צופיתיים
 צופיתיים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | צופיתיים |
| שם מדעי | |
 Nectariniidaeויגורס, 1825 | |
| |
צופיתיים[1] (שם מדעי: Nectariniidae) היא משפחת ציפורי שיר קטנות גוף וזריזות.
דמיון לקוליבריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיים דמיון מורפולוגי בין הקוליבריים ובין הצופיות, אולם מבחינה טקסונומית מדובר בשתי משפחות שונות. הצופיות הן משפחה בסדרת ציפורי השיר והן נפוצות ביבשת אפריקה וגם בישראל. הקוליבריים הם משפחה בסדרת הקוליבראים, והם מצויים ביבשת אמריקה בלבד. הבלבול בין שתי המשפחות נובע ממאפיינים פיזיים ואקולוגיים דומים של שתי הציפורים - גודלן הזעיר, צבעיהן המרהיבים ומקורן הארוך והמעוקל, וכן התזונה המבוססת בעיקרה על צוף פרחים. תופעה זו, של קיום שני טקסונים שאינם קשורים זה לזה, אך בעלי מאפיינים מורפולוגיים דומים, וממלאים תפקידים מקבילים במערכת האקולוגית, מכונה אבולוציה מתכנסת או אבולוציה מקבילה.
ישנן שתי משפחות נוספות של ציפורים – דִּבְשָׁנִיִּים (Meliphagidae; באנגלית Honeyeaters) ונקרות פרחים (Dicaeidae; באנגלית Flowerpeckers) – הדומות לקוליבריים ולצופיות במראן ובהתנהגותן, וגם הן התפתחו כל אחת באופן עצמאי. אזור תפוצתן הוא אסיה, אוסטרליה ואוקיאניה.
תפוצה ומראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאה המקורי של משפחת הצופיות הוא באזורים הטרופיים שביבשת אפריקה. אזור ישראל–סוריה–לבנון הוא הקצה הצפוני של תחום המחייה של הצופיות.
משפחת הצופיות מהווה דוגמה לשוני החיצוני המתקיים פעמים רבות בין זכר לבין נקבה בעולם החי (דו-צורתיות זוויגית): הזכר מתהדר בצבעים יפים ובוהקים כמו כחול, שחור וירוק זוהר על גבו, כתם בצבע כתום, אדום או צהוב על חזהו, וגוונים של סגול בראשו. לעומת זאת, לנקבה יש מופע חדגוני בצבעי אפור וזית, המשמש לה כהסוואה בין הענפים.
מיון המשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סוג ומין יחיד צופית אדומת-לחיים (Chalcoparia singalensis)
- Deleornis
- Anthreptes
- Hedydipna
- סוג ומין יחיד Hypogramma hypogrammicum
- Anabathmis
- סוג ומין יחיד Dreptes thomensis
- סוג ומין יחיד צופית כתומת-חזה (Anthobaphes violacea)
- Cyanomitra
- Chalcomitra
- Leptocoma
- Nectarinia - בה צופית המלכיט
- סוג ומין יחיד צופית זהובת-כנף (Drepanorhynchus reichenowi)
- צופית (Cinnyris)
- Aethopyga
- Arachnothera
הצופיות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין היחיד ממשפחת הצופיות הנפוץ בישראל הוא צופית בוהקת (Nectarinia osea), המכונה גם בקיצור צופית ולעיתים יונק הדבש. בהתאם לתפוצת המשפחה כולה, המוגבלת בעיקר לאזורים טרופיים, תפוצתו הטבעית של המין בישראל הייתה מוגבלת בעבר לאזור הצמחייה הסודנית - אזור בו גדלים בין השאר מינים שמוצאם באזורים הטרופיים של אפריקה, כמו שיטת הסוכך ושיטה סלילנית, ובלוטנית אפריקנית[2].
עם התפתחות היישוב היהודי בארץ, בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, השתנה נוף הארץ, ובסביבות היישובים החל גינון מאסיבי בצמחי תרבות, שכללו גם מינים רבים ממוצא טרופי המותאמים להאבקה על ידי ציפורים, עם פרחים ססגוניים העשירים בצוף (למשל טקומית הכף). עקב כך, החלה הצופית להתפשט ברחבי הארץ, וכיום היא נפוצה ביותר בכל חלקי הארץ, בכל עונות השנה.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
צופית ארגמנית (Aethopyga siparaja) -
פרט מהמין Chalcomitra senegalensis lamperti יונק צוף -
צופית סגולה (Cinnyris asiaticus) -
פרט מהמין Cinnyris afer -
-
פרט מהמין Hedydipna platura -
פרט מהמין Cinnyris bifasciatus -
פרט מהמין Arachnothera magna בתאילנד
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6 - עופות, עמוד 408. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1986, ISBN 9650500685
- הינצל, פיטר, פרסלאי, הציפורים מגדיר שדה שלם, נוסח עברי יצחק כפכפי, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשמ"א 1981, עמוד 265.
- לקסיקון דביר לזואולוגיה מאת מנחם דור, ע"ע Meliphagidae -דִּבְשָׁנִיִּים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צופיתיים, באתר ITIS (באנגלית)
- צופיתיים, באתר NCBI (באנגלית)
- צופיתיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צופיתיים, באתר GBIF (באנגלית)
- animal/sunbird צופיתיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- צופית באתר צפונט
- צופית בוהקת -המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
- צופית מחבר: ד"ר נח רוטרי - בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- צופית - במרכז לחקר נדידת הציפורים
- הצופית הארצישראלית - באתר מט"ר
- צופית - מאת אהוד קלפון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הַצּוּפִיתִיִּים במילון בעלי חיים א"י (תשכ"ג), 1963, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך כרך 6 - עופות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1986, עמ' 408-409
