לדלג לתוכן

שלדג לבן-חזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשלדג לבן-חזה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: כחלאים
תת־סדרה: שלדגיים
משפחה: שלדגיים
תת־משפחה: שלדגי עצים
סוג: שלדג עצים
מין: שלדג לבן-חזה
שם מדעי
Halcyon smyrnensis
לינאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלדג לבן חזה, חיפה
שלדג לבן חזה, חיפה

שַׁלְדָּג לְבֶן־חָזֶה (שם מדעי: Halcyon smyrnensis[2]) הוא מין עוף, הנמנה עם משפחת השלדגיים שמסדרת הכחלאים.

אורכו הממוצע של שלדג לבן-חזה הוא כ-28 ס"מ. ראשו גדול, מקורו אדום וארוך וזנבו קצר. לגבו, לזנבו ולרוב כנפיו גוון כחול-ירוק בוהק. גרונו וחזהו לבנים ושאר גופו חום-אדמדם.

שלדג לבן-חזה נפוץ מאזור הבלקן והמזרח התיכון במערב, עד לפיליפינים במזרח. בניגוד למיני שלדג אחרים, השלדג לבן-החזה מצוי גם באזורים שאינם בקרבת מקווי מים. ניתן למוצאו באזורי ברכות דגים וביצות, אך גם בקרבת שדות חקלאיים, באזורי חורשה ובשדות בור. בישראל השלדג לבן-החזה נפוץ ביותר בצפון הארץ ובמרכז, והחל משנות ה-80 נחזה גם באזורים חקלאיים בנגב.

השלדג ניזון ממגוון גדול של טרף. בין השאר ניזון ממיני רכיכות שונים, מחרקים, מדגים, לטאות ודו-חיים. ישנן עדויות כי הוא ניזון לעיתים גם מציפורים קטנות ומכרסמים (ראה תמונות בקישורים חיצוניים).

שלדג לבן-חזה הוא עוף טריטוריאלי, כשבדרך כלל הטריטוריה משותפת לזוג פרטים (זכר ונקבה). מקנן במחילות באורך של כ-80 סנטימטרים אותן הוא חופר בגדות מקווי מים או בתילי עפר. גודל התטולה נע בין ארבע לשבע ביצים כדוריות ולבנות. שני ההורים דוגרים לסירוגין במשך 19 יום בממוצע, ולאחר מכן הגוזלים בוקעים מן הביצים, כשהם עיוורים ועירומים. בין בקיעת ביצה אחת לאחרת ייתכנו הפרשי זמן גדולים ביותר. בין בקיעתם לפריחתם מהקן נפוץ מוות מתת-תזונה בקרב הגוזלים. הגוזלים פורחים מהקן כעשרים וארבעה ימים לאחר הבקיעה. ההורים ממשיכים להאכילם מספר שבועות לאחר פריחתם, בטרם יהיו בוגרים דיים לחיים עצמאיים.

השלדג לבן-חזה מאופיין בקולניותו הרבה. קולו חזק וצווחני והוא נוהג להשמיעו מנקודות גבוהות או בולטות בשטח, בעיקר בעת החיזור.

מחקר ישראלי בהובלת דנה סלע קליין הצליח לראשונה למצוא הבדלים בין זכרים ונקבות על פי קולותיהם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]