בעל זבוב (אל)
בעל זבוב הוא הצורה בה מופיע שמו של אל כנעני או פלשתי מספר פעמים בתנ"ך.
משמעות השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסברה המקובלת במחקר המודרני היא שהשם הוא שיבוש ל"בעל זבֻל", במטרה ללגלג ולגנות את הבעל.[1][2][3][4] זבול משמעו נישא, כנזכר בתפילת שלמה בעת חנוכת המקדש: ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים” (ספר מלכים א', פרק ח', פסוק י"ג), ו"בהת זבל ימ"[5] (בית זבֻל ים) מוזכר בשירת אוגרית. הרכיב זבול נזכר בשמות: זבולון (בן יעקב), זבול (שר העיר שכם בימי אבימלך בן גדעון), ואיזבל (אשת אחאב). בשירת אוגרית מוזכר הבעל כ"בעל זבל",[6] וגם האלים ים,[7] ירח[8] ורשף[9] התהדרו בתואר "זבול". השורש משמש גם כתואר ("כחתֿ זבלהמ"[10] כלומר "כס נשיאותם"[11]) וכפועל ("יזבלני אישי"[12] כלומר "ינַשאני אישי"[13]).
יש המשערים[דרוש מקור: מי?] כי היה זה אחד מכינוייו של האל הכנעני בעל, שפירושו 'המושל בזבובים'. סברה זו נתמכת בממצאי תכשיטי זבובים בעקרון[דרוש מקור][מפני ש...], אף כי דימוי פיסולי מקובל של האל היה במקומות אחרים על ידי פסלון של חיפושית זבל.[דרוש מקור][מפני ש...] היוונים עבדו אלים בשם דיאס אפומיוס (Δίας Απόμυιος, מבריח הזבובים) ומיאגרוס (או מיודס, כלומר "מבריח הזבובים"), שתפקידו היה להבריח את הזבובים בזמן הקרבת קרבנות חשובים.[14]
המלבי"ם ורש"ר הירש סבורים כי הזבוב סימל את המוות והריקבון, ולכן כהני בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות.[15]
אזכורים בספרות עתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעל זבוב מוזכר בתנ"ך שלוש פעמים בספר מלכים ב', פרק א'. המלך אחזיה בן אחאב נופל בעד השבכה בעלית ביתו שבשומרון ושולח שליחים לעקרון כדי לשאול את "בעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה". מלאך אלהים קורא לאליהו התשבי לקום ולעצור את השליחים ולומר להם: "הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן? וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה', הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת". אחזיה מת בסוף הפרק ואחריו עולה למלוכה אחיו יהורם.
בברית החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש מספר אזכורים לבעל זבוב גם בספרי הברית החדשה, על רקע מעשי גירוש השדים המיוחסים לישו. על-פי הבשורה על־פי מרקוס, פרק ג', פסוק 22: "בעל זבוב נכנס בו [בישו] ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים". בסיפור המקביל על-פי הבשורה על־פי מתי, פרק י"ב, פסוק 24 נאמר כי "הפרושים כשמעם זאת [דברי ישו] אמרו זה אינו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים". סיפור מקביל מופיע גם בהבשורה על־פי לוקאס, פרק י"א. בכל המקרים גורס ישו כי לא ניתן לגרש את השטן על ידי השטן, אלא רק רוח אלוהים יכולה לגרש את השטן. אין ודאות כי בין הדמות המתוארת בתנ"ך וזו המתוארת בברית החדשה יש קשר. ייתכן כי השם "בעל זבוב" התייחס בתנ"ך לאל או לשיטת דיווינציה ממשית, ואילו כאן משמש כינוי גנאי או שיבוש מכוון של שם המכוון לבזות את אל השדים.
בתלמוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב' מוסברת עבודה זרה זו שהייתה נהוגה גם בקרב עובדי העבודה הזרה בתוך עם ישראל בימי המשבר שלאחר מות גדעון "דתניא 'וישימו להם בעל ברית לאלהים' - זה זבוב בעל עקרון, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיוון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה".
בספרות ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעל זבוב נמנה בספרות הדתית הנוצרית כאחד משמותיו של השטן. שמו מוזכר כאחד השדים בגיהנום, כמו בספריהם של האוקולטיסטים יוהנס וירוס וסבסטיאן מיכאליס. ב"גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון זוכה בעל זבוב למעמד של כבוד כשני במעלה מבין המלאכים שנפלו. בעל זבוב מופיע גם ב"מסעות ההלך", ספרו האלגורי של ג'ון באניין שפורסם ב-1678.
בספרות המאוחרת יותר מופיע בעל זבוב כשם נרדף לשטן או לאחד משליחיו הבכירים. לעיתים, נעשה זיהוי מסוים או מיזוג בינו לבין דמויות של שדים ואלים קדמוניים אחרים, כמו ב"מגרש השדים" של ויליאם פיטר בלטי, בו ממוזגת דמותו בזו של אל הרוח האשורי-בבלי פזוזו. השם, בגרסתו האנגלית, הוא גם שמו של ספרו הנודע של ויליאם גולדינג, "בעל זבוב".
בעל זבוב מוזכר בשיר "Bohemian Rhapsody" של להקת Queen הבריטית.
ספרו הראשון של גאורג איבאנוביץ' גורדייף מתוך טרילוגיית "על הכל ומן הכל" נקרא "סיפורי בעל זבוב לנכדו", ובו הוא מתאר את תולדות האנושות בעבר ובהווה דרך נקודת מבטו ודמותו של בעל זבוב.[16]
בסדרת האנימציה הקומית "חתולים מתפוצים" מבית Netflix, שמה של אחת הדמויות הראשיות הוא בעל זבוב. מדובר בבת של השטן, שנשלחת מהגיהנום אל כדור הארץ במסווה של חתול.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בעל זבוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אנציקלופדיה מקראית, קאסוטו, עמ' 288.
- ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 331
- ^ שמואל אחיטוב, אסתר אשל, לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 137
- ^ ב' מייזלר, למחקר השמות הפרטיים שבמקרא, לשוננו ט"ו, 1946, עמ' 39
- ^ UT 129 שו' 8.
- ^ UT 137 שו' 38, ובעוד מקומות.
- ^ UT 129 שו' 8: "זבל ימ"
- ^ UT 128 II שו' 4: "ירחֿ זבל"; UT Aqht III אחור שו' 31 וכן UT Aqht I שו' 164: "קרת זבל ירחֿ"
- ^ UT 128 II שו' 6: "רשפ זבל"
- ^ UT 137 שו' 24.
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, פילדלפיה: ענבל, 1996, עמ' 77.
- ^ ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ'
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, פילדלפיה: ענבל, 1996, עמ' 52.
- ^ לפי פליני; מילון התנ"ך, יהושע שטיינברג.
- ^ מלבי"ם, מלכים ב', א' ב'; רש"ר הירש, במדבר כ"ה ג'
- ^ סיפורי בעל זבוב לנכדו - מאת ג"א גורדייף, תרגום דבורה דימנט, באתר הוצאת שוקן
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
