמארח של תוכנית הילדים האמריקנית "השכונה של מר רוג'רס" (אנ'), תוכנית שבדומה לרחוב סומסום הציגה שכונה שבה דמויות קבועות של בובות ושחקנים מציגות סצנות שונות מחיי היום -יום של ילדים, אך בשונה מרחוב סומסום, התמקדה בביטוי רגשי ולא במיומנויות קוגניטיביות^[1].

על מסירותו לשלומם הרגשי של ילדים, קיבל רוג'רס במהלך הקריירה שלו את מדליית החירות הנשיאותית, 40 תוארי כבוד, ופרס פיבודי. הוא נבחר להיכל התהילה של הטלוויזיה, והוכר בשתי החלטות בקונגרס^[2]. רוג'רס דורג במקום ה-35 ברשימת 50 כוכבי הטלוויזיה הגדולים ביותר בכל הזמנים של TV Guide. מספר מבנים בפנסילבניה המוקדשים לזכרו, והסוודר האייקוני של רוג'רס מוצג בסמית'סוניאן.

בנובמבר 2019 יצא לאור סרט הדרמה הביוגרפית "יום יפה בשכונה" (אנ'), בו מגלם טום הנקס את דמותו של רוג'רס, ולצידו מת'יו ריס^[3].

קורות חייו

רוג'רס גדל בבית דתי פרסבירטריאני כבן יחיד ובהיותו בן עשר אמצו הוריו ילדה נוספת למשפחתם. רוג'רס למד מוזיקה בקולג', ואהב לנגן בפסנתר ולהלחין. כשנחשף לשידורי הטלוויזיה שהייתה אז בתחילתה, הוא הוקסם מייד מההשפעה שיש לה על אנשים, אולם הצטער שהתוכן נוטה להיות בידורי ושטחי. כבר באותו זמן הוא חשב שניתן להשתמש בטלוויזיה למטרות חינוכיות.

בהמשך הוא הוסמך ככומר פרסברטריאני. המורה שלו הבחין בעניין והחיבור שלו לילדים, והמליץ לו ללמוד חינוך באוניברסיטת פיטסבורג, שהייתה אז אחד מהמרכזים המתקדמים לחינוך הגיל הרך (ועל החוקרים שלה נמנה גם אריק אריקסון). במהלך הלימודים רוג'רס נחשף ליסודות החינוך הרגשי לילדים ולנושאים כמו התפתחות אמון, פחד ממעברים, פחד מחושך, התמודדות עם אגרסיות, הבעה ושיום של רגשות, הבחנה בין מציאות לדמיון, ועוד. בכך התחברו היכולת הטבעית שלו לתקשר עם ילדים אל הידע שרכש בלימודיו, והוא הציע לערוץ ילדים חדש שהוקם בפנסילבניה להנחות תוכנית לילדים. הסט נבנה כשכונה שבה שכנים קבועים, חלקם בני אדם, וחלקם בובות יד שאת כולן דיבב רוג'רס בעצמו. בכל תוכנית הוזמנו לסט ילדים ורוג'רס דיבר איתם על סוגיות יום-יומיות המאפיינות את עולמם כמו תחביבים שיש להם, מריבות עם אחים, שן שנופלת, ועוד. הוא האמין שיש לאפשר לילדים לבטא את רגשותיהם ולא להדחיק אותם.

בהדרגה הפכה התוכנית מוכרת יותר ויותר, ורוג'רס הוזמן לערוץ NBC, שם התפרסמה התוכנית בכל רחבי ארצות הברית. רוג'רס החל לעסוק במקביל לסוגיות היום-יומיות מעולמם של ילדים גם בסוגיות חברתיות רחבות יותר, כמו גירושין, מלחמה, ועוד. הוא האמין שלא רק שניתן להסביר לילדים גם תכנים קשים, אלא שחובה על המבוגרים בסביבתם לתווך להם את המציאות שהם ממילא נחשפים אליה בטלוויזיה, ברדיו, בבית הספר, ובשכונה. הוא התייחס לנושאים כמו ניסיון ההתנקשות בנשיא קנדי, מלחמת וייטנאם, והנחיתה על הירח. בהתייחסו לנושא ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה בארצות הברית, רוג'רס הזמין את אחד מהשכנים הקבועים ב"שכונה" שהיה אפרו-אמריקאי לחלוץ נעליים ולשכשך רגליים יחד בגיגית.

התוכנית של רוג'רס זכתה לפופולריות במשך כל שנותיה. היא שודרה ברצף מ-1968 עד 2001, ורוג'רס הוא שחיבר את השירים שבה, הפעיל את הבובות ודיבב אותן, ושוחח עם הילדים, לצד שחקנים קבועים נוספים. האופי המיוחד של רוג'רס, כמו גם הכשרתו ככומר פרסבריטאני, ועבודתו עם פסיכולוגים, הפכו אותו בעיני רבים לסמכות הורית. הוא כתב כמה ספרים בנושא גידול ילדים וצורכיהם הרגשיים, ואף ניסח את "הכללים לתקשורת בונה עם ילדים"^[4] ^[5].

העיתונאי רון מיברג כתב עליו: "הוא הקדיש את כל חייו לילדים. הוא חי על מנת להבין אותם, לתווך ביניהם ובין העולם שעשה עצמו שומע אך לא הקשיב".