שארלי גול
 | |
| שארלי גול, 1998 | |
| לידה |
8 בדצמבר 1932 Pfaffenthal, לוקסמבורג  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 2005 (בגיל 72) לוקסמבורג, לוקסמבורג |
| כינוי | מלאך ההרים |
| גובה |
173 ס״מ |
| משקל |
64 ק"ג |
| תחום | כביש |
| התמחות | מטפס |
| הישגי שיא |
ניצחון בטור דה פראנס (1958) 2 ניצחונות בג'ירו ד'איטליה (1956,1959) מדליית ארד במשחקים האולימפיים |
  | |
שארלי גול (באנגלית: Charly Gaul; 8 בדצמבר 1932 - 6 בדצמבר 2005) היה רוכב אופניים לוקסמבורגי. הוא היה אחד מרוכבי האופניים הבולטים ביותר בשנות ה-50 של המאה העשרים. אף על פי שהיה בעל יכולת גם ברכיבה נגד השעון, התפרסם במיוחד בכישורי הטיפוס שלו ונודע בכינוי "מלאך ההרים" (L'Ange de la montagne). הישגיו הגדולים ביותר היו ניצחונו בטור דה פראנס ב-1958 ושני ניצחונותיו בג'ירו ד'איטליה בשנים 1956 ו-1959. גול נודע במיוחד ביכולתו הגבוהה בתנאי קור ורטיבות וניצל יכולת זו לתקיפת יריביו למרוץ כשתנאים אלו התקיימו. בנוסף להצטיינותו במרוצי הכביש הצטיין גול גם בתחום מרוצי הסייקלו קרוס. גול העדיף לרכוב בהרים כשהוא מדווש במהירות גבוהה ובהילוך נמוך והצטיין בבריחות ארוכות בהרים בהן רכב לבדו.
גול נולד בעיר לוקסמבורג כבן למשפחת קצבים ועבד כקצב עד שהפך לרוכב מקצועני בשנת 1953. כבר בעת היותו חובב, ב-1952, הוא סיים שני בטור של אוסטריה וזכה לניצחונו הראשון במרוץ בהשתתפות רוכבים מקצוענים ב-1953 בלוקסמבורג. כמו כן, הוא סיים שני באותה שנה במרוץ הדופינה ליברה. ב-1954 הוא סיים במקום השני באליפות ארצו, מרוץ בו זכה שש פעמים בהמשך הקריירה שלו, זכה בקטע במרוץ הדופינה ליברה וזכה במדליית הארד באליפות העולם.
שנותיו הראשונות בטור דה פראנס ובג'ירו ד'איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גול זינק לראשונה טור דה פראנס בשנת 1953 אך נטש את המרוץ כבר בקטע השישי. גם בשנת 1954 הוא נטש את המרוץ, הפעם בקטע ה-12. אולם, ב-1955 הוא כבר הטביע חותמו על המרוץ עת זכה בניצחון בשני קטעים. בראשון שבהם בהרי האלפים, בקטע אשר עבר את הפסגות המפורסמות של הטלגרף והגליבייה והסתיים בבריאנסון ניצח גול בהפרש של מעל 13 דקות לאחר שהוביל לכל אורך הקטע. הניצחון השני היה בפירנאים לאחר שתקף את מוביל המרוץ, לואיזון בובה וגבר עליו. בסיום המרוץ זכה גול בתואר מלך ההרים ובמקום השלישי בדרוג הכללי (המנצח היה לואיזון בובה).
גול זכה להשגו הגדול הראשון כשניצח במרוץ הג'ירו ד'איטליה ב-1956. הוא זכה גם בשלושה ניצחונות בקטעים בודדים במרוץ. באחרון שבהם, שנערך בהרי הדולומיטים והסתיים במונטה בונדונה שליד טרנטו, תוך מאבק בסופת שלגים הוא גבר על יריביו בהפרש של כמעט שמונה דקות וטיפס מהמקום ה-11 בדירוג הכללי, אל המקום הראשון. באותו יום חורפי קשה, נטשו 46 רוכבים מתוך 89 המשתתפים, שנותרו בג'ירו בשלביו המאוחרים, את המרוץ. קטע זה, אשר קבע כמעט לבדו את תוצאת המרוץ, נכנס להיסטוריה כאחד משיאי הג'ירו ד'איטליה בכל הזמנים. מארגן הטור דה פראנס באותה עת, ז'אק גודה, התייחס אל קטע זה ואמר: "יום זה עלה על כל דבר שראינו עד עתה במונחי כאב, סבל וקושי".
בטור דה פראנס באותה השנה היה המצב שונה. גול צבר פיגור של כ-30 דקות אחרי ששת הקטעים הראשונים במרוץ. גם יכולתו הגבוהה בהרים אשר זיכתה אותו שוב בניצחון בתואר מלך ההרים הביאה אותו בסיום למקום ה-13 המאכזב, בפיגור של 32 דקות אחרי המנצח רוז'ה וולקוביאק. גול זכה בשני קטעים במרוץ זה. הראשון היה קטע אישי נגד השעון במעלה הר והשני היה בקטע הררי שהסתיים בגרנובל.
הניצחון בטור דה פראנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1957 לא הצליח גול להגן על תוארו בג'ירו ד'איטליה וסיים במקום הרביעי (המנצח - גסטון ננצ'יני), אך הצליח לזכות בשני קטעים במרוץ. הראשון במרוץ אישי נגד השעון שהסתיים בפסגה והשני בקטע הררי, יום לאחר שהפסיד את החולצה הוורודה, חולצת המוביל במרוץ. בטור דה פראנס של אותה שנה פרש גול מהמרוץ כבר בקטע השני.
ב-1958 סיים גול את הג'ירו ד'איטליה במקום השלישי בדירוג הכללי (המנצח - ארקולה בלדיני) וזאת לאחר שניצח קטע אישי נגד השעון, גם הפעם קטע במעלה הר. בטור דה פראנס באותה שנה הוא היה בשיא יכולתו. תחילה ניצח בקטע אישי נגד השעון תוך שהוא גובר על ז'ק אנקטיל אשר נחשב כמומחה לקטעי המבחן האישי נגד השעון ואשר ניצח במרוץ בשנה הקודמת. לאחר מכן, בהרי הפירנאים, הפגין את עליונותו המטפס הספרדי המפורסם פדריקו בהמונטס. אולם, כשהתקיים לראשונה טיפוס במתכונת של מרוץ אישי נגד השעון לפסגת המון ונטו שבחבל פרובאנס, ניצח בקטע גול וגבר על בהמונטס. בעקבות ניצחונו, שהושג בשיאו של גל חום, עבר גול למקום השלישי בדרוג הכללי. שני קטעים גרועים ביותר, מבחינתו של גול, שהתקיימו בהרי האלפים, הביאו אותו לעמדת פיגור בת 16 דקות מול מוביל המרוץ, רפאל ג'מיניאני. בקטע האחרון שהתקיים באלפים במזג אוויר קר וגשום והסתיים באקס לה ביין, יצא גול להתקפה מכרעת במטרה לסגור את הפער העצום והצליח לנצח בקטע ולהקדים את ג'מיניאני במעל ל-14 דקות. בעקבות ניצחונו המזהיר התקדם שוב גול אל המקום השלישי בדרוג הכללי. כעבור יומיים, בקטע אישי נגד השעון אשר הסתיים בעיר דיז'ון ניצח גול בפעם הרביעית במרוץ ועלה לראשות הדרוג הכללי. למחרת, בפריז, הוא חגג את ניצחונו המפתיע.
הניצחון השני בג'ירו ד'איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בתחילת הג'ירו ד'איטליה של שנת 1959 החל המאבק בין גול ובין ז'ק אנקטיל על הבכורה. בקטע השני במרוץ ניצח אנקטיל ועבר להוביל את המרוץ ובקטע השלישי, הקטע ההררי הראשון באותה שנה, ניצח גול וזכה בחולצת המוביל. גול המשיך להוביל ואף ניצח בקטע של מרוץ אישי נגד השעון במעלה הר הוזוב. גול המשיך להוליך במרוץ עד הקטע ה-15 שהתקיים בין טרנטו ובולצאנו. בקטע זה פיגר גול אחרי חבורת החוד והפסיד את ההובלה לאנקטיל. אנקטיל אף הגדיל את הפער לאחר שניצח בקטע נוסף של מרוץ אישי נגד השעון וכך הגיעו לקטע לפני האחרון במרוץ כשגול מפגר אחרי אנקטיל ביותר מ-3 דקות. בקטע שהסתיים בקורמאיור שעל מורדות המון בלאן ניצח גול. הוא הקדים את אנקטיל בכמעט 10 דקות ועבר להוליך בדרוג הכללי, הולכה שעליה הצליח לשמור גם בקטע האחרון שהסתיים במילאנו שם גם הוכתר למלך ההרים של המרוץ. עם ניצחונו השני בג'ירו, הפך גול לרוכב הלא איטלקי הראשון אשר זכה פעמיים במרוץ.
סיום הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטור דה פראנס של 1959, אשר בא אחרי זכייתו בג'ירו, סיים גול במקום ה-12 המאכזב. הוא ניצח שוב בקטע שהסתיים בגרנובל והקדים באותו קטע את בהמונטס אשר ניצח בסיום המרוץ בדירוג הכללי.
בג'ירו ד'איטליה של 1960 סיים גול שלישי בדירוג הכללי לאחר אנקטיל שניצח וננצ'יני שסיים שני. גול ניצח בקטע ההררי הקשה בדולומיטים שהסתיים בבורמיו. בטור דה פראנס של 1960 לא נטל גול חלק בגלל פציעה.
בג'ירו ד'איטליה של 1961 סיים גול רביעי. הוא ניצח שוב את הקטע הקשה ביותר בדולומיטים שגם הפעם הסתיים בבורמיו. בקטע שאורכו היה 275 ק"מ ועבר בארבע פסגות, כולל הפסגה המפורסמת של הסטלוויו, הקדים גול את המקום השני (מנצח הג'ירו ב-1961, ארנלדו פמביאנקו) ביותר משתי דקות.
בטור דה פראנס באותה שנה זכה שוב בניצחון בקטע שהסתיים בגרנובל, אך נפצע במהלך אותו קטע בעת שנפל עם אופניו בירידה מקושרון. למרות שנפגע בירך, בכתף ובברך, הוא הצליח להמשיך ולזכות בקטע, אך הפציעה גרעה מיכולתו בהמשך המרוץ. הוא הגיע לקטע האחרון כשהוא מדורג שני בדירוג הכללי (אחרי אנקטיל שגם זכה במרוץ), אך בקטע האחרון חלף על פניו קרלזי האיטלקי ודחק אותו למקום השלישי בהפרש של שתי שניות בלבד.
ב-1962 נטל גול חלק גם בג'ירו ד'איטליה וגם בטור דה פראנס. את הג'ירו הוא נטש סמוך לסיום המרוץ ובטור דה פראנס הוא סיים תשיעי, הרחק מאנקטיל שניצח בפעם השלישית במרוץ.
בסיום עונת 1963, לאחר שזינק לטור דה פראנס ופרש בקטע ה-16, הודיע גול על פרישה. הוא ניסה לשוב ולהתחרות ב-1965 אך ללא הצלחה יתרה.
במשך רוב הקריירה שלו רכב יחד עם גול מי שנחשב כפועל הנאמן שלו, הרוכב הלוקסמבורגי, מרסל ארנזר (אנ'). מידות גופם היו זהות כך שארנזר יכול היה להשאיל את אופניו לגול במקרה הצורך.
לאחר הפרישה ניהל גול במשך חצי שנה בית קפה בעיר לוקסמבורג, לפני שנעלם מהתודעה הציבורית. לאחר 23 שנים התגלה שוב כשהוא מנהל אורח חיים של מתבודד בבקתה קטנה ביער בארדנים. הוא הוזמן ב-1989 לפתיחת הטור דה פראנס אשר הוזנק בלוקסמבורג והחל מאז לעקוב שנית אחרי הנעשה בעולם מרוצי האופניים. הוא התכבד והכתיר את לאנס ארמסטרונג בחולצת מלך ההרים, חולצה שהייתה מזוהה במידה רבה עם גול במשך הקריירה שלו, בקטע הפותח של הטור דה פראנס בשנת 2002 שנערך שוב בלוקסמבורג[1]. מבין הרוכבים בדור האחרון, נטה ליבו של גול במיוחד אחרי מרקו פנטאני שבדומה לגול, הלהיב את ההמונים בקטעי ההרים באלפים ובדולומיטים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שארלי גול, באתר Cycling Archives
- רשימת הישגיו
- כתבה מקיפה אודותיו באתר Daily Peloton