תהילים ע"ג

תהילים
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב. (ב) וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי. (ג) כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה. (ד) כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם. (ה) בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ. (ו) לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ. (ז) יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב. (ח) יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ. (ט) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. (י) לָכֵן ישיב [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ. (יא) וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן. (יב) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל. (יג) אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי. (יד) וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים. (טו) אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי. (טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל היא [הוּא] בְעֵינָי. (יז) עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם. (יח) אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת. (יט) אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת. (כ) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה. (כא) כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן. (כב) וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ. (כג) וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי. (כד) בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי. (כה) מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ. (כו) כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם. (כז) כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ. (כח) וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי ה' מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ.

תהילים ע"ג הוא המזמור ה-73 בספר תהילים ואחד משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו. המזמור הומלץ בספרי הסגולות כמועיל נגד פחד.

תוכן המזמור

מזמור ע"ג מורכב מעשרים ושמונה פסוקים ומחולק לשני חלקים:

א'-ט"ז

המזמור נפתח בהודאת המשורר כי הוא מקנא בהצלחת הרשעים: "כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה" (ג'). המשורר מתאר את שגרם לו לקנא בהם ומעיד בין השאר כי: "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם" (ד'), "בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ" (ה').

המשורר טוען כי לא כמו הרשעים, הוא לא זוכה לתגמול שראוי לו: "אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" (י"ג), "וָאֱהִי נָגוּעַ כׇּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים" (י"ד), כך שהמחשבות על תגמולו של אלוהים גורמות לו לעמול, ללא גמול: "וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל הוּא בְעֵינָי" (ט"ז).

י"ז-כ"ח

בחלקו השני של המזמור פותר המשורר את הבעיה עליה דיבר בחלקו הראשון של המזמור: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" (י"ז). לפי המשורר, הפתרון הוא: "אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת" (י"ח) - אכן אלוהים מיטיב לרשעים, אבל בסופו של דבר הם יקבלו את עונשם: "כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" (כ').

לאחר מפלת הרשעים, מבין המשורר כי אלוהים היה איתו גם כשהוא לא יכול להבין זאת: "אֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי" (כ"ג). התגמול האמיתי הוא שהצדיקים זוכים לקרבת אלוהים, לעומת הרשעים: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי ה' מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ" (כ"ח).

בתרבות

פסוקים שונים מן המזמור זכו להלחנה ולביצוע מפי יצחק מאיר, מוטי שטיינמץ ויוחאי בן אב"י.

קישורים חיצוניים

• תהילים פרק ע"ג – חגי בן ארצי, סרטון בערוץ "raheli bezalel", באתר יוטיוב (אורך: 44:55)