קרלו גולדוני

קרלו גולדוני
Carlo Goldoni

לידה	25 בפברואר 1707 ונציה, הרפובליקה של ונציה
פטירה	6 בפברואר 1793 (בגיל 85) פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה
שם לידה	Carlo Goldoni
מדינה	הרפובליקה של ונציה, ממלכת צרפת (1791–1792), ממלכת צרפת, הרפובליקה הצרפתית הראשונה
שם עט	Polisseno Fegejo
מקום לימודים	אוניברסיטת מודנה ורג'ו אמיליה, אוניברסיטת פדובה, אוניברסיטת פאביה
שפות היצירה	איטלקית
יצירות בולטות	משרתם של שני אדונים, La donna di garbo, Lo speziale, The Mistress of the Inn, Il bugiardo
בן או בת זוג	Nicoletta Connio (1736–?) Nicoletta Connio

קרלו אוסוואלדו גולדוני (באיטלקית: Carlo Osvaldo Goldoni;‏ 25 בפברואר 1707 – 6 בפברואר 1793) היה מחזאי ולבריתן איטלקי שמבקרי הספרות בימינו מונים בין גדולי המחזאים האירופאים. בין יצירותיו כמה מן המחזות המפורסמים והאהובים ביותר של איטליה. נודע בעיקר כמחברה של הקומדיה "משרתם של שני אדונים". צופי התיאטרון אוהבים את מחזותיו של גולדוני הודות לתמהיל המוצלח של שנינות וכנות. מחזותיו העניקו לבני תקופתו השתקפויות של עצמם ובמקרים רבים שיוו עניין דרמטי לחייהם, ערכיהם ולבטיהם של מעמדות הביניים שהחלו להטביע את חותמם בשנים ההן. אף כי גולדוני כתב בצרפתית ובאיטלקית, מחזותיו עושים שימוש מעולה בונטית (הניב הוונציאני העתיק), בניב המחוז ובניבים דיבוריים. גולדוני כתב גם בשם העט "פוליסנו פג'יו, רועה ארקדיה", שהעניקו לו, כך טען בזכרונותיו, "הארקדים של רומא".

ביוגרפיה

Commedie

מונומנט לקרלו גולדוני בפירנצה

ספר זכרונות

יש שפע של מידע אוטוביוגרפי על גולדוני, שחלקו הגדול מקורו בהקדמות למחזותיו וב"ספר הזכרונות" שלו. עם זאת, ידוע שהזכרונות הללו מכילים שיבושי עובדות רבים, בעיקר בכל הנוגע לילדותו ונעוריו. בזכרונות אלה מתאר גולדוני את עצמו כלץ מלידה, חסר דאגה, קל דעת ובעל מזג נוח ומאושר, עמיד בפני כל מהלומות הגורל ועם זאת, נשוא פנים ומכובד עד תוך-תוכו. טיפוסים כאלה היו שכיחים למדי באיטליה.

ילדות, נעורים ולימודים

גולדוני נולד בוונציה בשנת 1707, בן למרגריטה וג'וליו גולדוני. בזכרונותיו גולדוני מתאר את אביו כרופא ואומר, שלהיכרותו עם התיאטרון אחראי סבו, קרלו אלסנדרו גולדוני. לאמיתו של דבר, נראה שג'וליו היה רוקח; באשר לסב, הוא מת ארבע שנים לפני שקרלו בא לעולם. כך או כך, גולדוני גילה עניין עמוק בתיאטרון מאז שחר ילדותו, וכל הניסיונות לכוון את פעילותו לאפיקים אחרים עלו בתוהו; צעצועיו היו בובות וספריו - מחזות.

אביו מסר אותו להשגחת הפילוסוף קלדיני ברימיני, אבל לא עבר זמן רב והנער נשא רגליים, הצטרף אל להקת שחקנים נודדים וחזר לוונציה. ב-1723 הכניס אותו אביו לקולג'ו גיזליירי המחמיר בפאביה, שכפה את גילוח הראש וגלימת הנזירים על תלמידיו. אלא שבזכרונותיו מספר גולדוני, שחלק גדול מזמנו שם הוקדש לקריאת קומדיות בלטינית וביוונית. הוא החל כבר לכתוב בעצמו בתקופה זו; ובשנתו השלישית חיבר פואמה מוציאת דיבה בשם "איל קולוסו", שבה שם ללעג את בנותיהן של אי-אילו משפחות בפאביה. כתוצאה מתקרית זו (ו/או מביקור עם כמה מחבריו ללימודים בבית בושת מקומי) גורש מבית הספר ונדרש לעזוב את העיר (1725). הוא למד משפטים באודינה ובסופו של דבר קיבל תואר במודנה. הוא עבד כמתמחה בקיוג'ה ובפלטרה ולאחר זמן חזר לעיר הולדתו והחל לעבוד בעריכת-דין.

כשבידו הסמכה של עורך דין ומשרות מכניסות כמזכיר ויועץ, נראה היה, לזמן מה, שגולדוני אכן מתיישב בדעתו ומשתקע בעיסוקו כמשפטן, אבל בהמשך לזימון בלתי צפוי לוונציה, לאחר היעדרות של שנים אחדות, פרש גולדוני מן הקריירה שהחל בה ופנה תחת זאת לכתיבת מחזות וניהול תיאטראות. אביו מת ב-1731 וכעבור שנה הניע אותו הצורך להשתמט מנישואים בלתי רצויים לעזוב את ונציה ולעקור אל מילאנו ואחר לוורונה, שם עזר לו מנהל התיאטרון, ג'וזפה אימר, בדרכו להיות למשורר קומי. אימר גם הציג אותו לפני זו שתהיה לאשתו, ניקולטה קוניו. גולדוני חזר עמה לוונציה, שם נשאר עד 1743.

קריירה תיאטרלית

גולדוני נכנס לזירת התיאטרון האיטלקי עם טרגדיה, "אמאלסונטה", שהופקה במילאנו. ההצגה נחלה כישלון הן בביקורות והן בקופה.

כאשר הגיש את המחזה לרוזן פראטה, מנהל האופרה, נאמר לו שיצירתו "חוברה בתשומת הלב הנאותה לכללים של אריסטו ושל הוראציוס, אבל לא בהתאם לכללים, שנקבעו לדרמה האיטלקית." "בצרפת", המשיך הרוזן, "אתה יכול לנסות לרצות את הציבור, אבל כאן באיטליה השחקנים והשחקניות הם אלה שאתה צריך להיוועץ בהם, כמו גם עם מחבר המוזיקה ומעצבי התפאורות. הכל חייב להיעשות בהתאם לצורה מסוימת, שאותה אבאר לך."

גולדוני הודה לו על ביקורתו, חזר לאכסניה והורה להבעיר אש, אל תוכה השליך את כתב היד של "אמאלסונטה".

המחזה הבא שלו, "בליזאריו", שנכתב ב-1734, הצליח יותר, אף כי לאחר מעשה הודה גולדוני שהוא בוש בהצלחה זו.

במהלך תקופה זו כתב גם לבריות לאופרה סריה ושימש זמן מה כעוזר לדומניקו לאלי, משורר הבית של סן ג'ובאני גריזוסטומו, בית האופרה המכובד ביותר בוונציה. בתפקידו זה צבר ניסיון מועיל בהפקות אופרה סריה ובעיבוד ושכתוב של לבריות. שאיפתו להידמות לפייטרו מטסטאזיו הביאה אותו לחיבור אופרות רציניות, שנחלו הצלחה צנועה.

עוד תקופת-מה המשיך גולדוני לכתוב טרגדיות, אבל תוך זמן לא רב עמד על כך, שנטייתו הטבעית היא לקומדיה. הוא הכיר לדעת, שהבימה האיטלקית זקוקה לרפורמה; עם מולייר כדגם חיקוי לנגד עיניו, שקד על עבודתו וב-1738 הוציא מתחת ידיו את הקומדיה האמיתית הראשונה שלו, "איש העולם" (L'uomo di mondo). באותה שנה יצר גם את Momolo Cortesan. במהלך שיטוטיו והרפתקותיו המרובים באיטליה, לא חדל לעבוד וכאשר התוודע בליוורנו אל המנהל מדבאק, גמר אומר לעסוק במקצוע כתיבת המחזות לפרנסתו. מדבאק העסיק את גולדוני בכתיבת מחזות לתיאטרון שלו בוונציה ובעבודתו אצלו ואצל מנהלים אחרים יצר במהלך שהותו בעיר זו כמה מיצירותיו האופייניות ביותר. עד 1743 שכלל לכלל שלמות את סגנון כתיבתו המעורב (שבו מיזג את מולייר עם מיטב הקומדיה דל'ארטה ועם השנינות והכנות שלו עצמו). דוגמה טיפוסית לסגנון זה הוא La Donna di garbo, הקומדיה האיטלקית הראשונה מסוגה.

בבעלות משפחת ונדראמין היה ה"תאטרו די סן לוקא", או "תאטרו ונדראמין" או "תאטרו סן סלווטורה", שנוסד בשנת 1622 ברובע סן סלווטורה, או בניב הוונציאני, "סן סלוודור". שם התיאטרון שונה בהמשך ל"תאטרו אפולו" ומאז 1875 הוא קרוי תאטרו גולדוני, ועודנו משגשג כתיאטרון העיקרי בעיר למחזות, עכשיו בבניין משנות ה-20 של המאה ה-18. בתקופת חייו של קרלו גולדוני, גדול הדרמטורגים בוונציה, רק סן לוקא ומליבראן העלו עדיין דרמה מדוברת, ונטישתו את משפחת גרימאני לטובת משפחת ונדראמין בסן לוקא בשנת 1752 היה אירוע רב-חשיבות בתולדות התיאטרון של התקופה, פתיחה לתקופה היפה ביותר בחייו, כנראה, שבה מילא תפקיד חשוב לא רק בקומדיות שכתב אלא גם בהתפתחות האופרה בופה.

יחסיה של משפחת ונדראמין, שהייתה מעורבת באופן ישיר ומשמעותי בניהול התיאטרון, עם גולדוני היו משובשים לעיתים, רצופי ויכוחים על כסף ועל סגנון מחזותיו, עד שעזב בשנת 1761 ויצא לפריז, כתוצאה מדין ודברים עם יריבו, קרלו גוצי.

אחרי 1748 עבד גולדוני עם המלחין בלדאסארה גאלופי והרים תרומות משמעותיות לצורה החדשה של אופרה בופה. גאלופי חיבר את המוזיקה ליותר מעשרים מן הלבריות של גולדוני. בדומה לקומדיות שלו, גם באופרה בופה של גולדוני משולבים יסודות של הקומדיה דל'ארטה עם תמונות מוכרות ממציאות מעמד הביניים המקומי. יצירותיו האופראיות כוללות שתיים מן הקומדיות המוזיקליות המצליחות ביותר של המאה ה-18, "החכם הכפרי", למוזיקה של גאלופי (1752) ו"הנערה הטובה", למוזיקה של ניקולו פיצ'יני (1760).

מעבר לצרפת ומוות

בשנת 1757 נקלע גולדוני למחלוקת מרה עם המחזאי קרלו גוצי, שהביאה אותו לידי סלידה עמוקה מהעדפותיהם של בני ארצו, עד כדי כך, שב-1761 עקר לפריז, שם קיבל משרה בחצר כממונה על התיאטרון האיטלקי. הוא עשה את שארית חייו בצרפת וכתב את רוב מחזותיו ואת זכרונותיו בצרפתית.

המצליח ביותר מבין המחזות שכתב בצרפתית היה Le Bourru bienfaisant, לכבוד כלולות לואי ה-16 ומארי אנטואנט בשנת 1771. גולדוני נהנה מפופולריות בלתי מבוטלת בצרפת; עם פרישתו לוורסאי העניק לו המלך גמלה, שאבדה אחרי המהפכה הצרפתית. האספה הלאומית הצביעה לאחר זמן על חידוש הגמלה, יום אחרי מותו של גולדוני. הגמלה המחודשת הושבה לאלמנתו, במענה לעתירתו של המשורר אנדרה שנייה; "היא זקנה", אמר, "היא בת שבעים ושש, ובעלה לא הניח לה דבר פרט לשמו המכובד, מידותיו הטובות ודלותו."

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרלו גולדוני בוויקישיתוף

• קרלו גולדוני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קרלו גולדוני, באתר AllMovie (באנגלית)
• קרלו גולדוני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• קרלו גולדוני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קרלו גולדוני, באתר Discogs (באנגלית)
• קרלו גולדוני, בארכיון הבימה
• קרלו גולדוני, באתר "הבמה"
• ביוגרפיה על גולדוני (באנגלית)
• קרלו גולדוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי קרלו גולדוני בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• קרלו גולדוני (1707-1799), דף שער בספרייה הלאומית

• carlogoldoni.net
• Webpage devoted to Carlo Goldoni (lletrA (UOC), Catalan Literature
• Detailed biography, prepared for the 200th anniversary of his death (1993, in Italian)
• Gli Innamorati (in Italian)
• La Locandiera (in Italian)
• La Avventura Della Villeggiatura (in Italian)
• Works by Goldoni at Progetto Manuzio
• Works by Goldoni: text, concordances and frequency list
• Venice Carnival 2007, Tricentenary of Carlo Goldoni
• A riotous delight of commedia dell'arte
• http://www.newadvent.org/cathen/06631a.htm Carlo Goldoni] — Biography in the Catholic Encyclopedia